אודות | צור קשר | עיתונות | ידידים | מגזין | ניוזלטר | ספריית החומרים | العربية | English  
מידע למבקר תערוכות אוספים לוח ארועים חינוך
גיליון 23
דצמבר 2020 - יוני 2021
עוברים מסך | ראיון עם מחלקת חינוך במוזיאון העיצוב חולון
חמוטל מנשהוף 02 פברואר, 2021 /

"הדרך שלנו ללמוד היא לא רק דרך העיניים אלא דרך החושים כולם.

אם אתה עובד דרך שני חושים בלבד אתה מפספס. אתה מתעלם מהאדם שעומד מולך."


הקורונה שנכנסה בסערה לחיינו העמידה אתגר לא פשוט בפני מחלקת חינוך במוזיאון העיצוב חולון. איך מחנכים לעיצוב כשלא ניתן להיפגש עם התלמידים באופן פיזי, איך שומרים על קשר מרחוק אבל לא מוותרים על עקרונות חשובים של עבודה עם הידיים ומגע עם חומרים. נפגשנו עם נועה קרס ואמנון זילבר לשיחה וירטואלית מעמיקה על חינוך, עיצוב ויצירתיות בתקופה של ריחוק חברתי. 
[1]


בתור התחלה, ספרו קצת איך מתנהלת בשגרה הפעילות של מחלקת חינוך במוזיאון ומחוצה לו?

נועה: בשגרה העבודה שלנו מתרכזת במבקרים של התערוכות במוזיאון. העבודה שלנו, בסופו של דבר, היא המפגש עם האנשים. אנחנו מתווכים את התכנים של התערוכות דרך סיורים וסדנאות. לתערוכות יש תמה וערך תרבותי-חינוכי. וזה מאפשר לנו לספק תכנים בעלי עומק.

אמנון: מוזיאון העיצוב חולון הוא חלק מגוף גדול יותר שנקרא מדיטק חולון, וחלק ממערך חינוכי שלם שפועל בכל מוסדות התרבות של המדיטק: סינמטק חולון, המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, תיאטרון המדיטק, המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית והספריות. נוסף על הפעילות במוסדות התרבות, אנו מפעילים פרויקט שנקרא "בית ספר בעיר", במסגרתו אנחנו מפתחים ומתאימים תכניות לבתי הספר בהתאם לתוכן של מוסדות התרבות ולפי הצרכים והדגשים של התכנית הבית-ספרית. [2]


בינואר-פברואר 2020 התחילו השמועות על מגיפה בסין. מתי הבנתם שמשהו מהותי מאוד הולך להשתנות?

נועה: בשלב הראשון התחילו לבטל סיורים של קבוצות מבתי ספר ושל קהל רחב. אני זוכרת שעוד לפני הסגר הראשון באמצע אחת הסדנאות, נודע לתלמיד שהוא נכח במשחק של מכבי חיפה, שהתגלה בו מאומת קורונה. הקבוצה לא ידעה מה לעשות וההנחיות של משרד הבריאות לא היו ברורות – הייתה היסטריה שלמה. אבל באותו זמן עוד הייתה הכחשה ותקווה שהכול יהיה בסדר.

אמנון: נכנסנו לסגר הראשון כמו כל מדינת ישראל וחיכינו שזה יעבור. היינו בבתים ובתי הספר היו סגורים. כתבתי קצת תכנים עבור פעילויות אונליין במוזיאון העיצוב ובמוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס. זו הייתה התחלה ראשונית של פעילויות מרחוק. אבל מין פתרון פלסטר.  

נועה: הצוות שלנו חזר לעבוד סביב מאי-יוני אבל המוזיאון עצמו עדיין היה סגור. גם מערכת החינוך חזרה אבל הם היו כבר בסוף השנה ולקראת החופש הגדול. בזמן הזה ניסינו לפתח עוד סדנאות. הרעיון היה לקחת דברים שקיימים במוזיאון ולנסות לייצר מהם תכנים חדשים. התחלנו ללכת לבתי ספר ולדבר איתם על אפשרויות הדרכה לשנה הקרובה. כך התחילה המחשבה איך לספק תכנים בצורה אחרת.


מתי התחילו להתגבש הרעיונות לפעילויות עבור קבוצות של בתי ספר בזום?

