אודות | צור קשר | עיתונות | הצטרפות | מגזין | ניוזלטר | ספריית החומרים | العربية | English  
מידע למבקר תערוכות אוספים לוח ארועים חינוך
גיליון 14#
נובמבר 2015 - מאי 2016
שירת חפצים | ראיון עם אוצרת התערוכה רביד רובנר
עדי המר 27 מרץ, 2016 /

"חפץ" הוא מושג מיוחד בשפה העברית. בשונה משפות אחרות, הוא כולל את רעיון החפיצה - משאלת לב שהדבר יהיה שלך או בבעלותך. להבדיל מהאובייקט, הניצב למול הסובייקט כיישות נפרדת, מנוגדת והופכית, החפץ הוא האובייקט של עולם הרצונות החומריים והרגשיים - החפץ הוא האובייקט הנחפץ. מיצירתו, דרך צריכתו, דרך השימוש בו ועד להשלכתו או למסירתו: מערכת סבוכה של אמוציה קושרת בין החפץ לבין הסובייקט. (רביד רובנר, מתוך טקסט האוצרת)

בתערוכת העיצוב "שירת חפצים" שתפתח מחר בגלריית ויטרינה במכון טכנולוגי חולון, לא מוצגים חפצים. ועדיין, היא תערוכת עיצוב שעוסקת בחפצים, אבל בצורה המופשטת ביותר שלהם. בשמותיהם. במילים שמגדירות אותם. בתערוכה מוצגים רק שירים שמתארים חפצים ומעלים שאלות על האופן בו אנחנו תופשים או מבינים את החפצים היומיומיים שסביבנו ועל הערך שיש לתערוכה כזו עבור מעצבים. שוחחנו עם רביד רובנר, אוצרת התערוכה, היסטוריונית, חוקרת פילוסופיה של העיצוב ומרצה ב-HIT. רובנר מאמינה שיש למעצבים מה ללמוד מהתערוכה ושזו למעשה הזדמנות לחשוב על חפצים ולבחון אותם ואת מערכת היחסים שלנו איתם, כמעצבים אבל גם כצרכנים, בצורה קצת אחרת.
רולאן בארת, 
מאחורייך.  

ספרי בקצרה על עצמך, איך הגעת לתחום שבו את עוסקת?
למדתי עיצוב תעשייתי ב-HIT וכשסיימתי את הלימודים ב-2007, המשכתי ישר לתואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת ת"א. במקביל לתואר השני עבדתי גם כאסיסטנטית בפקולטה לעיצוב בחולון וגם כמתרגלת בלוגיקה ובמטאפיזיקה בחוג לפילוסופיה, בו למדתי. ידעתי תמיד שאני רוצה לחזור בסוף ללמד בחולון, ולשלב את הפילוסופיה והתיאוריה של העיצוב בלימודים העיוניים בחולון. הייתי חדורת מטרה, ובאמת כשסיימתי את התזה, שכתבתי בפילוסופיה של העיצוב, התחלתי ללמד את הקורס "היסטוריה ותיאוריה של העיצוב" לשלוש המחלקות בפקולטה לעיצוב ב-HIT - עיצוב תעשייתי, תקשורת חזותית ועיצוב פנים. אני מלמדת 240 סטודנטים בשיעור, זה אתגר גדול וכיף לא נורמלי!


איך התגבש הרעיון לתערוכה? האם החיבור בין שירה ועיצוב זה משהו שאת עוסקת בו מעבר לתערוכה?
במהלך השלוש שנים האחרונות ערכתי את הניוזלטר של המחלקה לעיצוב תעשייתי שהורחב לכדי מגזין של כל הפקולטה, כולעיצוב. בשניהם הכנסתי מדור קבוע בשם "שירת חפצים", שבו מתפרסם אחת לשבוע שיר חפצים - כך שאני בעצם כבר שלוש שנים בונה את הפרויקט הזה, שמחבר בין עיצוב לבין שירה. החיבור נראה לי מתבקש, כי שירי חפצים, על אף שהם נדירים, קיימים, ופשוט אף אחד עדיין לא שם על זה את האצבע.

איפה למעשה פוגש העיצוב בתערוכה את השירה מלבד העובדה שאלו שירים על חפצים? ובעצם, למה שמעצבים ירצו לבוא לראות תערוכה של מילים? אולי היא פונה יותר לחוקרי עיצוב? לפילוסופים? מי בעצם קהל היעד שאתם מכוונים אליו?
למעצבים זה נותן הרבה. בקורסי כתיבה אקדמית שאני מלמדת אני תמיד מקדישה שיעור לקריאת שירת חפצים וגם נותנת תרגיל כתיבה פואטית, כדי לשחרר לסטודנטים את התפישה לפיה חייבים להסתכל על החפץ דרך הפונקציה. כשמעצבים רואים חפץ הם תמיד מבינים אותו דרך השימוש ודרך האסתטיקה, אבל הוא הרבה מעבר לזה, כל חפץ הוא פריזמה של העולם, והמשוררים תופסים את הדבר הזה, וכאילו מרחיבים למעצבים את הראייה.

אחרי שלוש שנים של איסוף שירים ועבודה עם מעצבים בתחילת דרכם, הרגשתי שהגיע הזמן להציג את הרעיון באופן פומבי, ותערוכה בגלריה החדשה של המכון נראתה לי מצוינת לעניין הזה - היא ממוקמת בלב הפקולטה לעיצוב, בקומת הקרקע, כך שבוודאי יחשפו אליה הרבה מעצבים וסטודנטים לעיצוב. אבל התערוכה מכוונת לא פחות מזה גם אל המשוררים, כי היא בעצם מנסה ליצור להם מרחב ליצירה של סוגה פואטית חדשה.

