רכישת כרטיסים

שי בן אפרים

זגמייסטר & וולש: רטרוספקטיבה

Sagmeister & Walsh: A Retrospective

איך נראה רגש? ואיך מתעצב אושר? מהו יופי? והאם ניתן לגעת בליבו של אדם באמצעות עיצוב?

28.06.2018 – 20.10.2018


 

בעידן בו בכל רגע נתון נוצר מבול של דימויים ואלה מופצים בקצב מסחרר וללא הפוגה, מן הראוי לעצור רגע ולתהות איך נוצר דימוי ואיך מועבר מסר. מחקרים מראים שאנו זקוקים ל-39 אלפיות שנייה כדי לקבוע דעה. חברות משקיעות מיליונים במוצר חדש, פוליטיקאים משקיעים זמן וכסף רב בקמפיינים ובפחות משנייה גורלם של אלה נחרץ. התחושה של רבים מאתנו היא שאנחנו חיים בעולם רווי, שרק משעתק ומשעתק את עצמו ללא הרף, שאת הכול ראינו כבר בעבר. אז איך בכל זאת נוצר דימוי חדש והאם הוא מציית רק לכוחות השוק או שניתן לזרוע בו זרעים של מחאה? ומה כוחו של המבט?

האם העין שמולעטת בדימויים מסוגלת לברור ביניהם ולהתנגד להם? תקשורת חזותית עוסקת בדרכי ההתבוננות והראייה של העולם. היא מבליטה את תרומתם של מטפורות חזותיות ושל דימויים המעוגנים בידע תרבותי להבניית המציאות ולפיענוח שלה. המבט המפענח את הדימוי לעולם אינו תמים. זהו מבט האוצר בתוכו תפיסת עולם.

כולם תמיד חושבים שהם צודקים, 2006, צילום: שי בן אפרים

התערוכה הרטרוספקטיבית הראשונה של סטודיו זגמייסטר & וולש, הנחשב לאחד המובילים בעולם בתחום התקשורת החזותית. הסטודיו מתמחה בהעברת מידע, מסר, תחושות ורעיונות באמצעות כלים חזותיים. עבודתם של סטפן זגמייסטר וג'סיקה וולש מאופיינת בעיצוב נועז, אמיץ וחצוף, רגשי ואנושי, מאתגר מוסכמות ופורץ גבולות באופן השימוש באמצעי המדיה וההבעה. השניים עוטים על עצמם כובעים שונים המגמישים את השפה החזותית – ממעצבים גרפיים, טיפוגרפים אקספרימנטליים ועד לאמני פרפורמנס – הם משנים תפיסות פופולריות של עיצוב, מאתגרים את הסטטוס קוו ובוחנים את תפקידו של המעצב בחברה.

צילום: שי בן אפרים

בשלל טכניקות, אמצעי ביטוי מגוונים, חומרים בלתי שגרתיים ותוך נטילת סיכונים זגמייסטר & וולש מפיחים חיים חדשים באמרה הידועה של מרשל מקלוהן, ״המדיום הוא המסר״ (1967). בגישה אנושית, סובייקטיבית, תוך משחק מתמיד עם החושים של הצופים, הם מצליחים ליצור לא רק דימויים בלתי נשכחים אלא גם מעוררים אותנו לחשוב על הדימויים שאנו צורכים ומייצרים.

פרט מתוך יופי = אנושיות, 2018, צילום: שי בן אפרים

לצד התערוכה המרכזית, הוצגו במוזיאון שתי תערוכות נוספות שתהו על מעמדו של הדימוי. התערוכה מוכרמוזר הציגה במעבדת העיצוב עבודות על קו התפר שבין המדומה לממשי, שעוררו תחושה מוכרת ועם זאת זרה – כאלה שיכולות לעורר בנו אי נוחות ומעלות שאלה ביחס לאפשרות ליצור משהו חדש מן המוכר.

התערוכה חיטה היא חיטה היא חיטה של המעצב פדי מרגי, שהוצגה במסדרון ההיקפי, חשפה את השקר הגדול של צריכת הראווה ומבקשת לשאול האם מוצרי יסוד של מותגי יוקרה כמו קמח של פראדה או אורז של לואי ויטון, שווים יותר?