אודות | צור קשר | עיתונות | ידידים | מגזין | ניוזלטר | ספריית החומרים | العربية | English  
מידע למבקר תערוכות אוספים לוח ארועים חינוך
גיליון נוכחי
דצמבר 2020 - יוני 2021
כתבות
מקדמי הגנה: מבט על שימור בסביבה מוזיאלית
עירית לב בייט ונעה כהנר מקמנוס 11 מרץ, 2021 /

12 חפצים מאוספי המוזיאון, או חפצים המשמשים את עובדי המוזיאון, נבחרו על ידי שתי משמרות: נעה כהנר מקמנוס (משמרת נייר) ועירית לב בייט (משמרת חפצים).

באמצעות החפצים שנבחרו מכלל המוצגים בתערוכה "קופסה שחורה", אנו מבקשים לאפשר הצצה אל הצדדים המקצועיים, המעשיים והמדעיים של עולם השימור המוזיאלי, ולהסביר את הכרחיות המקצוע להתנהלות מוזיאלית אחראית. תפקידם של המשמרים בסביבה מוזיאלית אינו רק למנוע ולהאט בלאי ונזקים הנגרמים לנכסי תרבות, אלא גם לערוך מחקר טכני וחומרי וללמוד על אודות תהליכי בליה. מאלו נגזרים גישות ופתרונות שימור למגוון החפצים המוזיאליים, המותאמים לצרכים המשתנים של עולם התצוגה והאחסון המוזיאלי.

תריסר החפצים שנבחרו מייצגים היבטי שימור שונים במוזיאונים:

- סוגי חומרים ומאפייניהם ההיסטוריים, הטכנולוגיים, המדעיים והאתיים

- תהליכי נזק: התיישנות, הידרדרות ובליה

- טיפול באוספים ובחפצים במוזיאון למען קיומם בעתיד

- התייחסות תיאורטית לשימוש, להנגשה ולתצוגה של חפצים במוזיאון


ארז נאבי פנה, שיש לעניים, 2014
מלח הוא חומר סופח לחות (היגרוסקופי). שימוש בו כמרכיב עיקרי ומובנה בחפץ כגון זה עלול לערער את מצבו ולפרקו. יש לשקול בזהירות תצוגה של חפצים מסוג זה סמוך לחפצים הרגישים לתנודות לחות. לחות יחסית  (RH) היא מרכיב בעל השפעה קריטית על שרידותם של חפצים בסביבה מוזיאלית.

רמה גבוהה מדי של לחות יחסית מזיקה פיזית לחפצים משום שהיא גורמת להתרחבות חומרים אורגניים, לאקטיביות של מתכות ולהתפתחות עובש. אך חפצים עלולים גם להיפגע מרמות נמוכות מדי של לחות יחסית, ובעיקר מתנודות נשנות וקיצוניות בה. במטרה לשמר אוספים, מוזיאונים משתמשים באמצעי שליטה ובקרה על לחות יחסית. מלחים עשויים גם להימצא בחפצים ארכיאולוגיים, כתוצאה מסביבת הטמנתם. המלחים זזים בתוך החפצים בעת שינויי לחות ומדרדרים את מצבם. תפקידו של המשמר הוא לאזן את תנאי הסביבה של החפצים הללו, ולעיתים נדרש להוציא את המלחים מהחפץ כדי לייצבו (de-salination).

ארז נאבי פנה, שיש לעניים, 2014. צילום: מוזיאון העיצוב חולון


סטפן זגמייסטר וג׳סיקה וולש, פרטים מתוך יופי=אנושיות, 2018
חרקים מחפשים שפע ב״חדר האוכל״ הקרוי חפצים מוזיאליים, שעשויים חומרים כמו נייר, קלף, עור, נוצות, פרווה, עץ, צמר ומשי. החרקים מסכנים את בריאות האוספים, וקיים מאבק מתמיד למניעת כניסתם ולהדברתם בחלל המוזיאלי. הדברה מוזיאלית מקיימת מאזן עדין בין הדברה מונעת תקופתית לבין פעולות שגרה לקטיעת התפשטות מסוכנת. השימוש בחומרי הדברה רעילים פחת באופן ניכר, ולפיכך ניטור והדברה ירוקה - הכוללת ערפול, הקפאה ומניעת חמצן - הם מרב הפעולות. תצוגה של חרקים מתים באוספים היא מורשת של מאות שנים, אך יש לזכור כי רבים מחפצים אלו, וכן פוחלצים וחפצים אתנוגרפיים, הודברו בכימיקלים מסוכנים וכי על המשמרים ועל עובדי המוזיאון להגן על עצמם בעת הטיפול בהם.



