אודות | צור קשר | עיתונות | ידידים | מגזין | ניוזלטר | ספריית החומרים | العربية | English  
מידע למבקר תערוכות אוספים לוח ארועים חינוך
גיליון נוכחי
יולי-דצמבר 2021
לאכול את הכובע | ראיון עם מאור צבר
סתו אקסנפלד 30 אוגוסט, 2021 /

הפתגם ״לאכול את הכובע״ נאמר בדרך כלל מתוך חוסר אמון בתוצאה מסוימת. גרסאות הפתגם, השאול מהשפה האנגלית, כוללות אכילת שלל דברים שאינם אכילים כמו עורב מבושל (eat crow) עפר (eat dirt) כובע, ואפילו נעל (eat one's hat, eat one's shoe). והכל בניסיון להשפיל בעל תחזית שגויה או יהירה. כיום כמעט לא משתמשים בביטוי הזה. אם הוא יחזור לפתע לשפת היומיום, ייתכן שזה יקרה בזכות קולקציית הכובעים מעוררת התיאבון של הכובען ומעצב האופנה מאור צבר, שמוצגת בחלל מעבדת העיצוב בתערוכה הנשף. שוחחנו עם מאור צבר, כדי לשמוע על מלאכת עשיית הכובעים הקלאסית והעכשווית. 


צילום: אלעד שריג 

איך הופכים למעצב כובעים?
אני בוגר שנקר למדתי עיצוב אופנה ועיצוב תלבושות, וכל השנים האלה מאז שנקר, אני מעצב תלבושות. כובעים זה משהו שנקלעתי אליו, אבל תמיד אהבתי כובעים. אין לי הסבר למה, אבל כובעים תמיד משכו אותי. כמעצב תלבושות תמיד עצבתי את הדמויות עם כובעים, וחיפשתי סיבה שהדמות תחבוש כובע. אני בעצמי גם חובש המון כובעים ויש לי אוסף די מכובד.

אחרי הלימודים בשנקר עבדתי כמעצב תלבושות אך היה איזה שלב שהחלטתי שאני חייב ללמוד כובענות. כיוון שלא היו קורסים מקצועיים בכלל בארץ, חיפשתי כובענים שיסכימו ללמד אותי שעורים פרטיים, אך רובם לא הסכימו כיוון שהיו קנאים לסודות המקצוע שלהם. בסוף מצאתי מעצבת שהסכימה להעביר שעורים פרטיים. היא הגיעה אלי פעם בשבוע לסטודיו ולימדה אותי ועוד כמה חברים, טכניקות לבניית כובעים. ככה למדתי את הבסיס הראשוני שממנו התפתחתי. בהתחלה נעזרתי בידע הזה בעיקר בעולם התלבושות. עד שיום אחד החלטתי שזה הרגע.

מה היה הרגע?
הרגשתי שהגעתי לרוויה בעולם התלבושות, ושאני לא מקבל מקום כמעצב. כשאמן עושה את האמנות שלו אף אחד לא חולק עליה, אף אחד לא אומר לו ״כן. אבל את זה תשנה״, ״ואת זה תעשה בצבע אחר״. כמעצב תלבושות אתה בדיאלוג מתמיד עם הבמאי, עם השחקנים ועם ההפקה וחייב להתפשר. מצאתי פורקן בעיצוב כובעים, כי הייתי אדון לעצמי, ועשיתי מה שאני רוצה. באותה תקופה גם חליתי בקרוהן, והתחלתי לעצב כובעים בהשראת אוכל. כל מה שלא יכולתי לאכול מימשתי ביצירת הכובעים שלי. חברים הציעו לי לפתוח חנות Etsy ולמכור אותם אך החשיפה של העבודות ללקוחות היא עמדה מאוד מפחידה ולא הייתי מורגל להיות מעצב עצמאי שמוכר את מרכולתו לקהל הרחב.

