אודות | צור קשר | עיתונות | ידידים | מגזין | ניוזלטר | ספריית החומרים | العربية | English  
מידע למבקר תערוכות אוספים לוח ארועים חינוך
גיליון 23
דצמבר 2020 - יוני 2021
כתבות
חלל פנוי
עדו ליטמנוביץ' 26 מאי, 2021 /

אביהם הקדמון של המוזיאונים הוא חדר הפלאות. אבל אימם היא הקריפטה בכנסייה, שנשמרו בה שרידי קדושים. אם חדר הפלאות נועד ליצור חוויה אינטלקטואלית, המפגש עם שרידי הקדושים נועד לחולל חוויה רוחנית. נכחו בו לא רק החפץ או השריד הפיזי של הקדוש, אלא גם אווירת הקדושה. אווירה זו הופעלה – ועדיין מופעלת – על ידי השריד, אך נוצרה מחיבור בין נפשם של המתפללים לקדוש הנעדר, שרק שרידיו נותרו, באמצעות ההתכוונות שבעלייה לרגל ובתפילה. הדוגמה בה"א הידיעה לנוכחות הרוחנית המתווכת בהיעדר פיזי, היא קבר ישוע הריק. נוצרים מכל העולם עולים לרגל לקבר, כדי להיווכח בנס התחייה בדמות הקבר שנותר ריק. 

שיא הביקור במוזיאון, גם כיום, הוא במקרים רבים יצירת חוויה רוחנית, המועלית על ידי מוצגים, אך נוצרת מהתכוונות של מבקרות ומבקרים. אולם, כמו הביקורת שמטיחים הפרוטסטנטים בשרידי הקדושים של הקתולים, החפצים החומריים במוזיאון לא תמיד מניעים חוויה רוחנית ולעיתים אף מעכבים אותה. זאת, משום שהחפצים הם קונקרטיים ומוגבלים לאוסף התכונות שלהם. חשוב מכך, הם מוגבלים לכל התכונות האחרות שאין להם. הביטו סביב בריכוז. היזהרו לא לשים לב לשום דבר. הדברים מצמצמים אתכן.ם לסופיותם. למה שהם. הם מסיחים את דעתכן.ם ומונעים מכן.ם את כל מה שהם לא. במקום זאת, נסו להבחין בפוטנציאל, במה שאיננו, במה שאיננו ממלא, אלא רק מתמלא ומתרוקן. בכלי הקיבול של הרוחניות: בחלל.

 

פיטר מריגולד, קופסאות מפוצלות, 2010-2007

אם כל דבר שקיים תופס מקום, אומר זנון, גם המקום עצמו תופס מקום, וכך עד אינסוף. מערכת המדפים קופסאות מפוצלות מדגימה את הפרדוקס. היא איננה אימפריאליסטית יותר מקיר מדפים רגיל, אולם העין הרגילה לחללים חופפים מתעכבת על הדפוס האי־רגולרי שהחלל מתפצל בו. דפוס זה לא גורם לנו לשאול את עצמנו ״מה אפשר לשים פה״ או ״כמה זה עשוי להחזיק״, אלא ״היכן תולים את זה?״. גם למקום יש לפנות מקום. 


פיטר מריגולד, קופסאות מפוצלות, 2010-2007. צילום באדיבות פיטר מריגולד


טליה מוקמל, 0.59 גרם, 2012

כדי שמכל יוכל להכיל, עליו להיות שלם. 0.59 גרם תוכנן כך שייסדק, יישבר ויתפורר. משעה שהוא נסדק, הוא הופך לכלי שאין בו חפץ. במקום לתפוס נוזלים הוא תופס מקום. מדוע, אם כן, לשמור אותו? בגלל שימושו הנמשך גם בחורבותיו. משום שהוא משקף לנו לא את רצוננו, אלא את ידיעתנו המודחקת על התפוררותנו שלנו. עומד על הסף שבין דבר לשום דבר, סדוק, נשפך, ומצליח להחזיק רק אשליה. 0.59 גרם הוא מכל עם שאר רוח.