סטפן זגמייסטר וג'סיקה וולש, פריטים מתוך העבודה יופי=אנושיות, 2018. צילום: מוזיאון העיצוב חולון

לאה גוטליב, בגד ים גוטקס, 1965
המצאת חומרי הפלסטיק באמצע המאה ה־19 החלה את טכנולוגיית החומרים המודרניים, והם מציבים אתגר ממשי בפני עולם השימור. תכונות החומרים ומאפייני הבליה שלהם הם חלק גדול ממחקרם של מדעני השימור ומהחידושים שהתפתחו בטיפול ובאחסון של חומרים אלו בידי משמרים ועובדי מוזיאון. יצרני בגדי הים עברו משימוש בחומרי טקסטיל טבעי לשימוש בחומרים סינתטיים מוקדמים כגון לייקרה, ניילון, ספנדקס ופוליאסטר, ומשם לחומרים פופולריים כמו Neoprene ולפיתוחי טקסטיל מתקדמים ועתידניים. כתוצאה מכך החלו להופיע תופעות המתבטאות בהתקשות, דביקות ושומניות ולהשמיד אוספים חשובים כמו לדוגמה אוסף ״ספידו״. כיום משתמשים בשיטות אחסון קר, המעכב הידרדרות חומרית באוספים, והמחר בנושאים אלו נמצא בתחרות מתמדת עם הופעת עוד ועוד חומרים מאתגרים חדשים.



לאה גוטליב, בגד ים גוטקס, 1965. צילום: מוזיאון העיצוב חולון


עדי שטרן וסטודיו שועל, מיתוג מוזיאון העיצוב חולון (ספר מותג, סימנייה, סיכה ומדבקה), 2010
ליותר ויותר אוספים מוזיאליים מתווספים מוצגים נטולי גוף פיזי כגון אמנות סאונד, פרפורמנס ומדיה אלקטרונית. לשימור פריטים בקטגוריית ״אמנות מבוססת זמן״ (Time Based Media) נדרשת גמישות מחשבתית שאינה מקדשת בהכרח את ה״מקורי״ ומושתתת על תיעוד. לוגו ופונט המוזיאון משתייכים לקטגוריה זו, ועל כן ההתייחסות לשימורם מביאה בחשבון את ההיבט הבלתי־חומרי שלהם. הלוגו יכול ״להתקיים״ בפורמט אלקטרוני או פיזי - המודפס בגדלים שונים, על מצעים שונים, בצבעים ובחומרי הדפסה שונים - ולהיות מיוצר בזמנים שונים. אתגר גדול באמנות מבוססת זמן הוא להגדיר אם קיים צורך בנוכחות פיזית של הפריט כחפץ ממשי באוסף או שקיום אלקטרוני באוסף כ-database הוא מספק. מכאן עולה השאלה מה ממרכיביו קריטיים לשימורו. תחום ההתמחות בשימור ״אמנות מבוססת זמן״ תפס תאוצה והתפתח בשנים האחרונות.


עדי שטרן וסטודיו שועל, מיתוג מוזיאון העיצוב חולון, 2010

שואב אבק
שואב אבק במוזיאון מתקשר לפעולת הניקוי, שהיא מרכיב חשוב בשימור. לפעולה זו מתלווים לבטים וסוגיות פרקטיות ואתיות חשובות. אבק ולכלוך גורמים נזק, והם מקור לספיחת לחות, לחיכוך, לחומציות, לעובש ולמזיקים, ולפיכך יש רצון להסירם. עם זה, ניקוי הוא פעולה בלתי־הפיכה, וה״לכלוך״ יכול להיחשב למרכיב שיש לו משמעות או כוונה. שאיבה היא לעיתים קרובות שיטת הניקוי הראשונית והמועדפת לפריטים מוזיאליים, שכן היא יכולה להיעשות בעדינות ובזהירות באמצעות מברשת ורשת להגנה, והאבק והלכלוך אינם מתפזרים אלא נאספים. משמרים משתמשים בשואבי אבק ייעודיים, עם אפשרות לשליטה בעוצמה, ותמיד עם מסנני HEPA.

