אודות | צור קשר | עיתונות | ידידים | מגזין | ניוזלטר | ספריית החומרים | العربية | English  
מידע למבקר תערוכות אוספים לוח ארועים חינוך
גיליון 23
דצמבר 2020 - יוני 2021
מסר בבקבוק | ראיון עם ארבל לוי
חמוטל מנשהוף 08 פברואר, 2021 /

ארבל לוי, ביולוג ולוכד נחשים במקצועו, הוא אחד מהחוקרים שעומדים מאחורי התערוכה "הבור - חפצים שעלו מבטן האדמה" (אוצרים: ניל ננר ואביחי מזרחי), שתיפתח בקרוב במוזיאון.  המחקר של לוי עוסק בבקבוקים ובתעשיית השתייה הקלה שהתפתחה בארץ במחצית הראשונה של המאה ה-20. נפגשנו לשיחה בעקבות המחקר והתערוכה. 

 

ארבל לוי עם בקבוק סיפוןארבל לוי עם בקבוק סיפון.

 

ארבל, איך הגעת מחקר נחשים לעיסוק בבקבוקים?

ברקע שלי אני ביולוג ומתמחה בזוחלים. בשנים 2012 ו- 2015 הצטרפתי לד״ר בועז שחם לסקר זוחלים בפארק אריאל שרון. ב- 2015 הרחבנו את הסקירה גם לשטחים החקלאיים של מקווה ישראל, ובאיזשהו שלב הגענו לאזור שנמצא ליד צומת חולון. כשהבטתי באדמה, הבנתי שאני עומד על מקום שונה. היו מסביבי המון שברי זכוכיות. זה לא משהו שרואים ביום יום. בגישוש קל עם הרגל נתקלתי בבקבוקון רפואי קטן. בשונה מבקבוקים רגילים, הוא היה א-סימטרי, והזכוכית שלו הכילה בועיות אוויר. הוא הדליק אצלי נורה אדומה ורצון לגלות עוד. הייתי חייב לעזוב ולהמשיך את הסקר. אבל חזרתי למקום עם הבנה שאני רוצה לחפור בנקודה הזאת ולגלות מה קורה מתחת לפני השטח. רק בהמשך גיליתי שמדובר באתר הפסולת הראשון של תל אביב.

 הבקבוקון הראשון שנמצא באתר

בקבוקון רפואי קטן שהצית את הסקרנות.

 

איך הדברים התגלגלו לכדי חפירה?

במשך כמעט שנתיים ניסיתי לפנות לכל מיני גורמים כדי לחזור ולחפור באתר הזה. מדובר באתר מאוחר ולכן הוא לא כל כך עניין חוקרים. בשלב מסוים החלטתי לפנות לאיגוד ערים דן, שהרימו את הכפפה. אחת העובדות הפגישה אותי עם ד"ר אסף נתיב שהפך לשותפי בפרויקט. קיבלנו אור ירוק מהאיגוד לחפירת בדיקה וחפרנו בור שלימים נתן את השם לתערוכה. מהבור עלו ממצאים וראינו כי טוב. בשלב הזה הצטרפה לפרויקט פרופ' תמר אלאור. היא כתבה יחד עם אסף הצעה לתכנית מחקר לקרן הלאומית למדע. לשמחתנו זכינו במימון והמשכנו לעוד שלוש עונות של חפירה ותנובות נוספות.

באיזה שלב התחלתם לחשוד שמדובר במזבלה?

התחלנו לחשוד בזה כבר בהתחלה וניסינו להביא הוכחות. הלכתי עם פרופ' אלאור לארכיון של תל אביב ועברנו על התיקים של הסניטציה שמתייחסים לשנים הרלוונטיות, שנות העשרים עד החמישים. ניסינו לחפש את המסמך שבו כתוב שהזבל הובל למקווה ישראל. המסמך הראשון שמצאנו הוא מכתב של נהג עגלת אשפה שמתלונן על כך שבדרך למזבלה במקווה ישראל הוא נאלץ לעבור דרך אבו-כביר והילדים נתלים לו על העגלה. בהמשך מצאנו מסמכים נוספים, אבל המכתב הזה הוא שנתן לנו את הגושפנקא הראשונית.

האם חפירה במזבלה היא דבר מוכר? זה משהו שכבר נעשה בעולם?