אתה אומר ״קהל רחב״, אבל מי קונה היום כובעים?
אז ראשית, כשאני אומר הקהל הרחב, הכוונה שלי היא לא למוסדות.
תחום הכובעים הוא תחום מאוד נישתי. וקשה להגיע ללקוחות. אני מוכר בעיקר ללקוחות בחוץ לארץ, כמעט ולא בארץ. אני עובד עם אנשים פרטיים או מול חברות והכובעים בעיקר משמשים לאירועים כגון: מסיבות, כמו שטיח אדום, מרוצי סוסים וארוחות התרמה.

אני קצת אקח אותך אחורה בזמן, לאותו קורס, שלמדו אותך בו את רזי המקצוע. 
מה למדו אתכם במהלך המפגשים האלה? מה למדתם בשיעור הראשון?
קודם הבנו מהו מבנה הראש ואיך מודדים אותו. זה משהו שמעולם לא עשיתי כשלמדתי עיצוב אופנה. האמת שאפשר למצוא קווים משיקים בין עיצוב אופנה לכובענות. לדוגמה, כשאני בונה כובעים באמצעות גזרה, אני עושה זאת בדיוק כפי שאני בונה גזרה של בגד. אם זאת, יש הרבה סוגי כובעים שלא נבנים עם גזרה אלא באמצעות מתיחה על בלוקים מעץ מה שקצת מזכיר עבודה בתחום הנעליים.

בניגוד לנעל שצריכה להיות שימושית, כזו שניתן יהיה ללכת עליה ושתוכל לשאת אותך, כובע, ובמיוחד הכובעים שאני עושה, הוא פריט אסתטי קישוטי בעל אמירה אומנותית/אופנתית. אין לי כמעט התעסקות עם פרקטיות בעשייה שלי ולמרות שיש כובעים פונקציונליים, כגון כובעים המגינים מהשמש או מקור, אני מעדיף תמיד ליצור כובעים שהם אמנותיים יותר.

מה עוד למדתם?
למדנו גם על חומרים פחות מוכרים. אמנם מייצרים כובעים מחומרים טקסטיליים, אבל הם לא חומרים שאתה יכול לתפור מהם בגד. אלה חומרים שנמכרים בחנויות מיוחדות שכמעט לא קיימות בארץ.

מאור צבר, מתוך הקולקציה "Carnivorous Plants", צילום: ג'וד מוסקוביץ'

איזה חומרים משמשים בדרך כלל ליצירת כובעים, מה מייחד את החומרים האלה?
החומרים הקלאסיים ליצירת כובעים הם סוגים שונים של לֶבֶד - טבעי, סוגים שונים של קש, סינמיי - שזה סוג מסוים של יריעות קש בגלילים. באקרם, שזוהי רשת קשיחה שעובדים איתה הרבה בבניית בסיס לכובעים. וקרינולין שהיא רשת גמישה המאפשרת פיסוליות ועוד...
עושים שימוש גם בלֶבֶד טבעי. הוא גמיש מאוד ואפשר למתוח אותו וליצור אתו צורות, וכשהוא מתייבש הוא שומר על הצורה. מה שאי אפשר לעשות עם לֶבֶד סינתטי שקונים בחנויות בדים.

מכיוון שהגישה שלי לחומרים היתה מוגבלת, הייתי צריך למצוא פתרונות אחרים. אני לא יכול לחכות חודשים עד שאקבל חומרי גלם, או להזמין משהו ובסוף שהוא לא יתאים לצרכים שלי. אז החלטתי לעבוד עם דברים שיש לי פה. ניסיתי לחקות חומרים על ידי שימוש בחומרים דומים, או באמצעות טכניקות שהמצאתי. פיתחתי טכניקה ליצירת תלת־ממד, להקשחה של בדים ולבניית בסיסי כובעים. מצאתי דרכים שונות לבניית גזרות בתלת־ממד ונחשפתי לחומרים וטכניקות חדשות שהשאלתי לעולם הכובעים.

