אודות | צור קשר | עיתונות | ידידים | מגזין | ניוזלטר | ספריית החומרים | العربية | English  
מידע למבקר תערוכות אוספים לוח ארועים חינוך
גיליון 14#
נובמבר 2015 - מאי 2016
סיור אישי עם חיימה חיון בתערוכה פאנטסטיקו
מיה דבש 04 דצמבר, 2015 /



אנו מזמינים אתכם לעבור בין העבודות השונות בתערוכה ולהרחיב את הכתוב על קירות הגלריות בסיפוריו של חיון, מקורות ההשראה ותהליך היצירה.
 
גלריה ע"ש שולמית כצמן

פני מראה (על הקיר החיצוני לפני הכניסה לגלריה)
"אני מסתכל על מסיכות כאילו הן מספרות סיפורים, או אם תרצו כראי המשקף את ההיסטוריה. כל הציוויליזציות הקדומות, החל בזו של המזרח התיכון וכלה באצטקית של אמריקה, עשו שימוש במסיכות שכל אחת מהן מספרת סיפור. התעורר בי הצורך ליצור מסיכות המייצגות טיפוסים מהיקום האישי שלי, שיהיה בהן שילוב בין פנטזיה ושעשוע מסוים לבין יכולת אומנותית ואיכות. החלטתי להשתמש במראה ובאבן בכדי ליצור טקסטורות שונות המעוררות התייחסויות רגשיות, כאילו המסיכה נוצרה כפסיפס עתיק. חלקים אחדים משובצים באבנים, בעוד שחלקים אחרים מבטאים השתקפויות של עולמנו הפנימי. ביחד, שני מאפיינים אלה יוצרים קומפוזיציה מדומיינת; הם הופכים לאובייקטים מסתוריים, מסיכות שמספרות סיפור שנולד מתוך הציוויליזציה שדמיינתי לעצמי."


פני מראה | עבודה חדשה של חיון שנתרמה לאוסף המוזיאון באדיבות חברת אבן קיסר (צילום: ליה צ'סנוקוב)

התרנגול הירוק
"מה הכיסא הראשון שילד יושב עליו? סוס נדנדה. אני זוכר שבילדותי גם אני רכבתי על סוס נדנדה. יום אחד חלמתי שאני רוכב על תרנגול ירוק. שאלתי את עצמי מה היה קורה אם ילדים היו גדלים עם זיכרון של תרנגול נדנדה ולא של סוס? איזה מן אנשים הם היו הופכים להיות? התרנגול שנוצר בהזמנה של הגלריסטית פרל לאם משנחאי מאזכר גם את קישוטי הגג הסיניים המסורתיים שבהם החיה האחרונה רוכבת כמעט תמיד על תרנגולת."


התרנגול הירוק (צילום: בן קלמר) 


הטורניר

"משחק השח הזה שנוצר לפסטיבל העיצוב של לונדון נוצר בהשראת הסביבה ובאווירה לונדונית טיפוסית. דימויים כמו חיילי המשמר, סוסי בית המלוכה, המדים המעוטרים, כמו גם המבנים שסביב כיכר טרפלגר היו השראה גם לעיצוב הכלים וגם לעיטורים עליהם. העיטורים מאוד עמוסים בסמלים ובהתרחשויות סיפוריות, אפשר לראות למשל סוס מזיל דמעה ומלך שמחליק על קליפת בננה. המלך הנופל הוא עדות לכישלון של הארמדה הספרדית בקרב טרפלגר ותחילת הנפילה של האימפריה. העובדה שאני כספרדי בוחר להציג את הקרב בו ספרד נכשלה גרם להרבה אנשים להרים גבה."