למצוא בור אשפה באתר חפירה זה כמו זכייה בפיס עבור ארכאולוגים. בבור האשפה נאספים בשכבה על גבי שכבה כל הדברים שרצו להיפטר מהם. זה הופך אותו למעין ארכיון של תקופה. אנחנו לא הראשונים בארץ שחפרנו בורות אשפה. היו לדוגמה חפירות בבורות אשפה שנותרו מכוחות אנז"ק שנכנסו לארץ במהלך מלחמת העולם הראשונה.

בעולם זה דבר מאוד נפוץ, איפשהו בין תחביב למקצוע. באתרי פסולת בדרך כלל מוצאים את הדברים השלמים, היפים והנדירים. משם הממצא מתגלגל לתערוכות, קטלוגים, אספנות ומכירות פומביות. יש הרבה מאוד התרחשויות סביב זה. זה ״בור בלי תחתית״ תרתי משמע.

בור החפירה במטמנת מקווה ישראלבור החפירה במטמנת מקווה ישראל.

 

באיזה שלב הבנת שהדבר שהכי מרתק אותך בסיפור הזה, ושבו אתה רוצה להתמקד זה הנושא של הבקבוקים?

חיפשתי באתר החפירה את הדברים השלמים שיכולים לספר סיפור. זכוכית כחומר שאינו מתכלה שומרת יחסית על שלמות. האמת שחלמתי גם למצוא אופנוע שלם שזרקו, או שלטים ישנים כמו שקצת מצאנו. היו לי כל מיני פנטזיות לגבי מה שאני הולך למצוא מתחת לאדמה, אבל בסוף הבקבוקים הם אלה שניצחו. הרבה מהבקבוקים השלמים שמצאנו היו עם כתובית מוטבעת ויכולתי להתחקות אחר הטקסט בארכיונים ובמקומות נוספים ולנסות להבין את הסיפור של כל בקבוק.

איך הבקבוקים שרדו את ההשלכה וההטמנה?

חשוב לזכור שבקבוקים היו דבר מאוד יקר. בניגוד אולי להיום, שכשאתה מסיים לשתות מבקבוק אתה במקרה הטוב זוכר לזרוק אותו למחזורית ואם לא הוא הולך לפח. פעם המפעלים ביקשו את הבקבוקים חזרה למילוי חוזר. אם במקרה מישהו לא החזיר הבקבוק, אלא זרק אותו, היו אנשים במזבלה שהתפקיד שלהם היה למצוא דברים שימושיים שאפשר למחזר. הם אספו כל דבר, כולל בקבוקים שלמים. במקרה שהבקבוק נותר בשטח, הגיע טרקטור והפך את האדמה, כך שהיה לו סיכוי גבוה להישבר. כלומר, הסיכוי להוציא בקבוק שלם וטוב מאתר פסולת הוא מאוד קטן, לכן כל הוצאה של בקבוק גם אם הוא שבור, או לא יפה, מספקת עוד נתח בסיפור של תעשיית המשקאות הקלים.

תוכל לספר לנו על האופן שבו התנהל תהליך המחקר?

ניסיתי לדלות כל פיסת מידע שהצלחתי למצוא. לצערי הרב, בארץ לא השכלנו לאורך השנים לשמר את ההיסטוריה הקרובה של התעשייה והמפעלים הקטנים. המוסדות הלאומיים עסקו בייצור סמלים ולא ראו חשיבות לשמור דוגמאות מייצור מקומי. גם במפעלים לא שמרו בארכיון דגמים עבור הדור הבא של המעצבים. רק אספנים שמרו ולא היו הרבה אספנים.

הסיכוי הכי טוב לאתר מידע הוא דרך ארכיון העיתונות ההיסטורי שזמין אונליין וניתן לבצע בו חיפוש בחתכים שונים. אם מצאתי בקבוק עם כיתוב, חיפשתי את המידע בארכיון ועברתי על כל התוצאות: כתבות, מודעות, פרסומות. כך איתרתי מידע.

איך זה עבד? מצאת בקבוק וישר יצאת למחקר או שאספת כמות ואז התחלת לחקור?

בתור התחלה חיפשתי בקבוקים מחוץ לחפירה. עקבתי אחרי מכירות פומביות. לפעמים אנשים שמרו בבית או במחסן בקבוק ישן משנות ה-30, כשדבר כזה הוצא למכירה רציתי לשים עליו את היד כדי להגדיל את האוסף שלי ולהרחיב את המחקר.