אמנון: לקראת שנת הלימודים הבנו שנצטרך להנגיש את הסדנאות ואת הערכות שכבר יש לנו ללמידה מרחוק. איה וולריה פנו לבתי הספר והסבירו שיש לנו סדנאות שהילדים יוכלו לעשות בכוחות עצמם, שיש לנו סרטוני הדרכה ואפשרות להעביר הדרכות בזום. עוד לא ידענו איך נעשה את זה, אבל ידענו שנוכל להתמודד בהמשך. בנינו אולפן קטן לצילום וידאו במבט-על, וולריה ערכה את הצילומים לסרטונים פשוטים, ברורים וחמודים עם הוראות. אחרי הסרטון הראשון ראינו שיש לנו משהו טוב ביד.

נועה: היינו צריכים להבין אם אנחנו יכולים להעביר באופן וירטואלי תכנים שאנחנו רגילים להעביר באופן פרונטלי. ברגע שהיה לנו את התשתית של הסרטון, הבנו שניתן לפרוט כל סדנה לשלבים בצורה ברורה.


סדנת טוטם. הסדנא הראשונה שצולמה. צילום ועריכה: וולריה יצחקוב.

 

ספרו על הפעם הראשונה שהעברתם את המערך.

אמנון:  לפני שיצאנו לדרך עשינו חזרות עם עצמנו כדי לראות שהכול עובד. רצינו להבין איך הכול נראה ונשמע. איך לקרב אובייקט למצלמה, איך לעמוד מול המצלמה. איך לסדר את הדברים על השולחן, איך לסדר את התאורה. למדנו כל מיני דברים שנראים בסיסיים אבל אז לא ידענו. כמו להעמיד שולחן לרוחב הפריים, להצטלם מהמותניים ומעלה, להשתמש במפה שחורה כדי שהדברים יבלטו. אחרי שחזרנו על הדברים הרגשנו פחות או יותר מוכנים. עם כל ההכנות, כשנפתחות  המצלמות וחמש כיתות נמצאות מול העיניים, זה לא אותו הדבר. פשוט אומרים ״שלום, בוקר טוב ילדים,״ ומתחילים.

נועה: הלמידה האמיתית מתרחשת באינטרקציה מול גורם נוסף. בחזרות רצינו לראות שאנחנו עומדים במגבלת הזמן של שעה אחת, שבתוכה אנחנו מעבירים מצגת שמדברת על הערך החינוכי שיש לסדנה. לפני הסדנאות עם הילדים ניסינו גם לתאם מול המורות זומים עם הסברים על הסדנאות. אנחנו נסמכים על העזרה הפעילה שלהן. 


איך הכל עובד בפועל?

נועה: אמנון הוא המדריך, אני העוזרת, ולריה על הזום לראות מה כותבים בצ'אט, לתפעל את המצגת ולהשתיק אם צריך, ואיה רואה מעמדה אחרת את כל השיעור שלנו ומעירה הערות אם יש. עולות חמש כיתות ואקשן, מתחילים. התקשורת שביננו לבין הכיתות – היא מה שמעניין. אנחנו ממש תלויים בתגובות שלהם כדי שנדע איך להמשיך. אנחנו לא יכולים לשמוע אותם כי אז יהיה בלגן טוטאלי, אז פיתחנו ערוצי תקשורת שונים. כותבים לנו בצ'אט אם לא מבינים משהו וכל מורה מסמנת וי עם האגודל ברגע שהכיתה סיימה שלב. אנחנו גם רואים את התלמידים וכך מצליחים להרגיש את מידת ההצלחה או התסכול שלהם. בסיום הילדים מראים לנו ולמצלמה את התוצרים שלהם וצועקים תודה.

הדרכה בזום מול מספר כיתות במקבילאמנון מדריך סדנת טוטם בזום מול מספר כיתות במקביל.

 

מה היה השיא של מספר ההדרכות בזום שהעברתם?

אמנון:  כשהתחלנו להעביר סדנאות בזום השמועה נפוצה מאוד מהר. פתאום קיבלנו הרבה מאוד פניות מבתי ספר שביקשו פעילות. הם כבר הבינו שקשה לילדים לשבת מול הזום כל היום, ושהם צריכים לעשות משהו עם הידיים. היה רצון לפעילות עיצובית, מוחשית, פיזית, שמפעילה את הילדים.