 

טליה מוקמל, 0.59 גרם, 2012. צילום: עודד אנטמן

 

שקיות אוויר

הטעות הנפוצה היא לראות בשקית האוויר מעטפת. מדויק יותר לראות את מה שארוז בה בתור קולב שסביבו היא נמתחת, עומדת דום. כדי לחוש אוויר, עומדים לפנות ערב מול הים או מול מאוורר. כדי לראות אוויר (כמעט) ולמששו (בערך) מכניסים אותו לשקית. האוויר הארוז בנקניקיות מתוחות אינו שונה מהותית מכל אוויר אחר בגלריה, במוזיאון, מכל האוויר שעוטף אותנו בכלל. אך הוא יציב יותר, אפשר להצביע עליו, ואפשר לעצור ולהרהר בו. האוויר שבשקית הוא אוויר עומד, שעומד לרשותנו.

 

שקיות אוויר. מתוך התערוכה "קופסה שחורה", 2020. 


כפפות כותנה וכפפות ויניל

איך לגעת בכפפה? כשמחזיקים כפפה מבחוץ היא חסרת נפח, מדולדלת. כשעוטים אותה, היא קרובה מדי ליד. וכשנוגעים עם יד עירומה ביד עטוית כפפה, לא נוגעים בכפפה אלא ביד הנתונה בה. הכפפה היא סמל מלנכולי לתיווך המציאות, למגע לא ישיר ואף לאי־היתכנותו. אבל הכפפה יכולה להיות גם סמל אופטימי, להשתמרות מה שאינו מחולּל במגע ומי שאינו מחולֺלֶ. אמר לאו דזה (בתרגום דן לאור): "הכפוף משתמר, העקום מתיישר, החלול מתמלא, הבלה מתחדש."

 

כפפות כותנה וכפפות ויניל. מתוך התערוכה "קופסה שחורה", 2020. 


חיימה חיון, פני מראה, 2016

ראש אליל עצום מישיר מבט עיוור. הוא אינו רואה אותנו גם אם נביט בעיניו (אסור להביט בעיניו מקרוב, שכן לא תוכלו להתחמק ממבטכן.ם). מבטו מצמית. הוא הופך את בבואתנו, עבורנו ועבור אחרים, לחלק מהתצוגה, לאובייקט נצפה בתערוכה. הוא מזכיר לנו את קיומנו במרחב ואת היותנו חלק ממנו. ליתר ביטחון, כדאי להציץ שוב במראות, ממרחק בטוח, לוודא שלא נלכדנו, ועל הדרך להציץ בבבואות של אחרים.

 

חיימה חיון, פני מראה, 2016. מתוך התערוכה "קופסה שחורה", 2020. 

 

קונסטנטין גרצ'יץ עבור מגיס, כיסא אחד, 2004

טל גור, כיסא מש, 2007

רהיטי הישיבה הללו מתעתעים. נראה כאילו היושבים בהם מרחפים באוויר, כשבעצם הם יושבים על שלד מתכת דוקרני. נראה כאילו הרהיטים תופסים מקום, ובעצם אפשר לראות דרכם ואף להעביר בעדם יד. האם הם רהיטים למחצה, שרטוטים שהתעקמו לתוך החלל, מחופשים לבעלי נפח? או שהבעיה נעוצה בנו, הרגילים לחפציות יתר, לדברים המתנגדים לחלל ותופסים בו מקום, במקום להיטמע בו? 

 

ימין: קונסטנטין גרצ'יץ עבור מגיס, כיסא אחד, 2004. צילום: איתי בנית; שמאלטל גור, כיסא מש, 2007. צילום: אוהד מטלון.


רונה זינגר, מקט הגלריה התחתונה עבור התערוכה ״קופסה שחורה״, 2020

דגם של תערוכה הוא בגדר הבטחה.