איך אתה מתחיל לעבוד על קולקציה?
הקולקציות שלי תמיד עוסקות בנושאים שמעניינים אותי. לדוגמה, כמעצב תיאטרון נחשפתי להרבה מקטים מיניאטוריים של הבמה. אהבתי את זה מאוד והחלטתי לעצב קולקציה בהשראת מיניאטורות. אני זוכר שהסתובבתי במוזיאון הטבע בניו יורק, והלכתי בין כל הדיוראמות של כל החיות והתפעלתי כל כך. אז החלטתי לעצב דיוראמות קטנות ככובעים. חלק מהמיניאטורות הזמנו מחוץ לארץ, חלק בנינו בעצמנו. מכרתי את כל הקולקציה הזאת והייתי צריך לייצר אותה שוב ללקוחות נוספים שרצו אותה. בהשראת הקולקציה של המיניאטורות יצרתי קולקציה נוספת קטנה יותר שקראתי לה ״בייביס״, גם היא בעקבות טיול בחוץ לארץ שראיתי בו כל מיני מיניאטורות של גורים וחיות.


מאור צבר, מתוך הקולקציה "מיניאטורות" צילום: ג'וד מוסקוביץ'

אחת הקולקציות הכי מדוברות שלי עוצבה בהשראת צמחים טורפים. העבודה עליה התחילה מוויכוח שהיה לי עם חברה טובה שהיא טבעונית. אני טענתי שגם בטבע יש צמחים שאוכלים בשר. אבל מה שהתחיל כוויכוח עקרוני הפך לקולקציה הומוריסטית. כובעי פרחים וטבע נעשו באלפי דרכים ודי מוצו כבר, אך אני החלטתי לעצב את הקולקציה שלי עם צמחים טורפים מה שנתן לטוויסט לנושא. עבדתי על הקולקציה הזאת כחצי שנה. בעקבות הקולקציה של הצמחים הטורפים הוזמנתי לתערוכות וללמד סדנאות. מעצבי כובעים או בעלי מוסדות הזמינו אותי ללמד את הטכניקות שלי ומצאתי את עצמי מסתובב בעולם נוסע לניו יורק ולשיקגו, הייתי בצרפת ובספרד, ובאנגליה ובאוסטרליה.

בתערוכה ״הנשף״ מוצגת קולקציית הקינוחים, ספר לנו עליה. 
יערה (קידר - אוצרת התערוכה) ראתה את כובעי האוכל שעשיתי ויצרה איתי קשר. בקולקציה של כובעי האוכל שלי היו כבר גם מספר כובעי קינוחים. היא סיפרה לי שכחלק מהתערוכה הולך להיות חדר שלם של קינוחים ושבא לה שאני אעשה כובעי קינוחים כמו כובעי האוכל שלי. אז בשלב הראשון חקרתי קינוחים. מתברר שמרבית הקינוחים המודרניים מאוד אבסטרקטיים - קשה להבחין שמדובר בעוגה. זאת אומרת אתה יודע שזו עוגה כי אמרו לך שזו עוגה. אבל אם צריך לתרגם את הצורה שלהם לכובע זה פשוט יראה כובע אבסטרקטי ולא ירפרר לקינוחים באופן מידי. לכן החלטתי שאני הולך על קינוחים קלאסיים. לא רק על עוגות, אלא גם על זיכרונות מהילדות שלנו כמו תפוח מסוכר ו״שערות סבתא״.

התחלתי בילדות ועברתי לדברים יומיומיים יותר, שכל אחד מכיר כמו קוראסון. או דברים שהיו בבית של סבתא כמו עוגת ״היער השחור״. ניסיתי ללכת על דברים קלאסיים, שאנחנו יכולים להכיר, להזדהות איתם ולהיזכר בחוויה האישית שלנו.

היו קינוחים שלא הצלחת לתרגם לכובעים?
היו דברים שיצאו קצת ילדותיים מדי. וזה הרגיש לא מתאים. כי רציתי שתהיה לזה בגרות מסוימת ומתוחכמת יותר. ונכון, הכובעים שלי פופיים, קאמפיים ומאוד צבעוניים. אבל לא רציתי שהם יהיו ילדותיים. רציתי שהם ישדרו קוטור ולא תחפושת.