בניגוד למספרים שאנחנו רגילים אליהם בשגרה, הפעם מדובר בפעילות לשכבה שלמה או לכמה שכבות בו זמנית. כל שכבה כוללת כמאה תלמידים או יותר. המכפלות עלו, והיינו צריכים לעבוד מהר מאוד כדי לספק את הביקוש. תוך שבועיים הגענו לייצור של כאלף ערכות ותוך כחודש הגענו לכ-4000 ערכות שהוזמנו. הערכות הגיעו לבתי הספר וחולקו לתלמידים.

העברנו כמעט מדי יום שתי סדנאות. היו לנו סדנאות גם בימי שישי ובערבים. הסדנאות בערבים נועדו  לילדים שנשארו בבתים. הן הועברו בערב כדי שההורים יוכלו לעזור, אבל היו ילדים שהיו לבד מול המצלמה והם הגיבו או כתבו בצ'אט. עברנו שלב שלב, לאט לאט, וזה עבד יפה. כלומר הפעילות עבדה גם בהדרכה של יותר מ-100 ילדים בו זמנית בבתים. 

העברת סדנת ערב לילדים שנשארו בבתים
העברת סדנת ערב בזום לילדים שנשארו בבתים. 


הצלחתם להמיר לזום את כל הסדנאות? היו קשיים בדרך?

נועה: היה לנו קושי עם סדנה בשם ״פלקסגון״. זו סדנה שמכינים בה גוף הנדסי שמסתובב בצורה אינסופית ובנוי מפריסה של משולשים. כדי לסגור את הצורה צריך לקפל ולפתוח את כל הסימונים ולהדביק משולשים מסוימים על גבי משולשים אחרים. לכאורה פשוט, אבל בפועל קשה מאוד להבין איך לקפל. לדוגמה ההנחיה "תקפלו את הקווים של כל המשולשים" נשמעת פשוטה, אבל קשה להבין איזה משולשים ואיזה קווים, ומה להדביק על מה, והמצלמה הפוכה, וזה לא עובד.

המקרה הזה הדגיש את הקושי להנחות מישהו רק באמצעות מילים, בלי מעשים. זה חייב אותנו להיות מכילים ואמפטיים מאוד, נוסף על הדרישה לעמוד בזמנים. בסופו של דבר הכיתה לא הצליחה. הסקנו מזה שסדנה כזו לא יכולה להתנהל בלי שהמורות יכירו ויבינו את הפעילות מראש. אם המורה לא הבינה הפעילות נופלת.

אמנון:  קשה לחזות את המקרים האלה. לפעמים אתה לא מבין באיזה בעיות הילד נתקל כי אתה ברמת קורדינציה שונה משלו. הנחיות שנראות לנו פשוטות מאוד, כמו לגזור לפי קו מסוים עשויות להיות קשות מאוד לילדים. זה יכול להוביל לכישלון. לעיתים אם גוזרים לא נכון החפץ אבוד. זה האתגר – לדעת לעשות סדנאות לא מסובכות מדי. לא לתלמידים ולא למורים. עם זאת, חשוב בכל סדנה גם לאתגר. אם הילד לא עשה איזה צעד קטן כלפי מעלה, אם לא טיפס איזו מדרגה במסגרת הסדנה, לא עשינו כלום. הילד צריך להוכיח לעצמו שהוא התקדם ושהוא מסוגל. תחושת ההישג מאוד חשובה. כך נבנה הביטחון העצמי של ילדים וגם של מבוגרים.


הזכרתם שאתם מעבירים מצגת במסגרת הסדנא. תוכלו לספר על זה קצת?

נועה: כל סדנה שמתקיימת במוזיאון, גם בימים רגילים, נפתחת במצגת שמסבירה את הרציונל של הסדנה ומציגה את סיפור הרקע. סיפור הרקע קושר בין העיצוב לבין החיים שלנו ומדגיש את הערך המוסף של הפעילות. אנחנו בעצם מדברים על נושא גדול דרך יצירה של חפץ קטן.

אמנון:  הרקע שנלווה לסדנה תמיד מעמיק ומסביר את ההקשר לעולם האמיתי. למשל בסדנה שערכנו על טוטמים במהלך התערוכה "אקסטרים", עסקנו בתרבות של האינדיאנים בצפון אמריקה, דיברנו על מקורות הטוטם ועל התרבות שנכחדה. סיפור המסגרת חשוב מאוד כי מעבר להרחבת הידע, הוא מחבר את הילדים רגשית. כשהילד מחובר רגשית למה שהוא עושה, הסקרנות שלו מתעוררת. נהיה לו אכפת. העשייה נהפכת לרלוונטית עבורו. חשוב להבין שאצל ילדים עולם הדמיון ועולם המציאות קשורים הרבה יותר מאשר אצל מבוגרים. זה חלק ממה שאנחנו מנסים לפצח. איך לייצר תוכן שיודע להפעיל אצל הילדים את הדמיון והסקרנות.