גלריה על שם ד"ר שולמית כצמן (הגלריה התחתונה), מתוך התערוכה "קופסה שחורה: חפצים מאוסף מוזיאון העיצוב חולון, 2020


משקפי מגדלת - אופטיווייזר
תהליכי שימור תמיד מתחילים בבחינה ויזואלית יסודית של החפץ, לעיתים קרובות באמצעות מכשור הגדלה כגון אופטיווייזר (משקפי מגדלת) - המגדיל פי שלושה, פי חמישה ופי שבעה, סטריאו־מיקרוסקופים המגדילים עד פי 50 ומיקרוסקופים אלקטרוניים מתקדמים. כל אלו מאפשרים למשמר להבין את החפץ ואת מרכיביו, את תהליכי הבליה שעברו עליו ואת מצבו הנוכחי. האופטיווייזר מייצג את המשקל הרב והמכריע שיש להתבוננות בשלב הבדיקה, המחקר, ולאחר מכן בשלב הקריטי של הטיפול. נאמר בעבר כי המחמאה הגדולה ביותר למשמר היא שלא רואים שעבד על החפץ. למטרה זו אין תחליף לשימוש באופטיווייזר.



משקפי מגדלת - אופטיוויזר


כפפות כותנה וכפפות ויניל
כפפות מייצגות את הרצון להגן על החפצים מפני חומרים מזיקים העלולים לעבור מכפות הידיים שלנו ולהפגין כבוד וזהירות כלפיהם. עם זה, יש חומרים שלגביהם מוסכם בעולם השימור שהשימוש בכפפות מסכן את החפץ. במקרים אלו, הכפפה ממסכת את התחושה והרגישות של מגע האצבעות הנחוץ, ויכולה לגרום לקרעים ולנזק. כך בעת טיפול בספרים ישנים, במסמכים ובעבודות אמנות על נייר, ידיים נקיות ויבשות בטוחות יותר ועדיפות. לעומת זאת, בהחלט אין לגעת בידיים חשופות בתצלומים ובכלי מתכת. אומנם כפפות כותנה נראות מקצועיות, אך עדיף להשתמש בכפפות ניטריל ללא אבקה, למניעת החלקה בהתנהלות עם פריטי מוזיאון. נוסף על כך יש לזכור כי שימוש בכפפות מלוכלכות חוטא למטרה. מקובל לחשוב כי אנו מגינים על הפריטים מפנינו, אך לעיתים כפפות נחוצות כדי להגן על המשמרים ועל עובדי המוזיאון - במקרים שבהם החפץ נגוע בעובש, עשוי מחומר רעיל כמו עופרת או כשמעורבים חומרים מסוכנים.



כפפות כותנה וכפפות ויניל, מתוך התערוכה "קופסה שחורה: חפצים מאוסף מוזיאון העיצוב חולון", 2020

רונה זינגר, מקט הגלריה התחתונה עבור התערוכה ״קופסה שחורה״, 2020
לעיתים קרובות פריטי מוזיאון הם חפצים שלא נוצרו עם כוונה לקיום לטווח רחוק. המקט מיוצר למטרה בעלת אופי זמני, ונבנה מחומרים זולים ובאמצעים פשוטים, ללא תכנון שייכנס לאוסף או יוצג בעתיד. אולם הוא עשוי להפוך לבעל חשיבות וערך תיעודי־היסטורי, וככזה יש רצון והכרח לשמרו. מקט תערוכה מייצג את תהליך ההכנה של תערוכות במוזיאון ומעיד על מורכבותו. כבר בשלב תכנון התערוכה חובה להביא בחשבון את צורכי השימור - היבטי תאורה, ריהוט תצוגה והצבה, הגנה על חפצים חשופים ועוד. שיתוף פעולה בין אוצרים, מעצבי תערוכה ומשמרים הוא הכרחי, נדרש ומועיל.

