התערוכה "הישן החדש, עיצוב בהווה מתמשך", היא האחרונה בשורה של תערוכות עיצוב שיזם המכון לקשרי חוץ של גרמניה (ifa) יחד עם האוצר פולקר אלבוס. התערוכה כוללת כ-70 עבודות, שדרכן בוחנים מעצבים עכשוויים את הקשר בין מסורת לחדשנות. הגישות השונות לנושא זה סבות כולן סביב נושאים דומים: חומריות, תהליכי הרכבה ותצורה, ייצור ושימושים מסורתיים. היוצרים המשתתפים בתערוכה כוללים 57 מעצבים וצוותי עיצוב מגרמניה, ארצות אירופאיות נוספות, ישראל וארה"ב, המקיימים ביניהם דיאלוג אינטנסיבי. ביטוי נוסף לאופיה הבינלאומי של התערוכה הוא הצגתה כתערוכה נודדת ברחבי העולם, תוך שימת דגש על הקשר לתרבויות מקומיות במדינות השונות בהן היא מוצגת.

אף על פי שההיסטוריה של העיצוב המערבי המודרני קצרה למדי, עולם העיצוב הפך במהרה לנושא חשוב בתחום ביקורת התרבות,
והוא זוכה לעניין רב. גם באזורים אחרים בעולם זוכה העיצוב העכשווי להכרה גוברת כשדה בעל משמעות, ולא רק כמקצוע אחד מיני רבים. תערוכה זו בוחנת את הקשר בין "חדש" ל"ישן" כפי שהוא בא לידי ביטוי בעבודות המתבססות על פיתוח של מודלים היסטוריים וצורניים קיימים והמציעות פרשנות חדשה לצורות מסורתיות. התערוכה כוללת מגוון רב של מוצגים, תוך ניתוח קווי השוני והדמיון שביניהם. כמו כן, התערוכה מציגה מגמות עכשוויות במיחזור ועיצוב מחדש (redesign) ובוחנת את תהליך העיצוב מחדש של מודלים קלאסיים ואת האופן שבו נעשה שימוש מסורתי בחומרים חדשים.

מטרת התערוכה היא להצביע על אופיו הבינלאומי המורכב של השיח העיצובי העכשווי והיא דנה בנושא זה דרך שלושה היבטים:
ראשית, הציבור הרחב מוזמן ליהנות מן המוצגים עצמם. שנית, בכל מדינה מתקיימים אירועים שונים בשיתוף מומחים מקומיים ותוכנית חינוכית נלווית לתערוכה. שלישית, התערוכה מתועדת גם באמצעות בלוג באינטרנט, שבו יוצגו עבודותיהן של מעצבים מקומייים העוסקים בנושאים בעלי זיקה לנושא התערוכה.

***

הטמעת העבר בהווה בפרקטיקות עיצוב עכשוויות  /  פולקר אלבוס, אוצר התערוכה

"קחו, לדוגמה, את השטיח האוריינטלי, זה המכונה גם שטיח פרסי. בעבור רבים מאיתנו שטיחים מסוג זה הם סמל לבית הבורגני, על הספות, המזנונים והעציצים האופייניים לו. זה סוג המקום בו הקאנצלר קונראד אדנאוור חש בו בבית. מקום בו שומרים אנשים על כללי התנהגות נאותה ועל השולחן ניצבים רק כלי אוכל קלאסיים מתוצרת מייסן או נימפנבורג. אין פריט המייצג באופן חד יותר את צורת 'המגורים' המקובלת מאשר נציג זה המגיע מארצות המזרח והארוג בעבודת יד. עם זאת, הוא נושא איתו מסר שכמעט שאינו מובן היום, כשם שלא היה מובן בעבר. רובנו יודעים שצפיפות הקשרים, החומר ומקור השטיח קובעים את מחירו, אך איננו יודעים הרבה על הדוגמאות המרכיבות אותו.

אך סגנון חיים זה יצא כבר מזמן מן האופנה. זאת ועוד, הדורות האחרונים, ובעיקר אלו שגדלו בחיק הבורגנות המערב-גרמנית של אחרי מלחמת העולם השנייה, זלזלו בכל דבר שקשור לסגנון החיים של הוריהם, אותו הגדירו כצר-אופקים וריאקציוני. אך למרות כל זאת, הם הטמיעו אותו בתת המודע התרבותי שלהם. כך קרה שאותן מוסכמות של עיצוב פנים שייצגו בעבר את הממסד האמיד הפכו, בסוף שנות ה-60 וראשית שנות ה-70 של המאה הקודמת, לסמל של רגשות אנטי בורגניים. שכן, מה יכול להיות פרובוקטיבי יותר מאשר לשבת על שטיח אוריינטלי, שנקנה בזול בשוק הפשפשים, במכנסי ג'ינס או עור, ולהדליק ג'וינט?"  |   לחצו כאן לקריאת המאמר המלא >>

התערוכה "הישן החדש" מוצגת במוזיאון הודות לתמיכתו של המכון לקשרי
חוץ ותרבות בשטוטגרט (ifa) ובשיתוף מכון גתה, תל אביב