איך הגיבו היוצרים לתערוכה מהסוג הזה? ואיך עבד שיתוף הפעולה איתם? האם יש כאלו שכתבו שירים במיוחד לתערוכה? 
הם הגיבו בעיקר בגוונים שונים של "איך לא חשבו על זה קודם". יש משוררי חפצים מובהקים, כמו אהרון שבתאי וגם דנה מרקוביץ, מבחינתי הם "משוררי חפצים" לפני שהם משוררים סתם. כשפניתי אל כולם, הגעתי תמיד עם שיר אחד לפחות שאותו רציתי, וביקשתי מהם אישור לפרסמו וכולם נענו בשמחה רבה ובהפתעה, כי תערוכה של שירים היא דבר נדיר למדי, וודאי שבבית ספר לעיצוב, ובמסגרת הגדרה של ז'אנר שמומצא עכשיו.

תהליך האוצרות היה מאתגר למדי וכייפי מאוד. קראתי כ-200 ספרי שירה לאורך כמה ימים, בכמה ספריות בארץ. בשלב מוקדם מאד הבנתי שלא אוכל לסקור את כל שירת החפצים העברית, כי יותר משלושים שירים בתערוכה יצור עומס על המבקרים. לכן צמצמתי את הבחירה לשירים שנכתבו בשני העשורים האחרונים, פרט לחריגים בודדים ומתבקשים - כמו חזי לסקלי ז"ל, משורר החפצים הלאומי, אפשר לומר, שלדאבוננו נפטר בשנות ה-90. אגב, אירוע הקראת השירה שיתקיים ב6/4 ב-13:00 בצהריים, יערך ברחבה של בניין הפקולטה לעיצוב, ששמה שונה לכבוד התערוכה לרחבת חזי לסקלי.




ספרי על חוויות מתהליך העבודה של הקמת התערוכה

אני אוהבת לעבוד עם עוד אנשים ולקבל כמה שיותר חוות דעת. בשלב הראשון עשיתי סקיצות ונתתי לסטודנטים שלי להעביר ביקורת על הקונספטים. למדתי מזה המון, והמשכתי לפתח את הרעיונות תמיד מתוך התייעצות, בעיקר עם הסטודנטים, כי הם כבר הכירו שירת חפצים והתנסו בזה. ואז יום אחד באה לי האאוריקה והבנתי שאם השיר הוא גם חפץ בעצמו, אז צריך להראות את זה בתערוכה. כך נולד הרעיון שכל שיר יודפס ב-2500 עותקים שיודבקו יחד בדבק פנקסים, והמבקרים בתערוכה יוכלו לקטוף לעצמם את השירים שבהם חפצו, ולאסוף אותם למעטפה מיוחדת. בסופו של דבר, החלל עצמו נראה כמו גרף תלת ממדי, או מערכת של בניינים, שמהם קוטפים, ובהדרגה הם הופכים נמוכים יותר. 

כל העבודה על התערוכה נעשתה בעזרתם של סטודנטים מוכשרים, שעשו עבודה מקצועית וברמה מאוד גבוהה: ניר ליבמן עשה את כל העבודה הגרפית, שהייתה אתגר לא פשוט - לגרום לטקסטים רבים להראות נעימים ומזמינים לקריאה. כל מי שביקר בימי ההקמה פרגן לו. מולי יחבס, עוזר האוצרות שלי, עשה גם יח"צ, ערך סאונד, הפיק בפועל והבריק משכמו ומעלה. רותם מאור עיצבה את הפוסטר המקסים, וגיא פלומבו וניר פולק את הסטנדים המושלמים. לא יכולתי לבחור אנשים מוכשרים יותר מהצוות הזה, הכל תוקתק למשעי.

כאמור, מחר, 28.3.16, ב-13:00, התערוכה נפתחת. אבל חשוב לציין שהפתיחה החגיגית באמת, תתקיים ב-6.4, ב-12:30, באירוע הקראת שירת חפצים בהשתתפות משוררים המציגים בתערוכה. 

לפרטים נוספים על הפתיחה >
לפרטים נוספים על אירוע הקראת השירים > 


לכתבה נוספת על התערוכה, בבלוג DezignZoom >




אידאה - איקאה
מיה דבש
לצד המדרגות העולות בפתח חנות איקאה בנתניה, באחד הצמתים הסואנים בארץ מוצגת תערוכה שלא כדאי להחמיץ. סטודנטים לעיצוב טקסטיל משנקר צרו פריטים ברוח החברה.
להמשך »
בין האובייקט
ליבי סלרס
מתוך קטלוג התערוכה "ננדו במוזיאון העיצוב חולון" | דרך האובייקטים של ננדו, מעלה ליבי סלרס לדיון את השיח העכשווי בעולם העיצוב, העוסק טשטוש קווי המתאר הצורניים של האובייקט וקריאת תיגר על גישות פונקציונליות אורתודוכסיות ומובילה ליצירתם של אובייקטים שרבים מהם נמצאים במצב דומה של תנועה.
להמשך »
ראיונות
בינך לביני | מריה כריסטינה דידרו בשיחה עם אוקי סאטו
מריה כריסטינה דידרו, אוצרת התערוכה ננדו במוזיאון העיצוב חולון, בשיחה אישית עם אוקי סאטו על החללים בחיים המקצועיים והפרטיים וגם החללים שבינהם
להמשך »
© כל הזכויות שמורות למוזיאון העיצוב חולון, 2010   |   ניוזלטר   |   יצירת קשר   |   תנאי שימוש   |   הקמת האתר: סייברסרב   |   עיצוב: ™wuwa   |   צילומים: יעל פינקוס