אודות | צור קשר | עיתונות | ידידים | מגזין | ניוזלטר | ספריית החומרים | العربية | English  
מידע למבקר תערוכות אוספים לוח ארועים חינוך
 
 
מגזין
לעצב בשנים-עשר חושים
גלית גאון
כמה חושים באמת יש לאדם? במאמר שנכתב ע"י עבור קטלוג התערוכה "ננדו במוזיאון העיצוב חולון" טוענת גלית גאון כי המוזיאון הוא בין היתר מרחב בו ניתנת אפשרות לאמן את חושינו.
להמשך »
יופי חבוי
מיה דבש
"כשניתנת לאדם הזדמנות כזו, כאשר חושיו נפתחים, הוא יכול להבין גם מסרים עדינים וסמויים, כאלה שנאמרים בלחישה." ראיון עם קניה הארה אוצר התערוכה Senseware
להמשך »
עצרו, עיצוב | בוגרים 2012
מיה דבש
תחת הכותרת "תערוכות בוגרים בעידן של עודף מידע וטווח ריכוז קצר" הושקה בסוף השבוע שעבר תערוכת הבוגרים של הפקולטה לעיצוב במכון הטכנולוגי חולון.
להמשך »
...גיליון עכשווי
...כל הגיליונות

עקבו אחרינו
הרשמה לניוזלטר »
Facebook »
כיסאות מהאוסף
בסוף הכיסא יהרוג אותנו | פרופ' עזרי טרזי

נַעֲשֶׂה־נָּא עֲלִיַּת־קִיר קְטַנָּה, וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה;
(מלכים ב' פרק ד' פסוק י') 

אפיזודת ישיבה 01

כשאני מקליד את האותיות והמשפט הפותח את המאמר על "הכיסא" שאותו אתם קוראים עכשיו אני יושב על כיסא ארון (Aeron chair) שעוצב ב-1994 על ידי דון צ'אדוויק וביל סטאמפ (Don Chadwickand Bill Stumpf) עבור חברת הרמן מילר [Herman Miller)[1). אני ישוב על הכיסא הזה מעט לפני חצות, לאחר שישבתי עליו כמעט שלוש שעות רצופות, בהן ניהלתי שיחת סקייפ עם מעצבת בדרום אמריקה, עברתי על מיילים, עבדתי על בניית אתר חדש, וקראתי חדשות מדאיגות על גל הטרור ששוטף את ירושלים. לפני כן אכלתי ארוחת ערב בישיבה סביב שולחן האוכל המשפחתי, ולפני כן ישבתי על כיסא הרכב בדרך מפגישה בתל אביב שבה ישבתי על כיסא בחדר המנהלים בקומה השמינית. את שעות הבוקר ביליתי בישיבה על כיסא בסטודיו שלי סביב שולחן העבודה החל משעות הבוקר המוקדמות, יחד עם שני מעצבים צעירים שעוזרים לי לתכנן ולבנות שולחן. כל התיאור הזה מנסה להמחיש שלמעשה למרות שזה היה יום עמוס בעבודה שהחלה בתשע בבוקר ולא מצליחה להסתיים אפילו בחצות, במשך רוב היום מצאתי את עצמי ישוב על כיסאות. אך עם כל הסכנה המוחשית הנשקפת לנו מהישיבה על כיסא, ותחושת האיום הממשי הנשקף ממנו, שום דבר אינו מצליח להשפיע על החיבה שיש לנו לכיסאות. יש אינספור אובייקטים תלת מימדיים שניתן לעצב אותם מחדש, אך נראה כי הכיסא הוא אחד האובייקטים הנחשקים ביותר. קשה למצוא מעצב/ת או ארכיטקט/ית שרצו להיכנס לדפי ההסטוריה, ולא ניסו או התנסו בעיצוב כיסא. לכיסא הוד והדר, תפארת ותהילה, יוקרה ואור נגוהות שנובעים מהכריזמה שהוא משדר. אך מה פשר ההילה הזאת? והאם ייתכן שבשנים האחרונות איבד הכיסא מהילתו?

כיסא ארון, הרמן מילר | תמונה באדיבות חברת הרמן מילר חלל פנימי של מכונית טויוטה | צילום מתוך האתר הרשמי של חברת טויוטה


