אודות | צור קשר | עיתונות | הצטרפות | מגזין | ניוזלטר | ספריית החומרים | العربية | English  
מידע למבקר תערוכות אוספים לוח ארועים חינוך
גיליון 14#
נובמבר 2015 - מאי 2016
שורשים וכנפיים | ראיון עם יונית קריסטל
צוות ספריית החומרים 03 מרץ, 2016 /

תערוכת היחיד של האמנית יונית קריסטל, שמוצגת בגלריית חנקין בחולון, עומדת להסגר ביום שבת 5.3. לקראת נעילתה שוחחו צוות ספריית החומרים עם יונית שסיפרה על תהליכי היצירה הייחודיים שלה כ"משמרת מלאכות מסורתיות". הראיון המלא פורסם באתר ספריית החומרים.

ספרי קצת על תהליכי העבודה שלך. איך בעצם מתחילה עבודה חדשה?

נתחיל בזה שהתואר "אמנית" הוא חדש עבורי. אני מקבלת אותו על עצמי בשמחה, כיוון שעכשיו אני מציגה עבודות בתערוכות, אבל ההגדרה המקצועית שלי את עצמי היא "משמרת מלאכות מסורתיות". היצירה האישית שלי נעה בין חיקוי של דברים מסורתיים שנעשו כאן בעבר ונשכחו, לבין עבודות שהן אמנותיות יותר, אישיות יותר והמצאות שלי. בתערוכות בהן מוצגות עכשיו העבודות שלי היה לי מאד חשוב להביא לביטוי את שני הצדדים, כדי להעלות למודעות הציבורית את החשיבות של שימור המלאכות המסורתיות.

אני מניחה שהשאלה מכוונת לאיך מתחילות העבודות האמנותיות. אז תלוי מה, אבל בדרך כלל בקלות ובפשטות. אני יצירתית בטירוף, וכל דבר שאני רואה מגרה אותי ליצירה. זה היה כך תמיד. אני גם אספנית כפייתית של ענפים, שורשים, אבנים, וכמו שכתבתי על הקיר - הטבע מפתה אותי ליצור. אני לא רק קולעת. אני גם אורגת, וסורגת, ועושה תכשיטים, וטווה, וצובעת, ומלבדת. ובכל רגע נתון יש לי בראש רעיונות לעשר עבודות חדשות. הרעיונות זורמים אצלי כל הזמן, אבל יש לי רק שתי ידיים וזמן מוגבל. אז מדי פעם הזרם נעצר על משהו ומקבל ביטוי מעשי בחומר, ובדרך כלל זה לא מתוך רעיון מוגדר, אלא מתוך זרימה של רעיון מול חומר וידיים ברגע נתון. אני לא מציירת סקיצות. אבל ברגע שהתחלתי - אני מכורה. בעבודות הגדולות הייתי לגמרי מאוהבת. לא יכולתי להפסיק - לא לגעת בהן ולא לחשוב עליהן. שכבתי לישון כשהן בראש שלי, וקמתי בבוקר כשהן בראש שלי.

עם איזה חומרים את אוהבת לעבוד? איך את משיגה אותם?

אני אוהבת חומרים מהטבע, ואני אוהבת למצוא ולאסוף. אני שונאת לקנות. זה נכון להכל. בחיים שלי בכלל יש מעט מאד דברים קנויים, ומעט מאד דברים סינטטיים.

העבודות הקלועות בתערוכה הן ממגוון עצום של צמחים שאת כולם ליקטתי:זית, אלת המסטיק, אשחר, חבושית ערבה, דרצנה, אוג חרוק, עץ השמן המכסיף, סוגים שונים של גומא, סוף, דקלים שונים - גם עלים וגם סנסנים, פילדנדרון, סמר, גפן, הדס, רימון, חרוב, צפצפת הפרת, ועוד שני צמחים שמצאתי וניסיתי בלי לדעת מהם. בטח יש עוד, ששכחתי עכשיו... איסוף החומר וההכנה שלו הוא חלק משמעותי מאד בעבודת הקליעה. הצבעוניות של העבודות היא ביטוי של הצבעים השונים של הצמחים השונים, ורק מעט מאד עבודות צבועות. הצביעה היא בצמחים, בצביעה טבעית. גם את הצמר שאני עובדת איתו אני צובעת בצמחים בלבד. רק בעבודה אחת יש גם צבע סינטטי אדום - בתור ניסוי.

ממי למדת לאורך השנים? האם יש דמות/יות שהשפיעו על יצירתך באופן משמעותי?

אמא שלי היתה מורה למלאכה. היא יודעת לעשות הכל. אבא שלי היה צורף חובב. גם הוא ידע לעשות הכל. בבית שלנו תמיד היו חומרים שונים, וכל מיני כלי עבודה ואני תמיד יצרתי מכל מה שסביבי. בגיל 15 מכרתי עגילים מחרצני דובדבנים, שציירתי עליהם מיניאטורות. יצרתי בעיקר מהתנסות עצמית, ומספרים.

