אודות | צור קשר | עיתונות | ידידים | מגזין | ניוזלטר | ספריית החומרים | العربية | English  
מידע למבקר תערוכות אוספים לוח ארועים חינוך
גיליון נוכחי
דצמבר 2019 - אוקטובר 2020
בלתי שביר: הוראת מיומנויות קראפט דרך זום
סתו אקסנפלד 15 ספטמבר, 2020 /

בצל מגפת הקורונה נדרשו גם האקדמיות לעיצוב ולאומנות לעבור ללמידה ולהוראה מרחוק. לימודי עיצוב ואמנות משלבים בין קורסים עיוניים ותאורטיים ובין קורסי סטודיו וסדנאות מבוססי פרויקטים - שבאמצעותם רוכשים הסטודנטים מיומנויות מעשיות, כמו קליגרפיה, צילום ועיבוד של עץ. אבל מה עושים כשהסדנה סגורה, וחלקים משמעותיים מההוראה ומהלמידה צריכים להתבצע מרחוק? מה קורה כשהחומרים הפיזיים הופכים לא-חומרים? כיצד יכול מפגש זום וירטואלי, להחליף את המפגש עם המכונה? ואיך מלמדים מיומנויות קראפט מרחוק?

 

המעצבת עינב מקורי, מרצה במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל, בקורס לניפוח זכוכית ולפיסול ביציקות זכוכית, נדרשה להתמודד בדיוק עם השאלות האלה כשבאה להתאים את הקורס אותו היא מלמדת, למגבלות הסגר המחמירות של הגל הראשון. מקורי בוגרת בצלאל, ו-craft & design program ב sheridan college בטורונטו, קנדה. לאחר שמונה שנים שבהן השתתפה במספר תכניות שהות לאמנים (רזידנסי) והציגה בתערוכות באירופה ובצפון אמריקה, חזרה לארץ, פתחה סטודיו עצמאי לעיצוב בזכוכית חמה, ובמקביל התחילה ללמד באקדמיה. בימים אלה היא מובילה מחקר משותף של בצלאל והאוניברסיטה העברית, שבודק אפשרויות לשימוש בשיטת ניפוח הזכוכית ככלי טיפולי.

 

סתו אקסנפלד: ספרי לנו קצת על קורס ניפוח הזכוכית שאת מלמדת?

עינב מקורי: אני מלמדת קורס בסיס לניפוח זכוכית שמיועד לסטודנטים בשנה א׳ - קורס טכני בעיקרו. רב שעות ההוראה מוקדשות לרכישת מיומנויות טכניות. הסטודנטים מגיעים אל הקורס בלי ידע קודם, וזה למעשה המפגש הראשון שלהם עם החומר ועם הטכניקה. לקראת הרבע האחרון של הסמסטר אנחנו עורכים תרגיל סמסטריאלי שדרכו הסטודנטים עוסקים גם בעיצוב מוצר בזכוכית מנופחת, שזה שונה מכל טכניקה או חומר אחר.

דימוי: Freepik.com

ס.א: איך מתנהל השיעור בדרך כלל?

ע.מ: שיטת העבודה היא קצת Follow Me. אני מסבירה נושא, מראה ומדגימה אותו ואז הסטודנטים חוזרים אחרי. במקביל לקורס שלי, יש שיעור עם מתרגלת, הסדנה פתוחה והם יכולים לתרגל את מה שלמדו. אנחנו מתחילים בדרך כלל בלימוד של צורות בסיסיות, לאחר מכן עוברים ללימוד של צורות מורכבות - הסטודנט לומד תהליך שלם מההתחלה ועד הסוף.

 

בסדנת הניפוח יש שלושה סוגים שונים של תנורים, שהטמפרטורות בהם נעות מ-550 עד 1200 מעלות, כשחלק מהתנורים הם עם אש פתוחה. אתה עומד מול תנור של 1200 מעלות, והמון ציוד. זה אומר ברזל לוהט, ויש הרבה סכנות. זאת אומרת, שצריכים להיות מאוד דרוכים בתוך הסדנה ובזמן העבודה, ובטח כאשר אתה רק מתחיל. העבודה היא תמיד בצוותים, לפעמים שניים בעמדה ולפעמים יותר.

 

ס.א: כי זה מה שהעבודה עם החומר דורשת?