אפיזודת ישיבה 02

עסוק באכילת מרק מיסו עם איטריות סובה, אני יושב בנינוחות על כרית המונחת על מחצלת טאטאמי. אך כעבור זמן קצר אני מתחיל לקפל את הרגליים לכיוון אחר, למתוח רגל אחת ולפשוט אותה, ולהזיז שוב ושוב את המשקל בין יד שמאל ליד ימין המושטת לאחור. המארחים היפניים מתבוננים ברחמים על המצב. הם יושבים תמירים בישיבה מקופלת ברכיים מבלי לנוע. הבידוד של האיים היפניים מהתרבות המערבית הצליח לעצור את חדירת "וירוס הכיסא" אל התרבות היפנית עד למאה הקודמת. גם היום יפנים רבים אינם זקוקים לכיסא כדי לשבת סביב שולחן ולאכול. הישיבה ללא כיסא, בונה אחרת את איזוני המשקל, שרירי הגב, מתיחת הגוף באיזורי המפרקים והברכיים וגמישות הגוף כולו. היכולת לשבת על הרצפה אבדה לחלק גדול מהמין האנושי בגלל ההרגל לשבת על כיסא. בתרבויות ללא־כיסא הישיבה היא כריעה פשוטה. התבוננות על היכולת של ג'ירפה או גמל הכורעים לישיבה על האדמה, מעלה את הגיחוך על מצבו העכשווי של האדם בנושא הישיבה. אך גם היכולת לקום מישיבה על הרצפה היא מרכיב נוסף של "קושי" שהכיסא פותר. שרירי הגוף המנוונים אינם מסוגלים עוד לאפשר התרוממות מהירה וגמישה כבעבר.


זאיסו, כיסא יפני עם תוספת של משענת ומסעד יד | תמונה מתוך ויקיפדיה

צורת הישיבה הבאה אחרי המחצלת והכרית היא הישיבה על שרפרף. גובהו נמוך מהכיסא, והישיבה עליו מחייבת יישור של הגב. השרפרף נטול המשענת מקורו בגזע העץ הכרות. השרפרפים הראשונים בהיסטוריה היו נמוכים ורזים, וחלקם שימש ככרית בעת שכיבה. השרפרף אינו משדר כוח, אין בו תהילה ויש בו צניעות פנימית בשל היותו הגבהה בלבד, מעין משטח מורם. אם מקור השרפרף הוא בישיבה על גזע עץ כרות, הרי הספסל הוא ישיבה על גליל העץ המונח כרות על האדמה. הספסל היה גם הוא נטול משענת גב, והוא שימש לאירוח, קבוצה, ללא מחיצת היחיד.


השרפרפים הראשונים, גזעי עץ כרותים | תמונה מתוך Dreamtime

הכיסא הוא הצהרת עצמאותו של האדם מהטבע, מהאדמה וגם התנתקות מהם. אין בו צניעות כלפי האדמה אלא יוהרה. ואולי זהו סוד משיכתו המגנטית? אובייקט שנוגע בשלוש או ארבע נקודות מינימליות באדמה ומייצר מסעד אלטרנטיבי, 'טוב' יותר עבור האדם?השליטה בטבע היתה משימה עליונה עבור המין האנושי, והכיסא הוא אחד הסמלים הבולטים שלה. כעת, באמצע העשור השני של המאה ה-21 האדם משתלט על כל מרחבי הפלנטה, ומשנה אותה באופן מואץ לטובתו. הישג השליטה הפך לנטל של אחריות על מיני היצורים הנוספים החיים על הפלנטה, על הצומח, על מאזן החומרים בה, ועל המערכת האקלימית שיוצאת מאיזון באופן אגרסיבי.

מישיבה על האדמה עבר האדם לשבת בתוך חללית ולהביט על הפלנטה מנקודת מבט חיצונית המביעה עליונות מוחלטת ושליטה מוחלטת. אך האם המבט השחצני מהכיסא המרוחק מהאדמה עשרות אלפי קילומטרים אינו אשליה? האם הניתוק הזה מהישיבה על האדמה היא לא סימן לנטישת המין האנושי את דרך הטבע ודרך הבריאה? האם ניצחון המין האנושי ותבוסת הארץ היא נצחית? או שמא הארץ תקיא את המין האנושי מקירבה אם לא ימיר את העליונות בשותפות, באחריות ובחיבור לארץ ולבריאה?

אפיזודת ישיבה 03

בראש השולחן יושבת סגנית יושב ראש המועצה להשכלה גבוהה ואני יושב על כיסא בריפוד עור שחור סביב השולחן. היושב ראש של המועצה הוא שר החינוך, אך גם הוא כקודמו, אינו מאכלס את כיסאו ואינו מגיע לישיבות המועצה שהוא יושב בראשה. הכיסא כאובייקט נדיר השייך לאנשי שררה ובעלי ממון, מילא מאז ומתמיד תפקיד של מסמן עמדת כוח ויוקרה.