כשהתחלתי להתעניין במלאכות מסורתיות התחלתי לחפש א\נשים שאפשר ללמוד מהם. לפני יותר מעשרים שנה הגעתי לפאיזה אבו עמרה - בדואית משבט עזאזמה, שהיא אורגת מומחית, ולמדתי ממנה. טוויה למדתי קודם בעצמי, ואז כדי לשפר סגנון והבנה הגעתי לשורי פרוביזור ולטוני פרידמן - שתיהן אמריקאיות במקור, שלימדו אותי על הפלכים שהן הכירו. טוויתי בהם קילומטרים, אבל כשהגעתי לעיישה - פלאחית מסוסיא, בדרום הר חברון, היא צחקה עליהם, (על הפלכים) ונתנה לי את הפלך שלה. ישבתי איתה, וטוויתי חוטים מהצמר של הכבשים שלה, וארגתי שטיח, ואז הבנתי מה זה באמת לעשות משהו מההתחלה התחלה. וגם הבנתי משהו על ההבדלים בין המסורות השונות. בקליעה - התחלתי לבד, למדתי מפה ומשם, תרגלתי יחד עם בחור פלסטיני שעבד איתי, אבל שוב - כשהגעתי לאבו נאג'ח - קולע מסורתי בשומרון - גיליתי עולם חדש של ידע . וכך גם עם ח'אולה אבו אל היג'א. והיו אום נור, ואום חמדן ואבו חמדן, ואום חסיין, ומשפחת בצל, ובנות משפחת חסון - האנשים האלה - בעלות ובעלי המלאכה המסורתיים, שמכולן וכולם למדתי, השפיעו על החיים שלי מאד מאד. על ההבנה שלי, על התפיסה שלי, על ההסתכלות שלי על העולם, ועל הידיים, ועל המלאכות. אבל אני לא יודעת אם הם השפיעו על היצירה האמנותית שלי.

בחמש או שש השנים האחרונות אני משתתפת בסדנאות עם אווה סיידנפאדן - קולעת מדנמרק, שבאה פעם בשנה ללמד בארץ. בהתחלה כשהיא באה לא הלכתי. הרגשתי שאני רוצה להתמקד רק בשיטות המקומיות. אבל אחרי שהלכתי בפעם הראשונה המשכתי באדיקות, ואני חושבת שהגישה שלה, וכמובן גם הטכניקות השונות שלמדתי השפיעו עלי מאד. הרחיבו את מגוון האפשרויות שלי, וכאילו נתנו לי אישור להתפרע. ממנה למדתי כמה חשוב לתת קרדיט לאלו שלמדתי והושפעתי מהם, (ואני מציינת את זה בדף ההסבר בתערוכה) וגם על החשיבות של ההבנה וההפרדה בין מהו מסורתי ומהו חידוש. זה שאפשר להוקיר להעריך וללמוד מן המסורת, אבל לא לעצור את עצמי מלחדש, להמציא, לפרוץ גבולות. בענייני קליעה יש גם קהילה שלמה של קולעות, שאנחנו נפגשות לעיתים בירידים או בארועים, או כדי לעבוד ביחד, והלימוד ההדדי הוא משמעותי ביותר.

להמשך הראיון באתר ספריית החומרים >

לדף התערוכה שורשים וכנפיים | נעילה: 5.3 >

לאתר של יונית קריסטל לחצו כאן>



לעצב בשנים-עשר חושים
גלית גאון
כמה חושים באמת יש לאדם? במאמר שנכתב ע"י עבור קטלוג התערוכה "ננדו במוזיאון העיצוב חולון" טוענת גלית גאון כי המוזיאון הוא בין היתר מרחב בו ניתנת אפשרות לאמן את חושינו.
להמשך »
מבט רציני במשקפיים
תומס מלדונדו
אנו עדים כיום לתפיסה רווחת לפיה הטכנולוגיה היא גורם חיצוני, המשפיע מבחוץ "על העולם בו אנו חיים". לפי תפיסה זו, הטכנולוגיה מגיעה אלינו ממרחקים, ומפלסת את דרכה מבלי שנשים לב, אל תוך החברה בה אנו חיים. אך הטכנולוגיה אינה כוח פראי ובלתי מרוסן המשתולל מעבר לגבולות החברה ולשליטתה. היא עצמה חלק מהחברה, והיא מעוצבת באופן משמעותי על ידי דינמיקות חברתיות, כלכליות, ותרבותיות. כלומר, הגורם שמשנה את העולם, לטוב או לרע, אינו הטכנולוגיה, אלא החברה עצמה.
להמשך »
כתבות
עיצוב ישראלי בשבוע העיצוב ברצלונה 2014
במהלך ביקור במוזיאון העיצוב חולון, הכריזו ראש עיריית ברצלונה, מר חוויאר טריאס, וראש עיריית חולון, מר מוטי ששון, על השתתפותה של ישראל כמדינה אורחת בשבוע העיצוב של ברצלונה 2014.
להמשך »
© כל הזכויות שמורות למוזיאון העיצוב חולון, 2010   |   ניוזלטר   |   יצירת קשר   |   תנאי שימוש   |   הקמת האתר: סייברסרב   |   עיצוב: ™wuwa   |   צילומים: יעל פינקוס