ע.מ: כן, כי זה מה שהטכניקה דורשת. וכי זה מה שאנחנו מכירים ויודעים, ככה תמיד עבדו. אנחנו עובדים כמו שעבדו באיטליה במוראנו. זו שיטת לימוד שעברה מדור לדור, ואף אחד לא ערער עליה מעולם. בדרך כלל יש את הגאפר – שהוא יוצר העבודה, ואת האסיסטנט שלו. ולפעמים בעבודות מורכבות יש יותר מאסיסטנט אחד. הצוותים הם בדרך כלל קבועים, זאת אומרת שישנה הכרות עמוקה עם האנשים שאיתם אתה עובד, ומתקיימת הרבה תקשורת. בדרך כלל בקורס שלי, יש עוד שני אסיסטנטים. זאת אומרת, שעל כל עמדת עבודה יש מדריך, ובדרך כלל שניים עד ארבעה סטודנטים. אז די צמודים אליהם בהתחלה.

ס.א: את מתארת סדנה מאוד חומרית, מוחשית, פיזית, אפילו מסוכנת. איך מלמדים כזאת מיומנות קראפט מסורתית דרך זום?

ע.מ: זה באמת היה אתגר מאוד גדול. בזמן שכל האוניברסיטאות עברו ללמידה מרחוק, היה ברור שאצלנו יש שיעורים שאי אפשר להעביר ללמידה מרחוק. ניסו לצור מצב שקורסים שבהם הסדנאות הם כורח המציאות, יתחילו בשלב מאוחר יותר, בתקווה שניתן יהיה לשלב את החזרה לסדנה מאוחר יותר. אבל היה חוסר וודאות. לא היה ברור אם חוזרים לסדנה, ואם כן אז מתי ובאיזה פורמט. כולנו ידענו שסביר להניח שהעבודה תהיה בקבוצות קטנות. ואם העבודה נעשית בקבוצות קטנות, אז זה משנה את זמן העבודה ואת כמות שעות התרגול של הסטודנטים. וזה לא יהיה כפי שזה היה בקורסים קודמים.

 

הלמידה מרחוק כשלעצמה לא הטרידה אותי, כי תמיד יש מה ללמד ולהעשיר בתוכן עיוני. האתגר שראיתי לנגד עיני, היה הפער הטכני. קורס כמו שלי בניפוח מתקיים רק בשנה ראשונה. יהיו להם עוד קורסים בניפוח זכוכית, אך הדגש בהם הוא לא על למידת מיומנויות. וזו טכניקה שהיא מאוד מאתגרת, ומאוד קשה ללמוד אותה. מאוד דאגתי שייווצר פער, שלא ראיתי איך אנחנו מצמצמים אותו בשנה ב׳, ושאלתי את עצמי איך אני יכולה להביא את הקבוצה הזאת לאותה רמה טכנית שהבאתי את כל הקבוצות לפניהם, אבל עם פחות זמן תרגול ועבודה בסדנה.

 

ס.א: איך הלמידה התקיימה בסופו של דבר?

ע.מ: במציאות מה שקרה, זה שהתחלתי בלמידה מרחוק, ואז חזרה הסדנה, ובכל זאת המשכתי גם את ההוראה מרחוק, ולעשות הדרכות - כי פשוט הבנתי את הערך של זה.

 

כל הזמן חשבתי איך אני מייעלת את ההוראה ויותר מכל זכרתי שהסטודנטים זקוקים לתרגול ולחזרתיות. זה קצת כמו ללמוד לנגן על כלי. התרגול והחזרתיות הם קריטיים. אלה תנועות שצריכים להפנים, מן אוטומט שצריך להיכנס למערכת לפני שאתה חופשי בסדנה. ופה ידעתי שאין לי את הזמן. כי גם אם נחזור לסדנה, הבנתי שלא יהיה לסטודנטים מספיק זמן תרגול.

תרגול של גלגול ״צינור הניפוח״ בקצב אחיד

 

ס.א: את מתארת מצב שבו התרגול ולמידת המיומנות נלמדה בכלל ללא המפגש עם החומר. 

