אודות | צור קשר | עיתונות | ידידים | מגזין | ניוזלטר | ספריית החומרים | العربية | English  
מידע למבקר תערוכות אוספים לוח ארועים חינוך
גליון #16
דצמבר 2016 - יוני 2017
ביד הלשון
סתו אקסנפלד 11 ינואר, 2017 /

ביום חמישי כ״א בטבת, יום הולדתו של אליעזר בן יהודה, יצויין ברחבי הארץ יום העברית. האקדמיה ללשון עברית בחרה לציין יום זה בפרסומן של תריסר כרזות המסבירות במלל ובאיור, מילים חדשות-ישנות בשפה העברית. בין המילים ניתן למצוא את קציף - החלופה העברית לשייק, בשומת לארומה, תגובית לטוקבק, מצעית לפלייסמט, תצרף לפאזל, ריכנוע לסגווי, פתיתונים לקונפטי ודשונת לקומפוסט. כל המילים זכו לפרשנות חזותית על-ידי ארבעה מאיירים: עובדיה בנישו, דידי כפיר, עומרי כהן ועינת צרפתי.

בראיון שערך יובל סער עם מיכל שפירא, המעצבת שנבחרה על ידי האקדמיה ללשון עברית לעצב את הקמפיין, תיארה מיכל את תהליך העבודה: ״[...]הבחירה הייתה במאיירים שהאיור שלהם מביא פרשנות ישירה, כמעט לקונית למילה; סגנון איור שמתכתב עם המילונים ההיסטוריים של האקדמיה ועם זאת נותן למילה אינטרפטציה אישית ועכשווית."

כאמור, אין זו הפעם הראשונה שבה בוחרת האקדמיה ללשון עברית - שלפני קום המדינה נקראה ועד הלשון העברית - להתמודד עם סוגיית ההפצה של מילים חדשות במרחב הציבורי, ועם הניסיון להסביר מונחים לשוניים באמצעות שפה חזותית. בשנות ה-30 של המאה העשרים, כחלק ממדיניות שכונתה ״עברית בעברית״ - שפעלה למען הפיכת השפה העברית לשפת הוראה ולא רק לשפת דיבור - התפרסמו מילונים, פוסטרים וחוברות מאויירות שהופצו בבתי ספר, באמצעי התקשורת וברחוב. אולם, המטרה העיקרית של פרוייקט תחיית השפה העברית בין אם במלל ובין אם באיור היתה הבניית תרבות וזהות לאומית שמאחדת את כלל דוברי השפה. דוברים בעבר המקראי, בהווה של היישוב העברי, כמו גם דוברים עתידיים.

במאמר זה אבקש להצביע ולהרחיב על ההבדלים בסגנונות האיור שבין מילוני ועד הלשון בשנות ה-30 ובין סדרת הכרזות לציון יום העברית מודל 2017. כמו כן, אבקש לבחון את טיב הקשר בין המילה והאיור שנבחר ללוות אותה ולהבין מה ניתן ללמוד מקשר זה בנוגע למעמדה של העברית בציבוריות הישראלית.

את סגנון האיורים שליווה את המונחים בחוברות של ועד הלשון מכנה מרטין קמפ, היסטוריון האמנות האמריקאי Non-Style. סגנון הבא לידי ביטוי ברישום קו שחור אחיד על גבי רקע לבן. במקרה המקומי לעיתים אף היה מדובר בדימוי שחור לבן שהושאל ממגזין קיים, דבר שהוביל להעדרם של קרדיטים למאיירים. האיור המלווה את המילה ״קולב״, לדוגמא, בחוברת מנחי הלשון ג׳ - שעסקה בהלבשה והנעלה, מציג מוט רוחבי אליו מוצמדים ארבעה מוטות אנכיים בולטים. אין פריט לבוש המדגים כיצד יש להשתמש בו, או קנה מידה המעיד על גודלו של החפץ - למעשה הוא נראה כגודל כפתורי השרווליות (חפתים) המופיעים באותו העמוד - כלומר, הדגש במקרה זה היה על האובייקט עצמו ללא דמות העושה בו שימוש, ובמנותק מהקשר. המושג ״סינר״, להבדיל, שמופיע באותה החוברת, מציג את האובייקט באמצעות איור דמות קטועת ראש ורגליים אך בעלת מבנה גוף נשי. אם האיור הראשון חסך בפרטים כמו סוג הפריטים שניתן להניח על הקולב ואופן השימוש בו, הרי שהאיור השני מציג עודף של פרטים, ומתייחס למין עושה הפעולה - שהרי נכון לאותה תקופה, סינר יכול להלבש רק על ידי נשים.

כשמונים שנה לאחר מכן - רשימת המילים שנבחרה להיות מיוצגת באמצעות הכרזות היא תמהיל לא אחיד של כל הנושאים הבוערים ביומיום הישראלי: מודעות סביבתית, עדתיות, התפתחות טכנולוגית, עולם דיגיטלי ותקשורת, שלא על פי סדר חשיבות. נושאים חדשים יחסית בשיח שייצוג ערכים מהם בשפה העברית ממצב את העברית כלשון עכשוית, אקטואלית, מתפתחת ודינאמית - אולי תאורים אותם מבקשת האקדמיה לנכס גם לעצמה.

