אודות | צור קשר | עיתונות | ידידים | מגזין | ניוזלטר | ספריית החומרים | العربية | English  
מידע למבקר תערוכות אוספים לוח ארועים חינוך
גיליון #3
ינואר - אפריל 2011
ראיונות
הכסא שרצה להיות ארנב
טל אמית 17 פברואר, 2011 /

Nikola Nikolov Studio Re Creation
ניקולה ניקולוב, יליד בולגריה, מתגורר ועובד היום בהולנד בה הקים ב- 2009 את הסטודיו "Studio-Re-Creation".

הוא התחיל את דרכו בלימודי אומנות בסופיה, בולגריה. שם, לדבריו, עבד בעיקר עם מתכות, עושה הכול מהכול. ריתוך גס ומיומנות ידיים, לצד עיצוב תכשיטים עדינים. אביו, שראה את הכישרון הטבעי של ניקולה לחומר, שלח למעצב האופנה פאקו רבאן את תיק העבודות של ניקולה. התיק עורר את סקרנותו של פאקו והלה הזמין אותו להתמחות באטלייה שלו בפאריס (רבאן נחשב פורץ דרך בעיצוב אופנה קונספטואלית כאשר בשנות השישים יצר שמלות מיני ממתכות שנחשבות עד היום לסימן ההיכר שלו).

איך היה המעבר החד מבולגריה הקומוניסטית לפאריס המערבית?

"המעבר לפאריס השאיר אותי במעין שוק תרבותי. נדהמתי מהתרבות המערבית שנגלתה בפני בפאריס, ובעיקר מעולם עיצוב האופנה העדין, אשר היה כל כך זר בעיני, כל כך אחר ושונה מכל מה שהכרתי. נצמדתי לפאקו ראבן, במשך שבועיים עד ששנינו הבנו שלא נוכל להמשיך יחד. החוויה הקצרה אך האינטנסיבית, של ההתמחות אצל ראבן, המעבר לפאריס ושינויי האווירה והמיקום, גרמו לי להחליט שמכאן אני כבר לא חוזר אחורה".
הוא מסתכל עלי בחצי חיוך, ממשיך ואומר, "כול החוויה הזו, גרמה לסוג של Re-Creation של עצמי"

להולנד הגיע ניקולה ישירות מפאריס בגיל 24 והמשיך בלימודי תואר שני באמנות. כדי לממן את הלימודים עבד במסעדה. את השנה וחצי הראשונות העביר כשוטף כלים, כשבכל פעם שאחד הכלים נשבר תחת ידיו, דאג לאסוף ולשמור אותו, כמו רואה את הפוטנציאל הטמון בו ומחכה לרגע שידע מה ייעודו (וזה הגיע בדמות עבודתו "The Chair"). באופן כללי, הוא מעיד על עצמו שהוא אספן כפייתי. בכל לילה שהיה חוזר הביתה מהמסעדה, היה מחפש ברחובות מציאות.

Nikola Nikolov Studio Re Creation
Studio-Re-Creation (Nikola Nikolov), The Chair

אני שואלת אותו לפשר שם הסטודיו שלו Re-creation

"כל העבודות שלי", הוא אומר, "עשויות חומרים שהיו להם כבר חיים אחרים. לפעמים הצופה יכול לזהות את הגלגול הקודם, ולפעמים רק לנחש ולתהות. הכול התחיל בתקופה שגרתי בפאריס. ביקשתי מאבי לשלוח לי את כוס הקוניאק העשויה זכוכית שאהבתי לשתות בה בבולגריה. הכוס שאבי שלח, עטופה בזהירות בשכבות רבות שמא תישבר בדרך, הגיעה אלי שלמה לחלוטין. כאשר קיבלתי אותה, זרקתי אותה לרצפה וניפצתי אותה לרסיסים. את אותם רסיסים ישבתי וחיברתי בעזרת חוט מתכת ויצרתי אותה מחדש. אותה צורת כוס, אבל נתתי לה חיים אחרים. היא כבר לא מתפקדת ככוס. אי אפשר לשתות ממנה אבל היא מקבלת משמעות אחרת של עבודת אמנות, עבודת עיצוב.