הטורניר (צילום: בן קלמר) 

ספרי הסקיצות
"אני מצייר בכל מקום וכל הזמן, ספרי הסקיצות המוקדמים שלי הם משנת 1997 ומזכירות יומנים או לוחות שנה עם צילומים של חברים ומזכרות, קקופוניה של רעיונות, דמויות ביזאריות, בדיחות, סיפורים ופיסות טקסט, אירועים, ופנטזיות. החוברות המאוחרות יותר הן בפורמט גדול יותר, הציורים בהן ברורים ומפורטים יותר, ומאוגדים סביב פרויקט קונקרטי. יש לי למעלה ממאה ספרי סקיצות וכאן מוצגים רק כמה עשרות מהם. אשתי אוהבת לומר שאילו יכולתי זה כל מה שהייתי עושה - מצייר כל הזמן."



תקריב מתוך אחד מספרי הסקיצות של חיון המוזצגים בגלריה התחתונה (צילום: איתי בנית) 


גלריה עליונה


אוסף צ'ואמון גאמה
"כלי פורצלן היפניים יוצרו בטכניקה יפנית עתיקה שבה לוקח בדרך כלל שלושה שבועות כדי לצבוע כל כלי. הכלים כוללים סמלים יפניים עתיקים ומייצגים סוגי עץ שונים ובעיקר את יכולת העמידות שלהם. עיצבתי את הכלים במחשבה על הסיפור שהם מספרים. בתחילת המחקר גיליתי שעל הכלים יש דוגמה של כוכב או פרח מסוים. שאלתי את מנהלי החברה היפנית מה הם הסימנים האלה. הם סיפרו שביפן של המאות 18-17 על כל בית היה דגל עם הסמל של חברת הכבאות שתפקידה היה לכבות את האש אם תפרוץ באותו בית. בתקופה ההיא היו הרבה מאוד שריפות כיוון שרוב הבתים היו עשויים עץ והיה צורך לסמן את הבתים כדי לדעת מי אחראי לכיבוי השריפה. עם הזמן הסימנים האלה הפכו לסמלים של האזור כולו והכלים שנוצרו באותה תקופה נשאו את סמלי האזורים האלה. כך נוצרה אבולוציה של הסמל. הסיפור הזה עודד אותי להמציא סיפור משלי על ציפור שפוגשת בני אדם בדרכה, שאותו שילבתי בכלים."


אוסף צ'אומון גאמה (צילום: איתי בנית) 


כד מתוך אוסף צ'ואמון גאמה (צילום: איתי בנית) 


ציפור התקווה
"הציפור עוצרת את מעופה ועומדת על שתי רגליה כשהיא מתבוננת אל האופק. הציפור מסמלת עבורי את ההסתכלות האופטימית אל העתיד. היא נוצרה בתקופה שבה החיים בספרד וגם במקומות אחרים הם קשים ומייאשים ובאה לסמל תקווה."


ציפור תקווה (צילום באדיבות מוזיאון חרונינגר) 

סדרת הפיגורינות של חברת ידרו
"הסדרה הזאת משקפת את העניין שלי במוצרים ובטכניקות שנשכחו מזמן. אף אחד היום לא רוצה יותר לאסוף פיגורינות לאחר שהן קישטו את הבתים במשך שנים ארוכות. אני יוצר מחדש את האסתטיקה הזאת ומתאים אותה למאה ה-21. הפיגורינות מייצגות תקופות זמן שונות בחייו של אדם - ילדות, התאהבות ומשפחה. אבל כדי להתאים אותן למאה ה-21 עיצבתי סביבן עולם, הוספתי להן נעליים, כיסא לשבת עליו ומנורה, כל אלה הם מוצרים שאני עיצבתי לחברות שונות ונמכרות בחנויות. אני מרגיש שהסדרה הזו היא קצת אני. אני הילד הרוכב על התרנגול הירוק. האישה בתצלום המשפחה נראית כמו הנשים שאני אוהב, הגבר נועל את הנעליים שעיצבתי והילד משחק בצעצועים שיצרתי וכמו הילד שלי מתעניין יותר בצעצוע מאשר באבא שלו."