"מֵקִים מֵעָפָר דָּל, מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן, לְהוֹשִׁיב עִם־
נְדִיבִים, וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם:"

(שמואל א' פרק ב' פסוק ח')

המונח "הכיסא הריק" היה הבחנה מחקרית גאונית של פרופ' מוטי עומר, שבחן את המוטיב של הכיסא כפי שהוא מופיע בתולדות האמנות בתצורתו הריקה, נטולת האדם היושב בתוכו. היתה לי הזכות לבלות שנה תמימה בקורס שהעביר בבצלאל בשנות השמונים על נושא זה. הקורס לווה במצגת שקופיות כפולה וסברתי שאחרי מספר שיעורים ייגמרו לעומר הדוגמאות. אך כמו בנס פך השמן, לעומר היה מלאי דוגמאות מרובד ועצום מתקופות שונות בהיסטוריה ובחתכי נושא שונים. שיעור שלם הוקדש למוטיב הצל של ה"כיסא הריק", והמשמעות המטאפורית שלו. אך כיסא ההנהגה הריק, שהאדם שנבחר למלא אותו חסר, משקף באופן רב עוצמה את התחושה שאנו חשים היום כלפי הנהגת הארץ והעולם.

אסטרונאוט במושב חללית | תמונה מתוך Dreamstime כיסא, וינסנט ואן גוך, 1888 | הגלריה הלאומית לונדון

הכיסא הוא מוטיב של הנהגה משום שבתקופה שבה מרבית המין האנושי ישב על האדמה או על מחצלת, מנהיגים בידלו את מעמדם על ידי ישיבה על כיסא [2]במצרים העתיקה הכיסאות של בעלי השררה היו מגולפים מעץ הובנה (ebony) רגליהם כרגלי אריה, וכל המרכיבים של מושב וגב מושב, עם מסעדי ידיים היו כבר משולבים בהם. ביוון העתיקה ובממלכות האחרות שהגיעו אחריה התקבע הכיסא כאובייקט עבור המעמד הגבוה. מאיורים על כדים ומפסלי קיר אפשר ללמוד על העיצוב המשתנה של הכיסא לאורך ההיסטוריה האנושית. כשקיסרים ומפקדי צבא יצאו לקרבות פותחו עבורם כיסאות ושרפרפים מתקפלים המשתמשים בציר מרכזי על מנת להפוך את הכיסא לשטוח ולאפשר להניח אותו בעגלה יחד עם אוהל הפיקוד המפואר. עד למאה ה-17 באירופה, הכיסא לא היה נפוץ כאמצעי ישיבה המוני, ומלבד הישיבה על הרצפה, מרבית האנשים נהגו לשבת על ארגזי תכולה מעץ, ספסלים ושרפרפים פשוטים. כסמל של כבוד ואחריות, מרבית האנרגיה העיצובית והקישוטית הועברה לכיסאות המלכים והעשירים מהמעמד הגבוה[3]

איור של האל היווני הרמס יושב על כיסא, המאה ה־ 5 לפנה"ס, יוון העתיקה כיסא הטנפר, המאה ה־ 15 לפני הספירה | תמונה מתוך מאגר התמונות החופשי, מוזיאון המטרופוליטן ניו־יורק

 

 

בעולם שנפוצה בו האמונה בסוגים שונים של אלים, אלות ואלילים שמנהיגים את העולם באופן בלתי נראה הנדרש למוחשות, מוטיב הכיסא במרומים מופיע בהתאמה עם המנהיג הבלתי נראה. ניתן למצוא התייחסויות מטאפוריות הקשורות לחזיונות מיסטיים של האלוהות בחזיונותיהם של נביאים:

"וָאֶרְאֶה אֶת־אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא; וְשׁוּלָיו, מְלֵאִים אֶת־הַהֵיכָל."
(ישעיהו פרק ו' פסוק א')


משמאל: שרפרף רומי מתקפל,
המאה ה־ 4-3 בקירוב

אפיזודת ישיבה 04


"יש פה אצלי פצצה אחת לא נורמלית, רגע יש כאן בעצם שלוש..." (כץ וקרסו, 1971 דקה 48:46). יהודה ברקן המגלם בן עשירים בשם אוסי קרסו, משוחח בטלפון עם היזם ישראל ישראלי ומנסה לפתות אותו להגיע למסיבה בביתו באמצעות שידול מיני. הוא יושב בתוך כיסא שקוף הנקרא כיסא הבועה (
Bubble Chair) שעוצב ב-1968. על ידי המעצב הפיני אירו ארניו (Eero Aarnio). הכיסא בנוי מקליפת אקריל מחוזקת בטבעת פלדת אלחלד ומשתלשל משרשרת מהתקרה. כיסא הבועה המופיע בסרט "כץ וקרסו" הוא מטאפורה מדויקת למצבה של החברה הישראלית שנתיים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, בשיא הדקדנטיות של תהילתה. הכיסא האטום אקוסטית מאפשר לשיחת הטלפון הרצופה שוביניזם ירוד ומעורר חלחלה להתנהל בבועת הכיסא ללא הפרעה. כשראיתי את הסרט הזה הייתי בן 10 ולא הבנתי מושגים רבים שהופיעו בשיחת הטלפון הזאת ("בון פרטי", "אורגיה"), אך התבוננתי בכיסא השקוף כמהופנט. תמונת דירת הרווקים האולטרה־מודרנית שהתגלתה לעיניי היתה "לא מהעולם הזה", 
והיא נצרבה במוחי למשך שנים רבות.