Nikola Nikolov Studio Re Creation
Studio-Re-Creation (Nikola Nikolov), The Glass

Nikola Nikolov Studio Re Creation
Studio-Re-Creation (Nikola Nikolov), The Glass

גם את העבודה "White (Jack) Rabbit" יצרתי מחומרים שהיו להם חיים אחרים - רהיטי עץ ישנים. הארנב התחיל בכלל מכסא. כסא ישן שהתפרק ותיקנתי אותו. אחרי זמן מה הכסא התפרק שוב. תיקנתי אותו שוב. בפעם השלישית שהתפרק הכסא כבר אמרתי לעצמי - די, כנראה הכסא כבר לא רוצה להיות כסא. זו הייתה ההתחלה של מה שבסוף יהיה הארנב. אני עושה Re-creation לחפצים שיצאו משימוש ונותן להם חיים חדשים."

Nikola Nikolov Studio Re Creation
העבודה המוצגת בתערוכה 'פוסט פוסיל' במוזיאון - Studio-Re-Creation (Nikola Nikolov), White (Jack) Rabbit

וההשראה? אני תוהה, מאיפה היא מגיעה?

"היצירה של משהו חדש ממשהו ישן היא שמניעה אותי. ההפיכה של הישן וחסר השימוש לחדש, לאחר, היא שמעירה אותי, את היצירתיות שבי. העובדה שיש למישהו זיכרונות מהחפץ, ואפילו שיוכים של החפץ לתקופות מסוימות או לרגשות מסוימים, גורמים לי לפרץ השראה. אני רוצה לתת לחפץ שעבר זמנו, חיים חדשים ותפקיד חדש. באתר שלי אני מציע לאנשים ולחברות מסחריות לשלוח אלי את הפריטים שלהם שיצאו משימוש אבל הם לא רוצים לזרוק אותם, כדי לתת להם חיים חדשים. כך לדוגמה פנו אלי שני אדריכלים וביקשו ממני לעצב מחדש שני כסאות 'אימס' איקוניים, שהם הרגישו שקצת נמאסו עליהם אך לא רצו לזרוק או לאחסן אותם ללא שימוש. מכיסאות אלה החלטתי לעצב וליצור גופי תאורה חדשים. לגופי תאורה אלה קראתי "Eames' Lamps'", אני נותן בכוונה את הכבוד לפריטי המקור ולא מנסה לטשטש את הישן מהחדש."

Nikola Nikolov Studio Re Creation
Studio-Re-Creation (Nikola Nikolov), 'Eames' Lamps

Nikola Nikolov Studio Re Creation
Studio-Re-Creation (Nikola Nikolov), 'Eames' Lamps

באחד הראיונות איתך קראתי שאת פסל העיצוב הראשון שלך בעצם יצרת מהמכונית הישנה שלך?

"נכון," הוא משיב, "המכונית כבר לא תפקדה, אבל היא הייתה עבורי יותר מסתם גוף מתכת: כל כך הרבה קרה בה, כל כך הרבה זיכרונות היו לי ממנה, לא הסכמתי להיפרד, למרות שהתועלת והפונקציונאליות המקורית כבר לא היו בה. יום אחד החלטתי לעשות מעשה והתחלתי להשתמש בה כחומר גלם. פירקתי, חתכתי, ריתכתי ויצרתי את מה שאחר כך הצגתי ביריד העיצוב במילאנו 2010: "הטרנספורמר (הרובוטריק)" ("The Transformer").

Nikola Nikolov Studio Re Creation
Studio-Re-Creation (Nikola Nikolov), The Transformer

התגובות, לפסל העיצוב שמתנשא לגובה שני מטרים, הוא מספר היו מעורבות: "מצד אחד זה היה ה'מרענן הרשמי', נושא שיחה שונה ומעניין, בין כל הכיסאות, השולחנות ושאר פריטי עיצוב המוצגים דרך קבע ביריד. אך מצד שני, ספגתי הרבה ביקורות נוסח 'זו אמנות, לא עיצוב' ו- 'זה לא פונקציונאלי'. בעצם מתעוררת כאן השאלה הנצחית על ההבדל שבין אמנות לעיצוב. מבחינתי זהו עיצוב לכל דבר. הרי 'הטרנספורמר' עשוי מחפץ מעוצב - המכונית. ועל כן, גם החפץ הסופי הוא עיצוב: עיצובו מחדש של החפץ המעוצב מלכתחילה - Re-Creation".

פסל העיצוב השני שיצר והוצג לראשונה ביוני 2010 בביאנלה לעיצוב בהולנד: "הסמוראי", כבר דרש הרבה יותר עבודת איסוף ממכונית אחת ישנה. את הרעיון לפסל הלוחם היפני, הגה ניקולה בזמן שהייתו ביפן לרגל פתיחת התערוכה 'פוסט פוסיל' בגלריה 21_21 בטוקיו. או אז, הבין מה עליו לעשות מכ- 30 תופי מכונות כביסה שאסף מהרחובות במשך 8 שנים.