ע.מ: אני לא ידעתי את זה, אף אחד לא ידע את זה, ולא חשבנו בכיוון הזה, אבל זה בעצם מה שקרה. אני לא חושבת שהייתי מגיעה לזה אלמלא המחקר שאני עוסקת בו. מדובר במלגה שקיבלנו מהמל״ג למחקר משותף של המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית, בבצלאל, עם החוג לריפוי ועיסוק באוניברסיטה העברית, והוא עוסק בהוראה ובלמידה. המטרה במחקר היתה לבדוק אם ניתן להשתמש בכלים שיש לנו בתוך הסדנה החמה, ובשיטת העבודה שלנו, כדי לקדם למידה בתחום אחר, כמו למידה מוטורית ולמידה רגשית או אפילו אקדמית. כחלק מהמחקר יצרנו סוג של לקסיקון תנועות גוף - לקחנו תהליכי עבודה ופירקנו אותם. ברגע שפירקנו אותם ויזואלית והסתכלנו עליהן כתנועות, אז אתה מתחיל לחשוב שאולי נכון יותר ללמוד את מיומנות הקראפט הזו ככה.

 

זו היתה מחשבה שהסתובבה בראש בעקבות המחקר, אבל ברגע שנקלענו לסגר, אז כבר היו לי חומרים מצולמים. הבנתי שהלמידה בסדנה החמה מורכבת מהרבה מאוד היבטים של למידה. יש לנו היבטים של למידה מוטורית – שאלה הרבה מאוד תנועות חדשות שאף פעם לא נתקלנו בהן. ויש חיזוק של שרירים, בעיקר כפות ידיים –מדובר בשרירים קטנים, שאנחנו לא משתמשים בהם כמעט אף פעם. בדרך כלל אנחנו עובדים, ותוך כדי העבודה אנחנו עושים את התנועות, והשרירים לאט לאט מתחזקים, אבל זה תהליך שלוקח זמן. אבל הבנתי, שאני יכולה לקצר תהליכים.

 

יש עוד התמודדויות, כמו ההתמודדות עם החום של הסדנה, וגם ההיכרות עם חומר חדש, שצריך ללמוד אותו. איך הוא זז או מגיב לכלים ולטמפרטורות שונות. אז יש כאן למידה מסוגים שונים. ובשיטה המסורתית, כל סטודנט, מהיום הראשון, צריך להתמודד עם הכל במקביל. זה עובד, אך זה תהליך שלוקח יותר זמן.

 

דרך המחקר הבנתי שאני יכולה לקחת את הלמידה מרחוק ולרתום אותה לצרכי, כי יש דברים שאני יכולה ללמד מחוץ לסדנה. כמו, תרגול של תנועות גוף וחיזוק של שרירי הידיים. דבר נוסף שאפשר ללמד מחוץ לסדנה הוא רצף הפעולות - מה בא אחרי מה. אלה המון דברים שאתה מתמודד איתם בתוך הסדנה, והמפגש הראשון איתם מציף מאוד, ויכול לעכב למידה. ההבנה היתה שאני יכולה ללמד אותם חלק מן הדברים מחוץ לסדנה, ואז כשהם ייכנסו אליה, הלמידה הפרונטלית הטכנית, תעשה יותר מהר – זה היה הרעיון שעמד מאחורי התאוריה.

 

ס.א: זה נשמע כמו חצי שיעור התעמלות, איזה תנועות לימדת אותם?

ע.מ: היו כאן כמה אתגרים. קודם כל, הייתי צריכה להבין במה אני הולכת להמיר את הציוד שלי, לראות אילו אביזרים יש לי בבית שיכולים להתאים. זה התחיל במקל של מטאטא, שהחליף את צינור הניפוח, ואחר כך, היינו צריכים משקל על מקל המטאטא, שידמה את משקל הזכוכית. הפתרונות היו צריכים להיות פשוטים, זמינים וזולים. 

 

הדאגה הגדולה לפני השיעור הראשון היתה שהסטודנטים לא יזרמו איתי. ואני חושבת שזה אחד הדברים הכי חשובים שקרו. אחרי ההודעה הראשונה ששלחתי, הם מאוד כעסו.

 

ס.א: מה היה כתוב בהודעה?

ע.מ: כתבתי שאנחנו מתחילים את הקורס, נפגש בזום וצרפתי את הלינק. התגובות שקיבלתי היו מאוד סוערות. ממש לא ציפיתי לזה. אבל אני חושבת שזה דווקא עזר. אני מכירה את הסטודנטים של ניפוח זכוכית, אם יש משהו שאסור לגעת בו, אלה הן שעות הניפוח שלהם – זה כמעט קדוש. וזה לא סתם. זה נובע מהעובדה שאין להם את הציוד בבית. אז למעשה הבנתי שאני חייבת לתת מענה לתסכול שלהם ושאני חייבת לרתום אותם לתהליך. אז את השיעור הראשון הקדשתי כדי להסביר את ההיגיון. אחרת הם לא היו נרתמים. היה לי חשוב מאוד שהם יבינו למה, איך זה תורם להם, ואת כל התאוריה שלי מאחורי זה. וזה עבד. הם מאוד נרתמו, שתפו פעולה. זה היה מקסים.