בשטח, במקביל אלינו, התחילו עבודות עם כלים כבדים להנחת צינור מים גדול. רצתי אחרי הטרקטורים ואספתי כל בקבוק שהצלחתי למצוא. ערכתי בדיקה ראשונית בשטח. היו אלפי בקבוקים באתר אבל חיפשתי בקבוקים שאני יכול להוציא מהם סיפור או להתחקות אחר המפעל או האיש שייצרו אותם. התרוצצתי עם דלי קטן ושמתי בתוכו את הבקבוקים המעניינים. בסוף היום ניקיתי אותם, וכשהיה לי קצת זמן התפניתי להתיישב על המחשב ולחקור אותם.

איך ידעת להבחין מאיזה בקבוקים ניתן להוציא סיפור? מה אפיין אותם?

אני אתן לך דוגמה. אני גר בהוד השרון ויום אחד הלכתי לטייל בפרדסים. ראיתי ערוץ קטן של מים ששטפו אחרי הגשם, ופתאום ראיתי בתוכו תחתית של בקבוק. נגשתי להרים אותו וגיליתי בקבוק מ-1916 שישב שם ופשוט חיכה לי.

על הבקבוק הזה הוטבע מידע רב. השנה - 1916, סמל מסחרי בצורת נבל, כיתוב אלכסנדריה, Egypt, ושמות יצרני המשקה - שמות יווניים. כלומר הבקבוק יוצר על ידי יוונים שחיו באלכסנדריה והקימו שם מפעל למשקאות. מישהו קנה את הבקבוק, הביא אותו לארץ, זרק אותו בשטח, ואחרי כ-100 שנה עברתי במקום ומצאתי אותו. חפץ כזה זורק אותך לטיול בזמן.

בקבוק קוד שנמצא בפרדסים של הוד השרוןבקבוק קוד שנמצא בפרדסים של הוד השרון. הגולה שבראש הבקבוק הייתה חלק מהפטנט ששימש להחדרת הגז לתוכו.

 

אז בעצם אתה מחפש בקבוק שיש בו כיתוב או סימן מזהה. בסוף היום יש לך דלי מלא בבקבוקים שאספת. מה הלאה?

אולי את מדמיינת שאני חוזר עם הרבה בקבוקים. אבל לא. הבקבוקים שסיפרו לי סיפור היו אולי עשרות בודדות. לרוב מצאתי את אותם סוגי בקבוקים שיצאו מכמה עשרות מפעלים לייצור משקאות ששכנו בתל אביב ובסביבתה. אין הרבה מפעלים קטנים שהותירו אחריהם סיפור. יש בקבוקים שמצאתי ושאני לא יודע עליהם כלום עד היום.

לדוגמה, בקבוק עם הכיתוב "מבוע" ולצדו איור של אישה נושאת כד על הראש, וזהו. נשאלת השאלה מה זה מבוע? האם זה מפעל, קיוסק, שם של משקה? לא ידעתי מאיפה להתחיל. חיפשתי את המילה "מבוע" בארכיון העיתונות ולא הגעתי לתוצאות. זה נותר בגדר חידה. אולי הציבור הרחב ידע לענות עליה.

בקבוק מבועבקבוק מבוע מתוך החפירות. נותר בגדר חידה.

 

ספר לנו קצת על דברים שמצאת

מצאנו בשטח בקבוקים מכל מיני סוגים: אלכוהול, תרופות, חלב, בשמים. אבל התמקדתי בבקבוקי שתייה. אחד היפים שמצאנו הוא בקבוק "מיץ פז" משנת 1935. על הבקבוק מופיע סמל שבנוי מהמילה "מיץ", דמות ששותה, ומתחתיה המילה "פז". מה שנחמד בבקבוק הזה, זה שהוא מעוצב בצורה ובמרקם של תפוז. תדמיינו לכם את המשקה הכתום שנסחט במסחטות ידניות אי שם ב-1935 במפעל יפ-אורה ונמזג לתוך הבקבוקים. מי שאוחז בדבר הזה, מרגיש כאילו הוא שותה מתפוז שזה עתה נקטף בפרדס. בעיני זה בקבוק מאוד חשוב ואיקוני בעיצוב הישראלי. מעצב תודעה ממש.

בקבוק משקה של מיץ פזבקבוק משקה של מיץ פז שנמצא בחפירה.