רונה זינגר, דגם הגלריה התחתונה עבור התערוכה "קופסה שחורה: חפצים מאוסף מוזיאון העיצוב חולון", 2020


טליה מוקמל, ניאו־סטוקו, 2018
סטוקו - כִיּורּ בעברית - הוא תערובת של חומר מגבש, חול ומים, והוא משמש ליציקה, לחיפוי ולעיטור אדריכלי. סטוקו רגיש למים ומתפתחת בו מערכת סידוק כתוצאה מהתייבשות טבעית של החומר, מתזוזת הבניין או ממיקומו ליד חלונות ודלתות. סטוקו פגוע מתעקם, בולט, נהיה פריך - ולבסוף מתמוטט. שימור סטוקו נעשה בידי מומחי שימור אדריכלי, תחום שמתפתח בד בבד עם הבנת החשיבות הטמונה בשימור נכסי תרבות אדריכליים. אופי העבודה של מוקמל לוקח את עבודות הסטוקו בהיקפים אדריכליים ומביא אותם לכדי עבודות עדינות ופגיעות, המלמדות כי המעצבת חקרה את תהליכי יצירת הסטוקו, כפי שיעשה משמר בשגרת עבודה המחייבת לחקור טכניקות וטכנולוגיות ייצור. חפצים אלו דורשים הגנה מנגיעה ומתזוזה מיותרת ומאתגרים משמרים מאחר שהם ניסיוניים וחסר ידע מוקדם על התנהגותם בתנאי סביבה שונים.


טליה מוקמל, ניאו-סטוקו, 2018. צילום: אלכס פרגמנט


איילה צרפתי, פרימו בלנקו, 2010
חפצים יומיומיים מוצגים לעיתים קרובות בחללים מוזיאליים. בשל ההיכרות עמם, המבקר יכול להתבלבל, לחוש נוח לידם, והחפצים עלולים להינזק מכך. ייתכן שייווצר בלבול כאשר בחלל אחד יהיו בעת ועונה אחת מוצג מוזיאלי בעל אופי יומיומי וחפץ מעוצב לשימוש הקהל כגון כיסאות ויטרה. כיצד ידעו מהו חפץ מוזיאלי ומה אינו כזה? כיסא הוא כיסא הוא כיסא, לא? עבור משמרי המוזיאון, חפץ הנכלל באוסף מוזיאון מפסיק להתקיים כחפץ מוכר ויומיומי והופך לפריט מוגן שמפגינים כלפיו מודעות ומחילים עליו סטנדרטים מקצועיים ואחריות אתית. כל החפצים באוסף מוזיאלי, בין אם יחידניים ובין אם מקו ייצור תעשייתי, זוכים לאותה תשומת לב שימורית. אחריות המשמרים היא להעביר משנה זו למבקרי המוזיאון, לאוצרים ולמעצבי התצוגה. בעבודתה איילה צרפתי משתמשת הן בחומרים מסורתיים כגון צמר ומשי בטכניקה עתיקת יומין של ליבוד, והן בחומר המודרני פוליאוריטן. בעקבות ערבוב החומרים, המשמר יכול לצפות שהחפץ יעבור תהליכי בליה מורכבים וינסה לעכבם ככל האפשר באמצעות אחסון ותצוגה בתנאי שימור הולמים.



איילה צרפתי, פרימו בלנקו, 2010. צילום: רחל נריה כהן

קניה הארה עבור אובוסדו, בקבוק סאקה (Hakkin), 2000
הבקבוק עשוי פלדת אל־חלד ועליו תווית נייר יפני, המיוצר לפי מסורת ארוכת שנים. השימוש בתווית בעיצובו של בקבוק למשקה העתיק אינה מפתיעה את הבקיאים במורשת ובתפקיד החשוב שיש לנייר בתרבות היפנית. נייר יפני מסורתי מיוצר בבתי מלאכה שקיבלו מעמד של מורשת שימור חיה, ומשמרים בהם טכניקות וחומרים שהדורות הקודמים השתמשו בהם לייצור נייר. שלושה סוגים עיקריים של סיבים צמחיים משמשים לייצור הנייר: Kozo, Mitsumata ו-Gampi. היחסים והשילובים השונים ביניהם מייצרים מגוון רחב של ניירות. עבור משמרים, יש לניירות היפניים שימושים רבים ומגוונים. טכניקות עבודה, חומרים וציוד כגון מברשות, סכינים, מסננות ודבקים שאנשי מקצוע יפנים משתמשים בהם, אומצו בידי משמרים בכל העולם לשם עבודה וטיפול בפריטים מוזיאליים.