 

 

ס.א: איך זה נראה?
ע.מ: בואי נראה

 

ס.א: מה יהיה בשנה הבאה?

ע.מ: בסמסטר א׳ אני לא מלמדת את הקורס הזה, ואנחנו מתכננים לעבוד בסדנאות מרוכזות. זאת אומרת שבמקום קורס של שנה, יהיה קורס של שבועיים וגם זה הולך לשנות את כל דרך הלמידה. מדובר בקורס שעוסק ביציקות ובפיסול. הפעם הסדנאות זמינות, אז אנחנו בעיקר צריכים לחשוב איך אנחנו מייעלים את תהליך הלמידה, ואם נהיה שוב פעם בסגר, אין לי שום ספק שאעשה את אותו הדבר. רק אשכלל את זה.

אני הייתי מאוד נלהבת משיטת ההוראה הזאת וכך גם כל מי שעבד איתי. ואני חושבת שאנחנו כולנו מבינים שיש פה עוד משהו ללמוד ולחקור אותו. זו הזדמנות לנסות להשוות בין השיטות, המסורתית והנוכחית, ולבדוק את היעילות של כל אחת מהן. אבל בואי נגיד שיהיה קשה לחזור אחורה, כי זו למידה הרבה יותר יעילה.

 

ס.א: גם הסטודנטים חושבים ככה? איזה פידבקים קיבלת?

ע.מ: הסטודנטים יגידו שכן, אבל בעייתי לשאול אותם כי הם לא מכירים דרך אחרת. מעניין לשאול דווקא  את האסיסטנטים, שהם סטודנטים משנים יותר מתקדמות, שמכירים את שתי השיטות. הם למדו בשיטה אחת, ופתאום הם ראו שניתן ללמוד ניפוח זכוכית גם בשיטה אחרת.

 

ס.א: תודה רבה עינב, לא רבים מבינים את המורכבות של הוראה בזום ככלל, לא כל שכן בתחומים של הוראת מיומנויות קראפט. ממה שתארת, נשמע שזו רק ההתחלה.

ע.מ: זו באמת רק ההתחלה לדעתי. פתאום גילינו שתהליך כזה יכול לעזור בלמידה וליעל אותה, ואולי אפילו לחסוך בהוצאות, שכן מדובר בסדנה יקרה מאוד. שינוי יכול להיות גם דבר טוב, ואני מקווה שנמשיך קדימה.

חינוך
עיצוב קרמי וזכוכית
ימי קורונה
השאלון - שחר ליבנה
צוות המוזיאון
המעצבת שחר ליבנה עונה לשאלון של מוזיאון העיצוב חולון
להמשך »
צורפות רכה | ראיון עם ענבל יצחקי
שירה שובל | ספריית החומרים
בחודש מאי האחרון, אנשי מפתח ומובילי דעת קהל בעולם העיצוב, התקבצו לשלושה ימים אינטנסיביים בחולון. במהלך ימים אלה, נחשפו ונפגשו האורחים עם כ-120 מעצבים ישראלים שונים מכל גווני הקשת של מקצועות העיצוב בניהן ענבל יצחקי.
להמשך »
ראיונות
שלאף שטונדה
מיה דבש
נפגשתי עם פולקר אלבוס ביום חורפי נעים של אמצע פברואר, אחרי ארוחת הצהריים. הוא נראה היה עייף וברור היה שהוא מעדיף לחטוף תנומה קלה לפני הראיון. הוא סיפר לי שבאוניברסיטה שבה הוא מרצה בכיר הציגו הסטודנטים לאחרונה פרויקט בשם "ישנים במשרד".
להמשך »
© כל הזכויות שמורות למוזיאון העיצוב חולון, 2010   |   ניוזלטר   |   יצירת קשר   |   תנאי שימוש   |   הקמת האתר: סייברסרב   |   עיצוב: ™wuwa   |   צילומים: יעל פינקוס