אודות | צור קשר | עיתונות | ידידים | מגזין | ניוזלטר | ספריית החומרים | العربية | English  
מידע למבקר תערוכות אוספים לוח ארועים חינוך
גיליון #15
יוני 2016 - נובמבר 2016
למה התכוון המעצב
אודרי מאייר 13 נובמבר, 2016 /

 

״אנו רוצים שאנשים הרואים את העיצובים שלנו, יחושו רגעים אינטואיטיביים של ׳!׳״. כך, שלא באמצעות מילה, אלא באמצעות סימן קריאה, בוחר אוקי סאטו, המעצב הראשי של סטודיו ננדו לנסח את ה״אני מאמין״ של הסטודיו ולהגדיר את התחושה שאמורים הצופים לחוש לנוכח עיצוביו. נשאלת השאלה מהו אותו ״!״, האם ה״!״ היפני בעל משמעות זהה לזו המערבית - כיצד ניתן להבין ולפרש אותו.



שולחן סבך | צילום: אקיהירו יושידה

התרבות המערבית מעניקה לתחושת ה-״!״ פרשנות חד משמעית. מילים כמו: ״WOW״, ״טוויסט״, או ״הפתעה״ מנסות לייצג תחושות חושיות סובייקטיביות. אנשים נמצאים בניסיון מתמיד להבין באופן רציונלי ״למה התכוון המשורר״. בעוד התרבות המערבית מנסה להגיע לפתרונות חד משמעיים ברורים, התרבות היפנית נוטה להבליט את התקשורת האל-מילולית ושמה דגש על החושים הסובייקטיביים ואינטואיציה. אותו ״!״ הוא סוג של ממד חדש, חוש שישי - מרחב לא מוגדר שנוכח בין הרואה לנראה ובין המאזין למשמיע. ה״אין״ בעל איכויות זהות לאלה של ה״יש״ והם אף משלימים אחד את השני.

בתרבות היפנית בולט העיסוק באופן שבו אנו תופסים את העולם, והדבר בא לידי ביטוי גם בשפה היפנית שעשירה במונחים המצליחים להגדיר ברגישות אופני התבוננות ועשייה. כלומר, השפה היפנית ממשיגה תופעות חזותיות כך שמונח בודד מצליח ללכוד ולהכיל רעיונות ורבדים עמוקים ומורכבים. ייחודה של השפה מגולם גם באופן שבו היא מיוצגת - הכתב. הכתב היפני מורכב משני אלפביתים ומאידיאגרמות שמקורן בסין. האידיאגרמה היא סמל, סימן חזותי המייצג מושג. כתב ציורי זה מוביל לכך שתשומת הלב של הקורא נתונה לצורת הסימן עוד בטרם נעשית הקריאה עצמה.

האמנות החזותית משמעותית מאוד בתרבות היפנית והיא מאופיינת, כאמור, בעושר מילולי לכן בדברי אבקש לקשור בין המילולי והחזותי. במאמר זה אציג מספר מונחים מרכזיים בתרבות היפנית, אסביר אותם ואדגים כיצד הם מגולמים בתערוכה ״ננדו: המרווח שבין לבין״ במוזיאון העיצוב בחולון.

המושג הראשון אליו ארצה להתייחס הוא ה״מא״ (MA). ״מא״ ביפנית משמעותו מרחב, רווח, אתנחתא, החלל שבין שני חלקים. אך אין הכוונה למרחב במובן הפיסי, כי אם מרחב מופשט יותר - מטאפיזי. במילים אחרות, אין מדובר בקומפוזיציה של אלמנטים מוחשיים בחלל, אלא במצב תודעתי, שהאדם יכול לשוות בעיני רוחו - מקום חווייתי המובן והמודגש על ידי רווחים. ה״מא״ משלב בין ה״יש״ וה״אין״.
זהו גם העיקרון האוצרותי שהנחה את סטודיו ננדו ביצירת התערוכה: המבקרים בתערוכה נעים במרחב שדן בסוגיות כמו האם אנו מסוגלים לחוש ולנוע בין מרקמים, בין תהליכים, בין אדם לאובייקט ובין מערכות יחסים.


מרקם שוקולד | צילום: אקיהירו יושידה

המושג קאנסו (Kanso) פרושו פשטות, הסרת התכנים שאינם הכרחיים להבנה. דוגמא לאופן שבו מיושם הקאנסו ניתן למצוא בשירת הייקו שמדגישה אוירה באמצעות תיאור הסיטואציה באופן מאוד מרומז.

בריכה עתיקה
צפרדע קופצת
צליל המים

הכתיבה הפשוטה והמרומזת מגולמת הן בתוכן השיר - מילים היוצרות סיטואציה מצולמת, מצויירת כמעט, והן במבנה תבניתי וקבוע, שמאפשר לדימיונו של המאזין להשלים את הפער בדימיון.

בתערוכה ״ננדו: המרווח שבין לבין״ מגולם הקאנסו בבחירה שלא להציב לצד כל אוביקט ״לייבל״ - טקסט המסביר את העבודה ואת משמעותה. הסבר לצד העבודה, מאמין המעצב היפני, יכול לקלקל את מהותו של המוצג, ולהפריע לאוירה שמבקשים ליצור במרחב התערוכה. במילים אחרות, אין צורך בטקסט כגורם מתווך. הקהל והמוצגים יכולים לקיים בינהם ערוץ ישיר נטול הפרעות.