תריסר הכרזות שעוצבו ואוירו עבור יום העברית מציגות כל אחד מהמושגים בתוך הקשר - כחלק מסיטואציה מורכבת שלעיתים אף אינה קשורה באופן ישיר לעולם התוכן של האוביקט אותו מבקשים להסביר. המצבע, לדוגמא, אובייקט המזוהה עם עולם כלי הכתיבה והציור, מתואר כחלק מסיטואציה הלקוחה מעולם הספורט וההתעמלות האמנותית. כמצוות התקינות הפוליטית, האיור מציג שתי דמויות האחת בעלת גוון עור ורדרד, והשניה בעלת גוון עור חום לבושות בגדי גוף ומייצר אנלוגיה בין תנועות הפיתול של סרט מתעמלת והשרבוט של טוש על גבי דף. האוביקט עצמו, המצבע, שבו אוחזות המתעמלות כמעט אינו נוכח, הדגש הוא על ייצוג הפעולה ותוצאתה ופחות על נראות האובייקט. האיור המלווה את המונח מצעית (פלייסמט) מציג סעודה מפוארת של שלוש דמויות ססגוניות: עוף ממושקף, בחורה ג׳ינג׳ית, וקקטוס משופם על תקן הצבר - מוכנים ומזומנים לנעוץ את סכו״מם במזון שמונח לפניהם. אלמלא הפרשנות שנתנה מתחת לאיור, ספק אם היינו חושבים שהכוונה היא להגדיר את המשטחים הריבועיים המצויים מתחת למזון.

קבוצה נוספת של איורים דורשת מהצופה ידע תרבותי מוקדם כדי להבין לעומק את הקישור האסוציאטיבי שעשה המאייר, ולעיתים נדרשת אף היכרות עם נוסטלגיה מקומית. המילה מרעש (סנסציה) מיוצגת על ידי שלוש ציפורים צהובות הנראות בעיצומה של שיחה ערה - ייצוג המרמז למדור הרכילות ״ציפורה״ שהתפרסם בעיתון ״חדשות״ של שנות השמונים. ומי שלא בקיא בהילכות חג המימונה עלול לחשוד כי צהלולים הם דברי מתיקה.

אז האם מהיום נשתה קציף מדיף בשומת, תוך נהיגה ברכינוע וכתיבת תגובית אודות המרעש הנוכחי? מסופקתני. ולכן נשאלת השאלה מה בא לשרת קמפיין שמציג איורים שלא מביאים פרשנות ישירה למילה. ובכלל מה תפקידן של מילים שאין ערובה לכך שיהפכו להיות חלק פעיל מהשיח. על חלק מהקושיות עונה האקדמיה ללשון העברית: ״יום העברית״, נכתב שם, ״הוא היום שבו אנחנו מציינים את פלא תחייתה של השפה שמאחדת את כולנו.

קישור למילון למונחי ההלבשה וההנעלה

ולאתר של האקדמיה ללשון עברית עם הכרזות 

לעצב בשנים-עשר חושים
גלית גאון
כמה חושים באמת יש לאדם? במאמר שנכתב ע"י עבור קטלוג התערוכה "ננדו במוזיאון העיצוב חולון" טוענת גלית גאון כי המוזיאון הוא בין היתר מרחב בו ניתנת אפשרות לאמן את חושינו.
להמשך »
הפצה ופיזור בין המרווחים
נתלי כהן
בתערוכה ננדו: המרווח שבין לבין, מתאפשרות לנו אינסוף חוויית שיטוט. לתפיסתה של נתלי כהן, הדרך המעניינת (והמערערת) ביותר היא כנראה להתפזר, וללכת לאיבוד, במיוחד אם נעקוב אחר מושג ה'הפצה' של דרידה והוגים פילוסופיים אחרים
להמשך »
כתבות
אחד ק"ג עיצוב | בוגרים 2012
מיה דבש
השנה סיים המחזור הגדול ביותר במחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר. רוב הסטודנטים הציגו עבודות מוקפדות מאוד, אסתטיות, עם תשומת לב רבה לפרופורציות, ליחסים ולפרטי פרטים. בדבר ראש המחלקה מצטט אלכס פדואה את אוסקר ויילד שאמר: "רק אנשים שטחיים אינם שופטים דברים על פי צורתם", את הגישה הזו בהחלט מגלמים השנה בוגרי המחלקה בטיפול שלהם בחזות המוצרים.
להמשך »
© כל הזכויות שמורות למוזיאון העיצוב חולון, 2010   |   ניוזלטר   |   יצירת קשר   |   תנאי שימוש   |   הקמת האתר: סייברסרב   |   עיצוב: ™wuwa   |   צילומים: יעל פינקוס