 

יום אחד יצא מהחפירה בקבוק ירוק שרשום עליו "צוף, המשקה הארץ ישראלי, פטנט 156, תל אביב" יצאתי למסע סביב המשקה הזה. ייצר אותו בחור בשם אשר פומרנץ. הוא התסיס דבש ויצר ממנו משקה גזוז שנקרא צוף. המשקה היה הצלחה אדירה. "המשקה הארץ הישראלי המובהק" - כך פרסמו אותו. פומרנץ היה אדם מאוד קפדן. המפעל נוהל בצורה הגיינית ביותר וייצר אלפי בקבוקים ביום. לא עבר הרבה זמן עד שקמו לו מתחרים ומעתיקנים. יש התכתבויות בנושא הזה בבתי משפט. סופו של המשקה הגיע כשתנובה קנו אותו. ככל הנראה הם לא השכילו לשמור עליו בצורה טובה והוא נעלם מהמדפים.

בקבוקי צוף שנמצאו בחפירהבקבוקי צוף שנמצאו בחפירה. מספר הפטנט רשום על הבקבוק.

רציתי מאוד לטעום צוף, אז באיזשהו שלב הלכתי למשרד הפטנטים וביקשתי את פטנט 156. בהתחלה אמרו לי שאין סיכוי למצוא את זה, אבל התעקשתי וכעבור שבוע הם שלחו את הפטנט. הוא רשום בצורה מאוד לא מדויקת כך שהייתי צריך לערוך מספר ניסיונות עם ערכת בירה במטבח כדי לשחזר את הטעם. לאחר כמה ניסיונות כושלים הגעתי לדיוק הנכון. זה פשוט משקה מעולה. השלב הבא שלי זה לפתוח מבשלת צוף.

עוד בקבוק שהוביל אותי למסע קטן הוא בקבוק עם הכיתוב ז. ביחובסקי ובניו. חיפשתי את השם הזה בארכיון העיתונות ולא מצאתי שום מידע. ניסיתי חיפוש בגוגל והגעתי לפורום של נוסטלגיה ישראלית. הייתה שם רשומה מלפני שנתיים של מישהי שחיפשה מידע על זלמן ביחובסקי ובניו. יצרתי איתה קשר. קוראים לה שרה ומסתבר שהיא הנכדה של זלמן ושחיפשה מידע על המפעל. היא סיפרה לי על סבא שלה, שעלה לארץ מבלארוס והקים בירושלים מפעל קטן שסיפק משקאות לתצרוכת שכונתית. באותה תקופה הלכתי לגמרי במקרה לחנות יד שניה, ומצאתי בקבוק סיפון של ביחובסקי. זה סיפור שאתה ממש מוציא מהאדמה, ובניגוד לארכיאולוגים, אתה יכול להתקשר לנכד ולהגיד לו מצאתי.

מה זה בעצם בקבוק סיפון?

בקבוקי סיפון הם בקבוקים משפחתיים שמולאו בסודה. המכסה שלהם הורכב ממעין ברז שלחיצה עליו שחררה את הסודה. הם יוצרו מזכוכית עבה לצורך עמידה בלחץ הגז והיו כבדים מאוד. משנות העשרים עד השישים היו בארץ המון יצרנים של בקבוקי סיפון. בכל ישוב ושכונה היה ממלא סיפונים מקומי. בתחילה ייבאו את הבקבוקים מחו"ל ואחר כך החלו לייצר אותם בארץ.

את בקבוקי הסיפון החליף הסיפולוקס ­­- סיפון דה לוקס. זה סיפון שעשוי מאלומיניום כך שהוא הרבה יותר קל משקל. ניתן להבריג לפתח שלו את מיכל הגז ולייצר סודה לבד. הסיפולוקס היה הצלחה אדירה עד שהוחלף על ידי הסודה סטרים.

בקבוקים של זלמן ביחובסקי ובניובקבוקים של זלמן ביחובסקי ובניו. הבקבוק השבור נמצא בחפירה. הבקבוק מצד שמאל במרכז הוא בקבוק סיפון.

 

תוכל לספר קצת על התפתחות תעשיית הבקבוקים בארץ?

נעשה רגע מסע קצר על איך שתו בארץ ישראל, מהתקופה העות'מנית ועד להגעת הציונות. בתקופה העות'מנית שתו בג׳ארות, כלי מפורסם שגם הפך להיות חלק מהאייקון החלוצי. ג׳ארה מחרס היא כלי נוח מאוד לשימוש ששומר על קור המים. זה אחלה כלי שבעולם ולכן הוא שרד פה הרבה מאוד זמן. גם בחפירה במקווה ישראל מצאנו ג'ארה והיא מוצגת בתערוכה.