כיסא בועה, אירו ארניו, 1968 , עבור חברת אדלטה | תמונה מתוך אתר חברת אדלטה

כיסא הבועה
ריגש אותי אז, וזיעזע את אמות הסיפים של תודעתי. האפשרות שפריט ריהוט יהיה כה נועז, אחר ושונה מכל מה שהכרתי, ושהוא יביע את תחושת העתיד, הפתוח וחסר הגבולות וההגבלות, התחבר אל המוסיקה החדשה שאהבתי לשמוע באותם שנים לאור נרות ריחניים ועמעום אורות במסיבות הכיתה. "כיסא הבועה" היה התגלמות החדש, העתידי, העתידני, המנותק מהגשמי המגושם, המיושן שכל כך רציתי להתרחק ממנו. רגע ההתגלות הזה, התרחש אז, ונטע בי את המשיכה אל הכוח של עיצוב לייצר מציאות חדשה המשפיעה על התודעה, ושיש בה השפעה מהדהדת לרוח התקופה, ולנשיבת רוחות העתיד המקדים את זמנו. במחברתי ציירתי סלון ישיבה שלם התלוי מהתקרה, ודמיינתי זרימת מים רצפתית השוטפת את הסלון ללא צורך להרים את הכורסאות. 15 שנים רבות אחר כך, בביאנלה לעיצוב בריו דה ז'נרו ב-2007, ביטאתי את הדחף הזה במיצב עיצוב שנקרא "מבול", העשוי פלדת קורטן עטופה חלודה, כשמיתרי הפלדה האוחזים בה מעל רצפת מראות מייצרים מראה של גשם בלתי פוסק.


מבול, עזרי טרזי | צילום: עזרי טרזי

כנער הפוקד את אגף הנוער במוזיאון ישראל, חזרתי לתחושה השמיימית הזאת בכמה אפיזודות שונות. בתערוכת העיצוב של חברת B&O ישבתי עם תקליטים שהבאתי בעצמי, כמו "טנג'רין דרים" או "יס" והקשבתי להם דרך מערכות השמע שהיו פזורות בתערוכה, במגע רגיש של האצבע, וללא לחיצה, אפשר היה לחוש את מגע העתיד, שהקדים את זמנו.

בשנה שבה התחלתי את הלימודים בבצלאל כיכב בשערי המגזינים הכיסא של אנדריאה ברנזי (Andrea Branzi), אנימלי דומסטיסי (Animali Domestici) שעיצב ב-1985 עבור חברת זאברו (Zabro) האיטלקית. ה"חיות הביתיות" היו עשויות בסיס גיאומטרי חלק בצבע אפור בן ארבע רגליים, והמשענת ומושבי הידיים היו עשויים ענפי עץ לא מלוטשים, התקועים בבסיס הגיאומטרי בהנגדה דידקטית. כשנה לפני כן, ב-1984, פרסם ברנזי את ספרו הבית החם כמניפסט של מחשבה רדיקלית בתחומים של ארכיטקטורה, עיצוב פנים, עיצוב ריהוט וסביבה.

אנימלי דומסטי, אנדריאה ברזני, 1985 מוזיאון ויטרה | באדיבות סטודיו אנדריאה ברנזי כריכת הספר הבית החם מאת אנדריאה ברזני, שראה אור ב־1984 

מצויידים במערכת משומנת של קהילה עסקית של מגזינים של עיצוב, יצרנים ומארגני תערוכות מסחריות, הצליחו כמה יצרנים אירופאיים למצוא להם מערכת אקולוגית של יצירה שדוחפת אותם להגדרה של בולטות דרך חשיבה רדיקלית. סביבה זו תודלקה על ידי סוג של להט מהפכני שזרם בדור שמרד בפשיזם של הוריו. האיטלקים רצו לבשר לעולם דרך המדיום של עיצוב, בשורה חדשה, אוטופית מיסודה, המערערת את החשיבה הבורגנית של אירופה שלאחר המלחמה הגדולה. בולטים מעל כולם היו היצרנים האיטלקיים שהיו בעלי ידע רב יותר מכל היסטוריון עיצוב, בעלי כישורי ייצור וירטואוזיים, וחדורי מוטיבציה. הם הפכו להיות אבן שואבת למעצבים רדיקליים מכל אירופה, שזרמו למילאנו לממש את תאוותם לעצב ריהוט, שיחרט בפנתיאון של ההיסטוריה. היה לזה גם שוק גדל והולך של שוחרי עיצוב, אדריכלים ומעצבי פנים מכל העולם שחיפשו אחר ה"מראה של המחר" והצורך למתג את עצמם או את לקוחותיהם באמצעות "עקרון ההכבדה" (עיקרון שקובע כי על מנת שמסר יהיה אמין, חייבת להתקיים התאמה בין המסר לסימן המעביר אותו, כך שהונאה תהיה בלתי משתלמת), על ידי אובייקט בולט. הכיסא הבודד או הכורסה היו האביזר המושלם לביטוי מעין זה. האובייקט האינדבידואלי המיועד לאדם הבודד, סימל את ההתרחקות מההמון, וסימן את החירות של האדם כאינדבידואל.