מימין: סדרת הפיגורינות שעיצב חיון לחברת ידרו (צילום: איתי בנית) 


דיוקן משפחתי (צילום באדיבות סטודיו חיימה חיון) 


טירה אמריקנית
"הסדרה American Chateau היתה פרויקט משותף שלי ושל אשתי, והוא כולל צילומים ואובייקטים בהם אייקונים של התרבות האמריקנית, כגון נקניקיות, סופגניות, ומכוניות גדולות מוצגים באופן אבסורדי וקליל. כל המושג הזה אמריקן שאטו מייצג את האופן בו האירופאים רואים את אמריקה. אני חושב שהאסתטיקה האמריקנית היא אנטיתיזה לתרבות הקלאסית. היא מוגזמת. התרבות האמריקנית בעיני האירופאים היא תרבות צעירה שמנסה לנכס לעצמה כל מיני ערכים.



טירה אמריקנית | עבודת אמנות שנעשתה בשיתוף נינקה קלונדר (צילום: בן קלמר) 

כזו למשל היא הדיווה הרוכבת על הסוס - הולי על שולחן בייסבול מסוכר. לכל תרבות יש דיווה משלה, לצרפתים יש את ז'אן דארק. זו האמריקנית גם היא גדולה מהחיים, אבל החזה שלה מנופח מסיליקון, השיער המסתיר את פניה מטשטש את הזהות שלה והיא רוכבת על סוס אציל שרגליו מבוססות בשאריות של זבל, תוצרים של תרבות הצריכה המופרזת - פלאפונים, פחיות משקה ושקיות פלסטיק."


הולי על שולחן בייסבול מסוכר (צילום: בן קלמר) 

ניו יורק היא מיאמי - "צללית השידה היא של בנייני ניו יורק אבל הצבעים לקוחים מהאדריכלות של מיאמי, גם זו מעין ביקורת על הטירות שבונים בארצות הברית שמרוקנים אותן מתכנים אמיתיים וצובעים אותם בצבעים ילדותיים. ארכיטקטורת האר־דקו בצבעי פסטל של מיאמי וגורדי השחקים של ניו יורק סיפקו השראה לשידה." ואילו לאחד השולחנות יש צורה של לימוזינה, שבתא המטען שלה קיים מקום לסכו"ם.


ניו יורק היא מיאמי (צילום: איתי בנית)

שולחן הלימוזינה - "השולחן העשוי בצורה של לימוזינה עשוי עץ מהגוני יקר שיובש במשך 6 חודשים. אבל בתא המטען של המכונית יש מקום לסכו"ם . והוא כולו נשען על אחד מן הסמלים האמריקנים המוכרים ביותר - מקדונלנס. האיכות הגבוהה של החומרים, הגימור המושלם וערך השימוש האמיתי של החפצים האלה מחזקים את מימד האבסורדיות. אחרי הכול, מי יכול לשבת ולהתנדנד בשלווה על הנקניקייה המתנדנדת שלו, או מי יכולה לשבת לאכול ליד שולחן הלימוזינה ללא שמץ של הומור עצמי?"


שולחן לימוזינה (צילום: איתי בנית) 

הנקניקייה המתנדנדת
- "מסמל את המזון המהיר. העבודה הזו נעשתה עם חברה שמייצרת מכוניות מרוץ והיא מיוצרת ברמה הגבוהה ביותר, גם האוכף נתפר במיוחד. האירוניה היא שכל העבודה הזו נעשתה למוצר שאיש לא עושה בו באמת שימוש. גם הצבעוניות שאינה לקוחה מעולם האוכל יוצרת דיסוננס בין העבודה למה שהיא מסמלת. הנקניקייה נשענת על קב תומך המופיע הרבה בציורים של סלוודור דאלי, אלא שאצל דאלי הוא מעניק תמיכה למציאות נוזלית ורעועה ואילו כאן הוא עוצר את התנועה."


נקניקייה מתנדנדת (צילום: רפי דלויה) 

הצלחות על הקיר
משלבות מוטיבים רבים הלקוחים גם הם מן התרבות האמריקנית - כובע הקאובוי וסמל השריף, המכוניות עם גלגלי הענק הרומסות מכוניות קטנות יותר. אפשר לראות בהם גם את העבודות שיצרתי במיצג הזה כמו הנקניקייה ועוד.