בקבוקי הזכוכית נכנסו בשלב יותר מאוחר והיו בשימוש בעיקר בקרב הצבא הבריטי ואצל התל אביבים, שישבו בבתי קפה וחיו חיים בוהמיים. הג'ארה לא התאימה לבית הקפה. יותר התאימו כוסות שהיה ניתן למלא מהחבית או מהברז המרכזי ובקבוקים אישיים. כמובן שהתרבות הזאת מיובאת מאירופה, היא לא צמחה פה.

לא היו בארץ מפעלי זכוכית, וגם כשקמו בשנות השלושים מפעלים כמו גביש ופיניציה, הם התמחו בעיקר בשמשות ובחלונות, ופחות בקבוקים. היה צורך לייבא אותם, והייבוא הזה ייקר את כל המערכת. המפעל היה צריך לשלוח שבלונה או דגם של בקבוק לאירופה, שם היו מנפחים את הבקבוקים לתוך השבלונות, ושולחים אותם בחזרה באוניות. בגלל זה השפע מהתקופה הזאת לא גדול. בשנות הארבעים המפעלים התחילו לייצר בקבוקים והדברים התחילו להשתנות.

מתי החל השימוש בבקבוקי פלסטיק?

הכל התחיל עם הקנקלים של טמפו בשנות השבעים. הקנקל (הלחם של קנקן וקל) היה בקבוק משקה משפחתי שיוצר מפלסטיק. ילידי שנות השבעים והשמונים בטח זוכרים את הפלסטיק השחור שהיה בבסיס של הבקבוקים האלה ושימש ילדים כתוספת מרעישה לאופניים. אחרי טמפו הפלסטיק התפשט במהירות לכל השוק.

מה המסקנה שעלתה מהחפירה?

נתנו למחקר להוביל אותנו. הבנו שאנחנו צריכים להסתכל על האתר הזה כעל ארכיון היסטורי של כל מה שרצו להעלים. פשוט ארכיון מסוג אחר, שבו יד הגורל היא זאת שמוציאה לך את הפריטים ואתה צריך לעשות את העבודה אחורה כדי לנסות ולהתחקות אחר הסיפורים.

המחקר שלי הוביל אותי ללמוד על העיצוב שרווח פעם, על האופן שבו אנשים התנהלו, על המפעלים הקטנים שפעלו פה. אני חושב שלא מלמדים מספיק על התעשיות האלה בשיעורי ההיסטוריה. התמקדתי בשתייה הקלה, אבל זה יכול להיות באותה המידה הסיפור של תעשיות האופנה, הממתקים, או תעשיות קטנות אחרות. זו יצירה מקומית חשובה שנעלמה מדפי ההיסטוריה והיום אנחנו מתחילים להבין את החשיבות וההשפעה שיש לה על החיים שלנו עד היום, כמה היא חלק מהדנ"א שלנו.

בקבוקים מתוך החפירה בתערוכת בקבוקים מתוך החפירה במטמנת מקווה ישראל. מוצגים בתערוכת "הבור - חפצים שעלו מבטן האדמה". צילום: שחר פליישמן.

תערוכות
ראיון
מחקר עיצוב
עיצוב נאצי טוב
עדי המר יעקבי
עדי המר יעקבי על התמודדות מוזיאלית עם הזמנים הקיצוניים ביותר בהיסטוריה ועם הפוטנציאל ההרסני של עיצוב טוב. רשמים בעקבות התערוכה "עיצוב נאצי" המוצגת בימים אלו במוזיאון העיצוב דן בוס בהולנד.
להמשך »
מו"פ מעצבים
ספריית החומרים
ערב מו"פ מעצבים שהתקיים לאחרונה בחולון, בשיתוף ספריית החומרים ומעבדת הפאבלאב הציג את נקודת המפגש בין חומרים, עיצוב, טכנולוגיה וקהילה.
להמשך »
ארועים
פרסי האופנה 2014
טל אמית
ביום שני בערב התאספו מיטב אנשי תעשיית האופנה הישראלית לטקס פרסי האופנה השנתי. זו השנה השנייה שהטקס מתקיים במוזיאון העיצוב חולון וגם הפעם הגיעו מאות המוזמנים במיטב המחלצות לצעוד על השטיח האדום באכסדרת מדיטק חולון.
להמשך »
© כל הזכויות שמורות למוזיאון העיצוב חולון, 2010   |   ניוזלטר   |   יצירת קשר   |   תנאי שימוש   |   הקמת האתר: סייברסרב   |   עיצוב: ™wuwa   |   צילומים: יעל פינקוס