"אני רק חשבתי שאם יש איזה שהיא משמעות בעיצוב אובייקטים, היא נמצאת בעזרה לאנשים לחיות איכשהו, אני מתכוון לעזור לאנשים לזהות ולשחרר את עצמם." אטורה סוטצאס [4]

אפיזודת ישיבה 05

אני יושב על כיסא בתוך מבנה דמוי צינור ענקי העשוי שלדה מצופה בפח אלומיניום, עשרים אלף רגל מעל הים. הכיסא שאני יושב עליו עוצב במיוחד לתא המוארך שאני נמצא בו, כדי שאפשר יהיה לדחוס לתוכו כמה שיותר אנשים. הוא עשוי חומרים קלים במיוחד, כמו אלומיניום ופלסטיק, ורגליו של המושב מעוגנות לרצפת האלומיניום בברגים. המושב המרופד שאני יושב עליו ניתק, ובאמצעות רצועות המצויות בתחתיתו אני יכול להחזיק אותו קרוב לחזי ולצוף על פני המים. בנוסף נמצאת מתחת לכיסא "חזיה מתנפחת" המאפשרת לי לצוף על המים. חלק משמעותי מהמושב שלי נמצא בגב המושב שלפני. משטח שולחני מתקפל, ומסך שטוח עם חריץ USB להטענה. הכיסא שלי מחובר ברשת למחשב לינוקס (Linux) ומאפשר ליושב מאחוריי להתבונן בסרטים, לשמוע מוסיקה ולשחק משחקי מחשב. הידית שלו מתקפלת, ובסופה חור להכנסת אוזניות שמע. בתא נוסף הנמצא בגב הכיסא שלי יש כמה מגזינים של חברת התעופה, עלון הסבר מאויר המסביר לזה היושב מאחוריי מה עליו לעשות במצבי חירום כמו נחיתת הצינור הענק שהוא יושב בתוכו על פני האוקיינוס. אני מתבונן באיור האופטימי של מגלשות ענקיות מתנפחות ההופכות לסירות הצלה, ומנסה לדמיין בראשי מצב אמת של התרסקות על פני הים הצפוני שאנחנו נמצאים כ-20 אלף רגל מעליו, והתסריט אינו דומה כלל לאיור הסכימטי שעל העלון. אחת היושבות לידי עטפה את צווארה בכרית דמוית פרסה. הכרית מעידה על כך שהכיסא אינו מעוצב לשהיה ארוכה של 13 שעות, וודאי לא לשינה. מאות היושבים בצינור הענקי מנסים בכל זאת להירדם בכיסאם בזוויות שונות של תנוחה. 

מרכיב משמעותי למיקוד המבט על הכיסא, בתולדות העיצוב המודרני והפוסט־מודרני, הוא מהפיכת החומרים שהגיעה אל הריהוט הביתי. החל מתקופת מלחמת העולם השנייה, חומרים כמו אלומיניום ופלסטיק נדרשו לתעשיית התעופה בגלל משקלם הקל. התפתחות הרכבות, הרכב הפרטי הממונע ותחום התחבורה הימית יצרו שדה חדש של ביטוי ויזואלי, בהיותו חמור מבחינה הנדסית, נטול צעצועי תרבות וגישה מסוגננת. בתחומים אלה לא היתה למעצבים ולמהנדסים היסטוריה ותרבות שכבלו אותם, וכך נוצר סגנון חדש המבוסס על הגיון הביצועים והאיפיון לתרחישי השימוש. הריהוט הביתי, לעומת זאת, היה עדיין במרביתו עשוי עץ, ומאופיין בעיטור וסגנון יתר. הפער בין התחומים החל להיסגר, כשמהנדסים ומעצבים תעשייתיים מתחום התחבורה, התעופה והציוד הצבאי החלו לעבוד בתחום האזרחי. תקופת סיום מלחמות היא תקופה שבה מתרחש פעפוע מסוג זה.