לעיתים היא מתממשת במלואה; לעיתים קרובות יותר בחלקה (ההצבה בפועל שונה מהתכנון); ולעיתים, כמו בתקופת קורונה, היא אינה מתממשת. אבל הדגם לעולם לא משחזר מציאות שנעלמה, אינו שיקוף שלה, ואף לא מטרים אותה. הוא נמצא תמיד, אפילו בזמן שנערכת התערוכה שהוא מדגים (עובדה, הביטו סביבכם), מחוץ לזמן. לכן איננו יכולים לראות את עצמנו בתוכו. ודווקא משום כך, הוא יכול לעזור לנו לקבל פרופורציות.

 

רונה זינגר, מקט הגלריה התחתונה עבור התערוכה ״קופסה שחורה״, 2020. מתוך התערוכה "קופסה שחורה", 2020. 

 

Scan the City , חלקיקים חסרים, 2020

בסרטון חלקיקים חסרים נראים החללים שמותירים אחריהם מוצגי התערוכה במחסני האוסף. נגטיב זה של התערוכה שסביבכם מצביע על המחיר האמיתי שנדרש כדי להקים תערוכה – לא רק חשיפת חפצים לאור או למגע מזדמן, אלא בעיקר פירוק האוסף האמיתי והשלם, שיכול להימצא רק במחסנים. החללים הללו, שאליהם יחזרו מוצגי התערוכה, אולי לעשרות שנים, הם מקומם. אבל כעת, כשהמקום ריק, אפשר לראות שהוא הוא התנאי הראשון, אפילו לפני החפצים עצמם, לקיומו הפיזי של האוסף.

 

מתוך: Scan the City, חלקיקים חסרים, 2020.

 

שואב אבק

כל כך הרבה אוויר. כל כך מעט חלל. הפתרון לא יכול להיות ריווח החלל, שרק ידחק את הקץ, אלא ריווח מה שבתוכו. לשאוב את האוויר העודף, המאובק, ולהשאיר חלל נקי יותר. שואב האבק שואב את מה שיש לתוך ריק שמתמלא (באבק). וככל שנמלא את השקית, כך נחזיר לחלל את הפוטנציאל שלו. שאפו שאיפה עמוקה. עכשיו החזיקו אותה וצאו מהר מהחדר.

 

שואב אבק. מתוך התערוכה "קופסה שחורה", 2020. 


--
עדו ליטמנוביץ ד"ר לפילוסופיה, מתמחה בתרבות חומרית. 
* פורסם לראשונה במסגרת חוברת "מסלולים" בתערוכה "קופסה שחורה".
תערוכות
אוסף המוזיאון
מחקר עיצוב
כתבות
עיצוב טקסטיל בוגרים 2010
שירה שובל
בקומה השנייה של בניין "עלית" הישן מוצגת התערוכה של המחלקה לעיצוב טקסטיל. מחלקה זו היא אחת המחלקות הוותיקות בשנקר והיחידה מסוגה בארץ. אך היא גם הפחות מוגדרת והכי פחות מובנת לקהל הרחב. מהו עיצוב טקסטיל? מה הוא כולל?
להמשך »
כתבות
קולות חיים
גיא קניגשטיין
במוזיאון מוצגים לרוב אובייקטים קפואים בזמן, עומדים דום בשתיקה מוחלטת. באמצעות קטעי שמע שיצר, הפיח המעצב גיא קניגשטיין חיים בחפצים השונים שהוצגו בתערוכה "קופסה שחורה".
להמשך »
כתבות
הפנים שבמראה | מילנו 2011
מיה דבש
אחד המעצבים הבולטים השנה בתערוכת העיצוב במילנו היה רון גלעד, מעצב ישראלי החי ופועל בחו"ל, שזוכה בשנים האחרונות להערכה בינלאומית רבה.
להמשך »
© כל הזכויות שמורות למוזיאון העיצוב חולון, 2010   |   ניוזלטר   |   יצירת קשר   |   תנאי שימוש   |   הקמת האתר: סייברסרב   |   עיצוב: ™wuwa   |   צילומים: יעל פינקוס