במהלך הפעילות, שנמשכת כשעה בסך הכל, אנחנו מספרים סיפור שלם והופכים את הילדים ואת האובייקט שהם יוצרים לחלק פעיל בסיפור. ילדים וגם מבוגרים צמאים לשמוע סיפור טוב. כולם רוצים לראות את הסדרה שגורמת להם להתרגש. זה חלק מהתפקיד שלנו, לגרום לילדים להתרגש. לדעת לספר סיפור טוב שיהיה מסקרן ומעניין, לא מסובך מדי ולא פשוט מדי. שתהיה חוויה של גילוי, של למידה ושל הישג. 


מה מייחד סדנאות של מוזיאון עיצוב מסדנאות אחרות?

אמנון:  הסדנאות שלנו עוסקות בחפצים פונקציונאליים. חפצים שימושיים עם ערך מוסף. החוכמה היא ליצור סדנאות שיתחברו לילדים באיזשהו אופן. שיהיו רלוונטיות עבורם, אחרת נעבור להם מעל הראש. ברגע שמסבירים לילדים את המשמעות של החפץ בחייהם, את תהליכי הייצור, את ההיבטים התרבותיים והחומריים, פותחים בפניהם את העולמות הנסתרים שמאחורי הדברים.

לדוגמה בסדנה "מכניקיט" שתכננו עבור התערוכה הבאה "קופסה שחורה", יכינו המשתתפים מתקן עבור טלפון נייד. כמובן שבמסגרת הסדנה אנחנו מעמיקים ועוסקים בתכנים של מכניקה ומבניות, אבל בסופו של דבר הסדנה מתחברת לעולם ולחיים של הילדים. בעקבות התערוכה אנחנו מסבירים להם את המשקל האדיר שיש לחפצים הפיזיים בחיינו. איך הם עוזרים לנו לשרוד ולהתמודד עם שינויים, ומשנים ומשפרים את איכות חיינו, אך גם מעמידים בפנינו אתגרים לא פשוטים.


סרטון הדרכה לסדנת "מכניקיט". 
צילום ועריכה: וולריה יצחקוב.

היבט נוסף שמייחד את הפעילות שלנו הוא העובדה שהצוות של המוזיאון אחראי לכל התהליך. אנחנו המתכננים והמפתחים של הסדנאות. אנחנו משרטטים את המוצרים, מצלמים, עורכים, עושים הכול חוץ מהייצור במפעל. זה היתרון שלנו כאנשים שמבינים ועוסקים בעיצוב. אנחנו מכירים את כל שרשרת האספקה. משלב הסקיצה, דרך שלבי השרטוטים, הדגמים, ההליכה למפעל – אנחנו מתמחים בזה.


תוכלו לספר קצת על הערך של העבודה עם הידיים?

אמנון: תיווך של ידע הוא לא פשוט, והוא יכול להתבצע בכמה דרכים, כמו סיור מודרך בתערוכה וסדנאות, שמתקיימת בהן הפעלה של כל החושים. המגע של הילד עם החומר עונה על שאלות רבות שלא תמיד נענות בהדרכה קלאסית במוזיאון. כשילד בונה חפץ בעצמו, החוויה שלו אחרת מבחינה לימודית, רגשית וחושית. המגע הפיזי יוצר חוויה עמוקה ומשמעותית יותר, חיבור רגשי שאנו מאמינים שהוא חשוב לפיתוח הסקרנות והדמיון אצל הילדים .זה דבר בסיסי מאוד שאנחנו עוסקים בו.

אנחנו נוטים לחשוב שבעידן הנוכחי, המסכים והמידע הוויזואלי הם חזות הכול. אבל רוב המוצרים סביבנו – משקפיים, ארונות, כלי רכב – כולם מוצרים פיזיים. אנחנו נמצאים בעולם הפיזי. נכון שהטכנולוגיה מושכת לכיוונים מסוימים, אבל בחיי היומיום שלנו אנחנו נוגעים בהרבה דברים שהם פיזיים. לכן דווקא בעידן של למידה מרחוק חשוב החיבור החושי דרך הידיים, דרך העשייה. צריך להבין שהדרך שלנו ללמוד היא לא רק דרך העיניים אלא דרך החושים כולם. אם אתה עובד דרך שני חושים בלבד אתה מפספס. אתה מתעלם מהאדם שעומד מולך.