חלל פנימי של מחלקת תיירים במטוס נוסעים | מתוך Dreamstime

הכיסא הפך להיות "מקרה מבחן" של קשת גדולה של חומרים חדשים, שלאחר שעברו את המבחן בכיסא הלכו והתפשטו לאובייקטים אחרים בבית. כיסא הבועה המדובר, היה אחד מתוך סדרה של כיסאות שעוצבו בפלסטיק במאה העשרים, כשכל כיסא "חשוב" מחדש בחומריותו ובאופן ייצורו. כיפת האקריל של כיסא הבועה נלקחה מטכנולוגיה של חופות מסוקים ומטוסים. באופן זה, החלה להיווצר סביב הכיסא הילה של אובייקט מסמן תרבות, מסמן זמן, מסמן עמדה. החומרים החדשים היוו את הסימון של שבירת המוסכמות הקונסרבטיביות, ושל חיבור לשינוי שחל בתודעה של דור שמשאיר את העבר מאחור ומכניס אל תוך הבית את העולמות החדשים של חלל, תעופה, תחבורה חדשה ותעשייה.

"ההתלהבות והאופטימיות שנקשרה להופעה של חומרים חדשים... והחיבור שלהם לדרכי הייצור, לדרישות המבנה של החומרים עצמם היתה להם השפעה עצומה על הצורה הסופית של האובייקט עצמו"
פני ספארק.[5]

דוגמא בולטת לכיסא שחידש בשימוש בחומר או בשיטת ייצור, כמעט עשרים שנה לפני כיסא הבועה, הוא כיסא פנטון (Panton chair) של המעצב הדני ורנר פנטון (Verner Panton) שיצר עבור חברת ויטרה (Vitra) ב-1968. הכיסא השלם היה יצוק
מפלסטיק באמצעות שיכוב קר של סיבי זכוכית המחזקים פוליאסטר. שלושים שנה לאחר מכן, חברת ויטרה עברה לייצר את הכיסא היקר והנחשק בטכניקה של הזרקת פלסטיק מסוג פוליפרופילן. הכיסא היכה גלים משום שמראהו הצבעוני (האדום הכי מפורסם מכל הצבעים) חסר הרגליים היה שונה מכל כיסא אחר שנוצר עד לאותה עת [6]. הכיסא לא נועד להיות חסכוני או זול, אבל עם השנים תעשיית הפלסטיק מצאה דרכים לייצר כיסא בחטיבה אחת (mono block) באופן חסכוני, באמצעות החסרה של חלקים רבים ממושב וגב הכיסא, יצירת עובי דופן דק במיוחד והורדת המשקל והחומר למינימום הנדרש. כיסא בהזרקת פלסטיק הפך לימים להיות מילה נרדפת לכיסא זול במיוחד, שהיה נפוץ מאוד בגלל עלותו הנמוכה. גרסאות שונות של כיסאות פלסטיק הן כה דקות ועשויות חומר זול במיוחד עד שהן מתפרקות ונשברות לעיתים, זמן קצר אחרי השימוש.


כיסא פנטון, שנות ה-1960 | מתוך ויקיפדיה 

כיסאות פלסטיק חדשים משלבים כיום מרכיבים כמו עץ, עץ ממוחזר או אלומיניום. בהזרקת הפלסטיק מחדירים גז שמאפשר להגדיל
את עובי הידית או הרגל ועדיין לשמור על דופן דקה. העתיד החומרי של כיסא הפלסטיק מצביע על הדפסה תלת מימדית המייתרת את העלות האדירה של תבנית ההזרקה שמגיעה למאות אלפי דולרים. כיסאות ראשונים בהדפסה תלת מימדית כבר נמצאים בשוק, אך איטיות ועלות הייצור של הכיסא אינם מאפשרים הפצה נרחבת יותר מאשר לאספנים של סדרות קטנות. בשנים הקרובות, לאחר התגברות על חבלי הלידה, ההדפסה התלת מימדית תאפשר לייצר כיסאות בהזמנה אישית ובתצורות שאי אפשר עדיין לדמיין אותן. חומרי פלסטיק חדשים כמו סיבי פחמן, וגראפן, המשתמשים בננו־טכנולוגיה מבשרים על מהפיכה ביחס בין משקל וחוזק. העתיד יכול לבשר על כיסאות ששוקלים עשרות גרמים והם חזקים כמו כיסאות העשויים פלדה.


דופק אינסופי, כיסא נמוך, דירק וואנדר קוי Dirk Vander Kooij) ,2010), דוגמה לכיסא בהדפסה תלת־ממדית | מתוך קטלוג התערוכה "קיפולים" (2014), מוזיאון העיצוב חולון