מאור צבר, מתוך הקולקציה "קינוחים", 2020, צילום: ג'וד מוסקוביץ'

איך יוצרים גלייז של עוגה בבד, זאת אומרת, איך מתרגמים חומר מתחום אחד לחומר מתחום אחר?אני מאוד אוהב לעבוד עם לֶבֶד, ובמקומות שיש בהם סוג של גלייז או משהו שהוא נוצץ, שאני לא יכול לבטא אותו עם הלֶבֶד אני יכול לפתור זאת בכמה דרכים. או שאני יוצר שפה גרפית, באמצעות צורות או חיתוכים שגורמים לנו כצופים לזהות במה מדובר או שאני מוסיף חומרים אחרים, כמו סיליקון, תרמופלסטיק, אבני סברובסקי או חרוזים כדי לייצר את האפקט הנוצץ, או הנוזלי. לדוגמה, יש בתערוכה כובע בצורת פאי הפוך - כל המילוי שלו נשפך ונוזל על הראש. כל החומר שנשפך הוא למעשה אבני סברובסקי מודבקים אחד אחד.

איך אתה מציב את הדברים האלה, לכאורה באוויר? 
זו כבר טכניקה שבא לי לעשות עליה סדנה שלמה. רציתי לקרוא להDefying Gravity . 
אחד הדברים שלמדתי על כובעים הוא שהעבודה איתם חייבת להיות עם חומרים קלים מאוד. כובעים מחומרים כבדים, מתאימים בעיקר לתערוכות. כובע ״היער השחור״ לדוגמה, הוא כובע כבד, הוא מהמם בתערוכה אבל הוא לא באמת יכול לתפקד ככובע בר שימוש, כי אנשים לא יכולים ללכת עם כובעים כבדים. הוא לא נוח, ולא מאפשר לנוע בחופשיות. לכן תמיד חומרי הגלם של כובעים הם חומרים קלים. השלב הבא הוא לחשוב איך לבנות את הכובע. כשמתחילים לצרף חומרים נוספים אז עושים טסטים, כדי לראות מה עובד ומה לא עובד. אין פה שחור ולבן. זה לא לעשות סקיצה וזהו - זה תהליך שאתה עובר. בדרך כלל אני בונה את התבנית מעץ בצורה שאני רוצה, אחרי זה אני מותח את חומרי הגלם על התבנית.


מתוך תהליך העבודה על קולקציית ״הקינוחים״, צילום: ג'וד מוסקוביץ'

בעיצוב אופנה יש שמלות איקוניות או עיצובים איקוניים. יש כובעים אייקוניים? כובע שכולם מכירים, מעצבים שיש להם את טביעת היד שלהם?
אין הרבה מעצבי כובעים שכל העולם מכיר. סטיבן ג׳ונס ופיליפ טרייסי הם מעצבים אייקוניים. גם בזכות העובדה שהם עבדו עם מעצבי אופנה מובילים כמו ז׳אן פול גוטייה ואלכסנדר מקווין, אבל גם בזכות טביעת היד המוכרת שלהם.

באוסטרליה ובאנגליה יש הכי הרבה כובענים מוכרים. צריך להבדיל, באנגלית יש שני מונחים: Hatter - כובען ו-Milliner שבעברית זה אותו התרגום - כובען. אבל Milliners הם בדרך כלל כובענים שמייצרים כובעים לנשים. ו-Hatters, הם מי שמייצרים כובעים לגברים. יש מי שעושים גם וגם. גם אני עושה מדי פעם כובעים לגברים. אבל אלה עולמות שונים. לכובעים קלאסיים שמעוצבים עבור גברים יש חוקים הרבה יותר מובנים. זה תחום שהוא הרבה יותר מוגבל מהבחינה הזאת.

איזה חוקים יש? מה מגביל?
החוקים הם בעיקר באנגליה ובאוסטרליה. זה תלוי באירוע: חתונה, מרוצי סוסים, מסיבת קוקטייל - לכל אירוע כזה חובשים סוג אחר של כובע, גם אצל גברים. במרוצי סוסים, לדוגמה, הם נוהגים לחבוש את ה-Top hats, והלוק עם הכובע חשוב מאוד. אם את הולכת לחתונה המלכותית, אז חשוב לא לגנוב את הפוקוס מהכלה. לפי החוקים הקלאסיים יש גם חשיבות לאיזה צד הכובע מוטה - הכובע צריך לשבת על צד ימין של הראש. אחד החוקים שיש בבניית כובעים, במיוחד בכובעי קוטור, הוא שהכל חייב להיעשות בתפירה וששום דבר לא מודבק. אבל אני פה כדי להפר את כל החוקים.