קניה הארה עבור אובוסדו, בקבוק סאקה (Hakkin), 2000. צילום: איתי בנית 



איסי מיאקה בשיתוף Reality Lab עבור ארטמידה, מנורת IN-EI FUKUROU
2012
חללי תצוגה במוזיאונים דורשים תאורה אפקטיבית כדי שהמבקר יבין את החפץ. קרינת אור היא גורם בליה לחפצים מוזיאליים ויש להגבילה. אלמנט האולטרה־סגול בספקטרום האור (UV) הרסני בצורה גורפת, כפי שהוא הרסני לעורם של בני האדם, אך גם הטווח הנראה של הספקטרום מזיק וגורם לתהליכי הידרדרות שונים. השפעת קרינת האור על חומרים אינה אחידה, ומשום כך נקבעו סטנדרטים לרמות חשיפה ספציפיות לחומרים שונים בתצוגה. תפקידו של המשמר להנחות מהם תנאי התצוגה הבטוחים ביותר לחפץ, באמצעות בחירה מושכלת של סוג התאורה, עוצמתה ומשך החשיפה. מוצג זה הוא גוף תאורה, וככזה הוא מעורר בעיה - מקור אור המובנה בחפץ המוזיאלי וגורם לעצמו בליה בתצוגה. החפץ עוצב מפלסטיק PET, שמיוצר ממחזור בקבוקים ונחשב ל״טוב״.

הוא יציב ואינו מדיף תרכובות אורגניות מזיקות. הפלסטיק אינו צפוי להשתנות ולהתפרק בתהליכי בליה כימיים של השרשראות הפולימריות שמהן הוא מורכב. עם זה, יש לשער שחשיפה ממושכת לקרינת אור מהנורה תגרום לנזק בלתי־הפיך לאחר פרק זמן.

איסי מיאקה Reality Lab עבור ארטמידה, מנורת IN-EI FUKUROU 

--
עירית לב בייט בעלת תואר שני בשימור חפצים, מנהלת מעבדת שימור מתכות וחומרים אורגניים במוזיאון ישראל ועובדת כמשמרת חפצים עצמאית במוזיאונים ובאוספים פרטיים.

נעה כהנר מקמנוס בעלת תואר שני בשימור נייר, עוסקת בשימור וברסטורציה של אמנות על נייר ופריטי ארכיון ובייעוץ לשימור אוספים.


מימין: משמרת הנייר נעה כהנר מקמנוס. משמאל: משמרת החפצים עירית לב בייט 

כתבות
על סיכון, סכנה והנאה - גני משחקים בין ביטחון לחוויה
מאיר יגוד
גני משחקים מהווים מרכיב יחודי במרחב הציבורי ובאדריכלות בכלל. אם אדריכלות היא לרוב יצירת מרחב שבו בדרך כלל אנו באים במגע פיזי ישיר רק עם הקרקע, הרי שבגני משחקים המתקן כולו בא במגע עם גופינו. אם ישנה אמת בחומר, הרי שכאן היא מתגשמת ומורגשת באופן בלתי אמצעי.
להמשך »
כתבות
סוטים וסוטות
מיה דבש
התערוכה "סוטים" במרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית בחולון הננעלת ב-14.4, מציגה שיבושים והסטות קלות מן הנורמאלי והשגור. הזדמנות לבחון את ברירות המחדל שלנו.
להמשך »
כתבות
דבורה מבטיחה ומקיימת | בוגרים 2012
מיה דבש
ביקור בתערוכת הבוגרים של המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל מציף שאלות לגבי מטרת התערוכה ותפקידה, אך גם חושף כמה פרויקטים מעניינים במיוחד.
להמשך »
© כל הזכויות שמורות למוזיאון העיצוב חולון, 2010   |   ניוזלטר   |   יצירת קשר   |   תנאי שימוש   |   הקמת האתר: סייברסרב   |   עיצוב: ™wuwa   |   צילומים: יעל פינקוס