אפיזודת ישיבה 06

אני יושב על כיסא קצין המשמרת בגשר שרידי ספינת הטילים הטבועה בעומק של 25 מטר מתחת לים במפרץ אילת. מהכיסא נותרה רק מסגרת. את הכיסא הזה אני מכיר היטב ממאות שעות של הפלגה בספינת טילים במסגרת מלחמת לבנון הראשונה ושירות ממושך כקצין משמרת בחיל הים. בצלילה זו, הישיבה היא ציפה מעל מסגרת האלומיניום של הכיסא, משום שהגוף שלי מאוזן באופן מחלט. מאזן הציפה שעל גבי מכיל פלטה מפלדת אל חלד ומשקולת עופרת. מנגד, על גופי חליפת ניאופרן מציפה, וכנף בצורת בייגלה מבד קורדורה שאותה אני יכול לנפח באוויר מועשר בחמצן (ניטרוקס) או לרוקן בהתאם ללחץ המים, שבעומק זה הוא 3.5 אטמוספירות. כשאני צף מעל הכיסא, הנשימה שלי דרך וסת התקוע בפי, מעלה אותי מספר סנטימטרים כלפי מעלה והנשיפה מורידה אותי חזרה. למרות שיש על גבי שני מיכלי אלומיניום המחוברים יחדיו ומיכל נוסף לצד שמאל שלי, אינני מרגיש במשקלם. על גבי היבשה, כל הציוד שעלי שכולל מרכיבים נוספים כמו מצלמה, פנסים, סכין ומצוף סימון, שוקל כארבעים קילוגרם, ואילו עכשיו מתחת למים איני מרגיש כלל במשקלם.


הכותב ישוב בספינת סטיל טבועה במפרץ אילת | צילום: דורון אלטרץ'

הישיבה בכיסא על גבי היבשה שונה לחלוטין מהישיבה המתוארת מתחת למים. הכיסא המרופד מנסה לחלק אחרת את משקל הגוף באופן שלא יעייף אותנו לאורך שעות. אך התוצאה של הישיבה על כיסא לאורך מרבית שעות היממה גורמת לגוף להשעין את מרבית המשקל על עמוד השדרה התחתון. כאשר בוחנים את הנוחות של כיסא בחנות, ניתן לבחון רק את המצב הראשון בו ננוח. אך למעשה לאורך זמן הישיבה היושב משנה את תנוחתו אינספור פעמים. לעיתים מזומנות כדי להרפות את הלחץ בנקודה אחת בגוף, האגן נע קדימה על גבי המושב עד שהוא מגיע לקצה המושב ויוצר קן מעוקל עם חלק הגוף העליון. תנוחה שגורה זו, שהכיסא איננו מתוכנן לה, יוצרת לאורך זמן תעוקה גבוהה על עמוד השדרה. התוצאה היא שהמין האנושי במעבר שלו לישיבה על כיסא יצר לעצמו סינדרום שלם של כאבי גב שמעטים נחלצים ממנו. הבשורה הרעה בסיפור הזה היא שהישיבה הממושכת על כיסאות גרועה מאוד לבריאות שלנו. "המחקר שלנו מצא שכאשר אתה יושב שש שעות רצופות, או את רוב שמונה שעות העבודה שלך זרימת הדם לרגליים יורדת מאוד ומשפיעה בצורה דרמטית על מחזור הדם והפעילות הלבבית. מצאנו שעשר דקות עמידה או הליכה בכל שעה שלמה יכולה לשפר מאוד את המצב." אומר ד"ר ג'אומה פדילה מבית הספר לרפואה במיזורי[7], במאמר שפורסם ב־ 2015 בכתב העת המדעי Experimental Physiology. הכיסא גורם לנו לבעיות נוספות הקשורות לדחיסת עמוד השדרה ויצירת כאבי גב כרוניים, ניוון של שרירים, ירידה בגמישות הגוף, עלייה במשקל הגוף, בעיות ראייה, וכאבי פרקים.

עוד הוכחה לכך שהכיסא יכול להרוג הוא מותו של השופט עֵלִי המקבל את בשורת השליח על מותם בקרב של שני בניו חָפְנִי וּפִינְחָס
והשלל של ארון האלוהים שנלקח מהם על ידי הפלשתים:

"וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ אֶת־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיִּפֹּל מֵעַל־הַכִּסֵּא אֲחֹרַנִּית בְּעַד יַד הַשַּׁעַר וַתִּשָּׁבֵר מַפְרַקְתּוֹ וַיָּמֹת כִּי זָקֵן הָאִישׁ, וְכָבֵד"
(שמואל א' פרק ד' פסוק יח')

הנסיונות לפתור את הבעיות הרבות שיוצרת הישיבה באיפיון חדש של כיסאות יצרו מוטציות מעניינות. בסוף שנות ה-70 פותח בסקנדינביה על ידי הנס כריסטיאן מנגשול (Hans Christian Mengshoel) כיסא כריעה (Kneeling Chair) המיועד לישיבה המחלקת את משקל הגוף מהאגן ועמוד השדרה עם השוקיים הנשענים על איזורי ריפוד יעודיים. בהיותי סטודנט בבצלאל, בניתי כיסא כריעה מפאנלים חתוכים של לביד עץ וכך ישבתי אל מול שולחן שרטוט ענקי המצויד במכונת סרגלים משוכללת. מהר מאוד גיליתי שהבעיות המרכזיות של הכיסא הן חוסר האפשרות לשנות תנוחה לאורך זמן, והקושי לצאת מהכיסא במהירות. כיסא האוכף מנסה לייצר את אותה זקיפות של רוכבי הסוסים באמצעות תצורה דומה בכיסא עם גלגלים. כיסאות אלה דורשים זמן רב של הסתגלות, ומתאימים לאנשים הפעילים גופנית ביוגה או פילאטיס.