כסא דפוס| צילום: הירושי איוואסאקי

מונח נוסף הוא יוגן (Yugen) משמעותו רמז. מדובר באלמנטים סימבוליים המאפשרים לצופה או לקורא להגיע לדרגת הבנה עמוקה יותר. לדוגמא, התפאורה בתאטרון הנו היפני מאוד מוקפדת, למעט ה״קאגאמי-איטה״ - אותו ציור עץ אורן הניצב ברקע הבמה - שמסמל את הדרך בה האלוהיות יורדות לארץ בפולחן השינטו - הבמה כמעט עירומה. וזאת משום שתיאטרון ה״נו״, לא מבקש לייצג מציאות, התנועות במחזה מסוגננות וקבועות מראש, והן נושאות עמן משמעות אסתטיות וסימבוליות כאחד - מדובר כאן בסימבוליות ויזואלית ותנועתית השמה דגש על הסמוי מן העין יותר מאשר על הנראה.

גם בתערוכה יצר סטודיו ננדו עלילה מרומזת. האוביקטים המוצגים הם חלק מסיפור. האובייקט מוצג בקופסא שהיא חלק ממבוך של עיר. ההצבה של המוצגים באופן הזה מחייבת את הצופה להביט על האוביקט מזויות שונות ומגוונות. בקבוקי הגשם לדוגמא, מוצגים כסדרה. כל בקבוק ייחודי בהווייתו ועומד בפני עצמו, כל סוג של גשם מביא עמו אסוציאציה ורגש שונה. אולם ההצבה זה לצד זה היא שמדגישה את הפרטים והניואנסים.


בקבוק גשם | צילום: הירושי איוואסאקי

המונח האחרון עליו ארצה לתת את הדעת הוא דטסוזוקו (Datsuzoku) שמשמעותו חופש מהרגל ומשגרה. מושג זה בא לתאר את היכולת להשתחרר ממוסכמות.
כבר בשם ננדו- מצוי אותו חופש. פרוש המילה ננדו הוא חומר רך וגמיש המאפשר לשחק ולהרכיבו בכל פעם מחדש ובדרך אחרת, סוג של פלסטלינה או בצק משחק. היכולת להביט באותו החומר ולראות בו כל פעם משהו חדש היא היא ה״דטסוזוקו״. אוקי סאטו מכוון אותנו הצופים להביט מעבר לאובייקט המוחשי, הוא מציע לנו לבחון את הצל ואת האור שמנוצר סביבו. כלומר, המוצג הוא האובייקט אבל הוא גם המרחב המקיף אותו. ודווקא במרחבים אלה יש מקום להפתעה, לסקרנות ולהתעוררות וזאת מכיוון שהדימיון שולט בהם ולא ההגיון.


טיפה | צילום: הירושי איוואסאקי

לסיכום, קהל מקומי המבקש לדעת, להעמיק, לתרגם ולהבין את תפיסת העולם העיצובית היפנית נדרש לא רק לראות - הפעולה הפיזיולוגית שהעין מבצעת, אלא להתבונן - כלומר להבין כי מדובר בגישה תרבותית שונה המתבצעת לא באמצעות מלל, אלא על ידי הפעלת החושים. התערוכה ״ננדו: המרווח שבין לבין״ מחייבת אותנו לקרוא את מה שלא כתוב, להתבונן על מה שלא נראה, לחוש את מה שלא ניתן למגע ובעיקר לסמוך על האינטואציה שלנו. למי שרגילים לקבל את המידע על מגש של כסף, אין ספק שזהו אתגר אסתטי ואינטלקטואלי כאחד.


מנורת רשת חקלאית | צילום: הירושי איוואסאקי

 

 

חפצים כבני אדם
מיכל בן צבי שפיגל
לקראת סיום התערוכה דיקוד, מובאת כאן ההרצאה האחרונה שהתקיימה במוזיאון בנושא "מכונות משחקות"
להמשך »
דעה: כשדונלד ג'אד חטא בעיצוב רהיטים או כמה מחשבות על הקשר בין אמנות מינימליסטית ועיצוב תעשייתי
עדי המר
הקשר בין אמנות מינימליסטית לעיצוב תעשייתי אינו דבר חדש ובאופן חריג לדיון הרחב יותר על עיצוב ואמנות מגיע דווקא מאמנים ומבקרי אמנות ולא ממעצבים. האמנות המינימליסטית לא נתפסה מיד כאמנות ו"הואשמה" בקרבתה לעיצוב. בכדי להבין טוב יותר את הקשר, יש להכיר מקרוב את דונלד ג'אד - האמן הבולט ביותר בקבוצה שעיצב גם רהיטים בכוונת שימוש אך הוסיף והתעקש כמעט עד יום מותו שאמנות לחוד ועיצוב לחוד.
להמשך »
ספרים
עיצוב התנסויות חיים
ד"ר ויקטור פרוסטיג
ביקורו של נתן שדרוף בישראל הוא הזדמנות מצוינת לבחון את אחד הנושאים שהוא מפתח: ה- Experience Design. Shedroff Nathan / Experience Design 1.1, 2009
להמשך »
© כל הזכויות שמורות למוזיאון העיצוב חולון, 2010   |   ניוזלטר   |   יצירת קשר   |   תנאי שימוש   |   הקמת האתר: סייברסרב   |   עיצוב: ™wuwa   |   צילומים: יעל פינקוס