נועה: אנחנו לא מתעלמים מזה שהעולם הולך לדיגיטלי, לווירטואלי, לתוכנות ולאפליקציות. הכוונה היא לא לשכוח במקביל את העשייה. בסופו של דבר, אם בתהליך הלמידה הילדים עוסקים באופן פיזי ביצירת גופים תלת ממדיים, בקיפולים ובראייה מרחבית, זה יכול להוביל בהמשך גם למקצוענות בתחומים הדיגיטליים. העשייה והקראפט מאוד חשובים גם בעולמות האלה.

ההתמקדות שלנו בסדנאות אפשרה לנו להישאר בתחום של העשייה הפיזית, גם כשאנחנו לא נפגשים פיזית עם התלמידים. זה משהו שהיה לנו חשוב לשמר. אם אתה לא פעיל במהלך מפגש וירטואלי, הראש נודד למקומות אחרים. במיוחד כשמדובר בילדים ובנוער. היצירה עם הידיים מאפשרת למידה משמעותית יותר וגם יוצאים עם תוצר. כמו שאמר קונפיוצוס: 

"I Hear and I  forget, I see and I remember, I do and I understand."

 



[1] אמנון זילבר הוא מנהל אגף חינוך במוזיאון העיצוב חולון ובשאר מוסדות התרבות של המדיטק. נועה קרס היא ראש תחום תוכן חינוכי והדרכה במוזיאון העיצוב חולון. צוות החינוך כולל גם את איה סיני, הרכזת הפדגוגית של אגף החינוך של המדיטק וולריה יצחקוב רכזת הפרויקטים של אגף החינוך של המדיטק.

[2] פרויקט "בית ספר בעיר במדיטק" פועל בהובלת איה סיני וולריה יצחקוב שאחראיות בין השאר על קשר מול בתי הספר, התאמת תכנים וניהול לוגיסטי. עבודתן המאומצת תרמה רבות להצלחת הפרויקט של הנגשת סדנאות העיצוב ללמידה מרחוק.

 

חינוך
ראיון
ימי קורונה
המסע האחר לפולין
צליל בוסנק
דמיינו חלל ענק, מלא מכבשי דפוס מהמאה ה-19, עמוס בצבעים מסוגים שונים, עבודות אינספור תלויות לייבוש וריח חריף של כימיקלים עומד באוויר. סטודנטים צעירים עומלים על עבודותיהם, חורטים בלינולאום ובעץ במרץ או צורבים בלוח מתכת לאחר רישום מדוקדק של שלושה חודשים. כעת תכפילו את זה בשתיים ואפילו בשלוש. לא, לא הגעתם לסדנת יזע במערכת של עיתון ארכאי (או לסדנה של אמני "הגשר") אלא לסוף הסמסטר באקדמיה לאמנות בגדאנסק שבפולין
להמשך »
דרמה מאופקת | שיחה עם טל גור, מעצב התערוכה מבט על
עדי המר
טל גור, מעצב תעשייתי ומעצב תערוכות, שיתף פעולה עם המוזיאון בתערוכה מבט על ועיצב את הגלריה העליונה, בה מוצג האוסף של האופטומטריסט והאספן קלוד סמואל. עדי המר, עורכת האתר, פגשה אותו לשיחה על האתגרים בעיצוב תערוכות בכלל ובתערוכה הזו בפרט.
להמשך »
חדשות
חומרים חכמים חומרים טפשים | הפתיחה: 14.1.16
תערוכה בשיתוף ספריית החומרים ע"ש אהרון פיינר עדן שתציג מבחר חומרים בקנה מידה מיוחד מתוך אוסף הספרייה: חלקם חומרים בייצור תעשייתי, חלקם טבעיים או חד-פעמיים המתייחסים לשלוש תמות מרכזיות אשר בוחנות את המונח 'חכם' או 'טיפש' ומציעות פרשנויות ומחשבות שונות על הנושא.
להמשך »
© כל הזכויות שמורות למוזיאון העיצוב חולון, 2010   |   ניוזלטר   |   יצירת קשר   |   תנאי שימוש   |   הקמת האתר: סייברסרב   |   עיצוב: ™wuwa   |   צילומים: יעל פינקוס