כיסאות הבנויים ארגונומית, במיוחד אלה המיועדים לעבודה משרדית מאפשרים כוונון רב של התאמה אישית. מבלי לחקור את העניין בצורה מדעית, ברור מהתבוננות ביושבים על כיסאות אלה, שמרביתם אינם טורחים או יודעים או פשוט אינם מודעים לכך, שהכיסא עליו הם יושבים אינו מותאם בגובה ובזווית הנכונה להם. במיוחד בעבודה מול מקלדת, התאמת גובה הכיסא וגובה השולחן הם קריטיים למניעת כאבי צוואר, גב וידיים. אין ספק שבעתיד הקרוב נחזה בכיסא ש"זוכר" את הפרמטרים האישיים של המשתמש ובלחיצת כפתור מחזיר את הכיסא לפרמטרים אלה שנקבעו על ידי מומחה. מי שיבחן את הדבר יגלה כי המין האנושי הוא יצור מוזר בבחירות שלו, כשהוא מוכן להשקיע עשרות אלפי שקלים בזוג אופניים עשוי סיבי פחמן, שהוא רוכב עליו כמה שעות ספורות בשבוע במקרה הטוב, אך מוכן להשקיע הרבה פחות בכיסא משרדי שהוא יושב עליו עשרות שעות בשבוע.[8]

כיסא סייל, הרמן מילר | באדיבות הרמן מילר
כיסא כריעה | תמונה מתוך Dreamstime


אפיזודת ישיבה 07

אני לא נח על האדמה, ומסביבי יער מאדים עלים. אינני יושב על האדמה במובן הפיזי, אלא מרחף מעט מעליה. אין לי כמעט משקל. כך אני גם ישן. אינני זקוק למזרן. משהו בתוכי יוצר כוח התנגדות לכוח הכבידה, הילה של אלקטרומגנטיות שמאפשרת לי לשבת בכל תנוחה שאני חפץ בה ובאיזה גובה שאני רוצה. אני מתבונן באישה היושבת מולי והיא איננה נראית כלל. פניה אינם נהירים לי. אני רואה מולי טבעות של אור צבעוני, כדורים וגלילים זוהרים ובוהקים, נעים בזהירות ובאיטיות כשהיא מניעה את ידיה בדברה אלי. יש לה גוף אך הוא מוסווה בענן של רכיבים זוהרים הנעים במהירות בתוך הקליפות המטאפיזיות של הצורות שאני רואה מולי. אני מתאמץ ורואה מעט מהגלימה שעל גופה, אך הפיזי נעלם ומתפוגג בהסחת הדעת הראשונה. כל מחשבה שלה נהירה לי עוד לפני שהיא מובעת במילים, כי היא מופיעה בראשי, ורצף של צורות חדשות פורץ אל תוך בועות שתיקתה. גופי בוער בקור חדש ולא מוכר, וזרם של חלקיקים מוארים יוצרים רגליים נסתרות, משנות צורה וצבע. אני שומע את עצמי אומר לעצמי: זה לא כיסא, אבל אני יושב.


Bibliography:

[1] Kuang, Cliff. "The Untold Story Of How The Aeron Chair Was Born," Fast Company, February 5th, 2013.

[2] Abercrombie, Stanley. A Philosophy of Interior Design, New York: Harper & Row, p. 84. 1990.

[3] Abercrombie, Stanley. A Philosophy of Interior Design, New York: Harper & Row, p. 84. 1990.

[4] Sparke, Penny. An Introduction to Design and Culture in the Twentieth Century, New York: Harper & Row, p.202. 1986

[5] Sparke, Penny. An Introduction to Design and Culture in the Twentieth Century, New York: Harper & Row, p.129. 1986.

[6] Leach, Rebecca, Painter, Colin.(ed.). "What Happened at Home with Art: Tracing the Experience of Consumers," Contemporary Art and the Home, New York:Berg, p.75. 2002.

[7] "Impact of Prolonged Sitting on Lower and Upper Limb Micro- and Macrovascular Dilator Function," Experimental Physiology, Fadel PJ, Padilla J, Restaino RM, Holwerda SW, Credeur DP, July 2015.

[8] Klinkenberg,Brendan. "This Is The Office Chair Of The Future, And It Looks Crazy", Buzzfeednews, Oct 28, 2015



© כל הזכויות שמורות למוזיאון העיצוב חולון, 2010   |   ניוזלטר   |   יצירת קשר   |   תנאי שימוש   |   הקמת האתר: סייברסרב   |   עיצוב: ™wuwa   |   צילומים: יעל פינקוס