צלחות (צילום: איתי בנית) 

המסכות

"לכל תרבות יש מסכה משלה, ניתן למצוא מגוון של מסיכות בתרבויות השונות. עניין אותי לחשוב מה הן המסיכות של התרבות שבה אני חי. אם בעוד 300 שנה ימצאו את המסכות האלה, האם יחשבו שהן שייכות לציוויליזציה כלשהי? ההשראה למסכות לקוחה מעולם הדמיון שלי - קצת משוגעות, קצת ציפוריות, קצת מקסיקניות. הן ייחודיות ואני תמיד חושש מה יקרה אם הן יישברו, הרי אין להן תחליף. המסכה היא מעין מראה המסתירה אותך אבל גם חושפת. הן גם מבטאות את האהבה שלי לתחפושות, את ההסתרה שיש בהתחפשות מצד אחר ואת ההבלטה מן הצד השני."


מסיכות (צילום: בן קלמר) 



מסיכות (צילום: בן קלמר)

בארוק דיגיטלי ים-תיכוני
"אם אני מביט לאחור זה היה רגע הפריצה שלי. עבדתי אז בפבריקה כמנהל המחקר ובמסגרת זו אצרתי תערוכה בגלריה של דיוויד גיל. אחד מן העובדים בגלריה הגיע אלי הביתה כדי לקחת פריט מסוים וראה את הקקטוס שיצרתי בזמני החופשי. הוא שאל אם יוכל לקחת את הקקטוס ולהציג אותו בגלריה. הגלריסט דיוויד גיל שראה את הקקטוס התלהב מאוד והציע לי להציג תערוכת יחיד בגלריה שלו. החלטתי להשקיע בזה את כל כולי, לקחתי הלוואות וגייסתי את כל מה שיכולתי באותה תקופה כדי ליצור את המיצג הזה. מהר מאוד החלה התקשורת לגלות עניין במיצג. אחת העיתונאיות שאלה אותי מה שם המיצג ונאלצתי להמציא שם בין רגע- זה בארוק, אמרתי לה, זה ים תיכוני , המילה דיגיטלי עלתה בכלל בהקשר אחר, אבל השם נוצר: בארוק דיגיטלי ים תיכוני. עד היום שואלים אותו מה כאן דיגיטלי ואני לא יודע מה לענות."


בארוק דיגיטלי ים תיכוני (צילום: בן קלמר) 


בארוק דיגיטלי ים תיכוני (צילום: בן קלמר)


בחזרה לעמוד התערוכה פאנטסטיקו > 

תערוכות
עיצוב בינלאומי
עיצוב-אמנות
מוזיאון האופניים של אלון וולף
פרויקט מיוחד לקראת תערוכת החורף (נובמבר 2013) של המוזיאון שתאפשר מבט קרוב על אחד האובייקטים הייחודים בעולם העיצוב התעשייתי - אופניים.
להמשך »
אידאה - איקאה
מיה דבש
לצד המדרגות העולות בפתח חנות איקאה בנתניה, באחד הצמתים הסואנים בארץ מוצגת תערוכה שלא כדאי להחמיץ. סטודנטים לעיצוב טקסטיל משנקר צרו פריטים ברוח החברה.
להמשך »
המלצות
כלים שלובים - ניסויים בלהיות מעצב
מיה דבש
התערוכה 'כלים שלובים - ניסויים בלהיות מעצב' המפגישה בין שלושה מעצבים: יואב רכס, נועם דובר ומיכל צדרבאום, מציגה סדרה של עבודות חדשות שרובן נהגו ונוצרו בתהליך של דיאלוג משותף ופורה בין השלושה.
להמשך »
© כל הזכויות שמורות למוזיאון העיצוב חולון, 2010   |   ניוזלטר   |   יצירת קשר   |   תנאי שימוש   |   הקמת האתר: סייברסרב   |   עיצוב: ™wuwa   |   צילומים: יעל פינקוס