אילו עוד חוקים אתה שובר?
בעיקר בחומרי הגלם ובטכניקות. היום אני משתמש בהדפסות תלת־ממד, בחיתוכי לייזר ובכל מיני טקסטילים שהם לאו דווקא טקסטילים של כובע. אני משתמש הרבה גם בחומרים תרמופלסטיים שהם לא חומר קלאסי.

צריך להבין, כשרוב האנשים חושבים על כובע, הם חושבים על כובע קלאסי. בין אם זה כובע פדורה, כובע צמר, או כובע שמש מקש. בשבילי כובע זו יצירת אמנות. ככה אני גם מתייחס לעבודות שלי. כל כובע שאני עושה הוא יצירת אמנות. בגלל זה אני לא מוגבל לחוקים הנוקשים. מהבחינה הזאת אני מרגיש שאני יותר פסל ממעצב כובעים. אני אמן, מעצב שהמדיה שאני עוסק בה היא Head Pieces . מה זה כובע? מי מגדיר מה זה כובע? כל דבר יכול להיות כובע בסופו של דבר. אם אני אקח משקפיים ואשים אותם על הראש זה יהפוך לכובע. אם אני אקח את הטלפון שלי ואשים אותו על הראש - כובע. סטיבן ג׳ונס אמר במאסטרקלס שהשתתפתי בו ״כל דבר יכול להיות כובע.״ 

 

מאור צבר, כובע ״יום הולדת שמח״, 2020
תערוכות
עיצוב אופנה
הנשף
בין האובייקט
ליבי סלרס
מתוך קטלוג התערוכה "ננדו במוזיאון העיצוב חולון" | דרך האובייקטים של ננדו, מעלה ליבי סלרס לדיון את השיח העכשווי בעולם העיצוב, העוסק טשטוש קווי המתאר הצורניים של האובייקט וקריאת תיגר על גישות פונקציונליות אורתודוכסיות ומובילה ליצירתם של אובייקטים שרבים מהם נמצאים במצב דומה של תנועה.
להמשך »
אנטי מחיקון | המעבר בין ישן לחדש
סתו אקסנפלד
בכל פעם שחברה בוחרת לשנות את הלוגו שלה השינוי מלווה בהודעה לעיתונות המנמקת את האופן שבו העיצוב החדש מגלם את ערכיה הנוכחיים של החברה ואת הסיבות לשינוי. גוגל, שב-1 בספטמבר 2015, הכריזה על לוגו חדש הגדילה לעשות ואת המודעה לעיתונות לווה, כמיטב המסורת, דודל חינני, משעשע ומעלה חיוך. הדודל, לא רק חושף אותנו ללוגו החדש, אלא גם מלמד על היחס של החברה כלפי השינוי שהיא עצמה יזמה ומעניין לבחון את האופן שבו בוחרת החברה לייצג עבורנו את המעבר מהישן לחדש, מהעבר לעתיד.
להמשך »
ספרים
אתְנוֹ-ארכיאולוגיה
ד"ר ויקטור פרוסטיג
על יחסי אובייקט-אדם. כיצד ארכיאולוגים "קוראים" אובייקטים, ומעצבים "כותבים" אובייקטים. האם רק אנשים מעצבים אובייקטים? או שמה גם אובייקטים מעצבים אנשים? כיצד מבינים את היחסים שבין האובייקט לאדם? תשובות לשאלות מנקודת מבט משלבת - אֵתְנוֹ -ארכיאולוגית.
להמשך »
© כל הזכויות שמורות למוזיאון העיצוב חולון, 2010   |   ניוזלטר   |   יצירת קשר   |   תנאי שימוש   |   הקמת האתר: סייברסרב   |   עיצוב: ™wuwa   |   צילומים: יעל פינקוס