Nikola Nikolov Studio Re Creation
Studio-Re-Creation (Nikola Nikolov), The Samurai

העבודה שלך "הסמוראי" מאוד גדולה והחומרים שאתה יוצר איתם הם לא רגילים, אתה בונה דגם מוקטן של כל פסל לפני העבודה על קנה המידה הסופי?

"תהליך העבודה על הסמוראי, שמתנשא לגובה 2.30 מטרים, כמו יתר העבודות שלי מתבסס על תחושות. אני לא בונה דגם קטן ולא יוצר שרטוטי עבודה ממוחשבים. אני מרגיש את החומר, מרגיש מה אני אמור לעשות ממנו ומה הוא רוצה להיות. נוצר מעין דיאלוג ביני לבין החומר. החומר עצמו לוקח אותי הלאה".

פתחת את הסטודיו שלך לפני שנתיים ואתה זוכה להצלחה מאוד מהירה, איך עשית זאת?

"זה היה תהליך מאוד ארוך, במשך כמה שנים לאחר שסיימתי את הלימודים המשכתי לעבוד במסעדות. עם הזמן נהייתי שף ומאוד נהניתי מהעבודה עם אוכל. לאחר תקופה מסוימת הרגשתי שהיצירה חסרה לי, והחלטתי לקחת סיכון, לעזוב את העבודה הנוחה והמכניסה במסעדה ולנסות להגשים את חלום העשייה שלי. אז פתחתי את הסטודיו. אני מאמין שצריך לנסות וליצור לעצמך אפשרויות והזדמנויות ולא לחכות להן, אני ממש יוצא לחפש אותן. אני עושה את העבודות שלי באופן הכי ייחודי שאני יכול, ומכניס לכל אחת מהעבודות את הרגשות שלי, את התחושות שלי, את האני שלי. אני מאמין שהדבר הכי חשוב הוא איך המסר נשלח ומועבר ולא איך הוא מתקבל."

לשאלתי "מה הלאה?" הוא עונה תשובה כנה ולא מנסה להתחמק. הוא כבר בשלבים מתקדמים של עבודה על היצירה אותה יציג ביריד העיצוב השנתי במילאנו. הוא מוציא מצלמה ומראה תמונה של העבודה שנעשתה עד כה. העבודה, אופנוע בגודל אמיתי עשוי מתכות, עליו רוכב עשוי שברי בקבוקי זכוכית (לחצו כאן לתמונות בעמוד הפייסבוק של הסטודיו), שאין ספק שכתב ידו טבוע בה, ממשיכה את העיסוק שלו בחומרים שעבור רובנו הם סתם זבל. אומרים ש"זבל של מישהו הוא הזהב של אחר" ואין נכון מזה כשמדברים על ניקולה.

ניקולה ניקולוב הוא אחד מהמעצבים המציגים בתערוכה "פוסט פוסיל" (לחצו כאן לעמוד התערוכה)
www.studio-re-creation.com

בלוגים
המעבדה לעיצוב
שנה א' במוזיאון העיצוב
המעבדה לעיצוב מארחת את פיני ליבוביץ', יפתח צדפי וסטודנטים בשנה א' מהמחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר, לשלושה חודשים של פעילות ולימוד בחלל המעבדה. תפקידו של הקורס להקנות כלים בסיסיים והבנות ביחס למושגים כגון הקשר, קונספט, רעיון, צורה, מבנה ותפקוד. הכלים וההבנות שמתפתחים במשך השנה מתרכזים בסופה לכדי תוצאה ברורה.
להמשך »
ראיונות
חולמת בפולנית
מיה דבש
ראיון עם היזמית, האוצרת והמעצבת ילידת פולין, מטילדה קז'יקובסקי, שעבודתה המוצגת בתערוכה "שורשים משותפים", נראית אמנם לא מושלמת אבל משקפת עולם שלם של זכרונות ילדות.
להמשך »
בלוגים
המעבדה לעיצוב
HIT - המעבדה לאינטראקציה
המעבדה במוזיאון העיצוב חולון, מארחת פעמיים בשנה, סטודנטים ומורים מהאקדמיות לעיצוב בישראל, לסמסטר של למידה, התנסות וחשיבה משותפות. אנו רואים בהזדמנות לארח סטודנטים צעירים במוזיאון דרך נהדרת לדבר על עיצוב בהתהוות. אנו מזמינים את קהל המבקרים לעקוב אחר הנעשה במעבדה באמצעות הבלוג וכמובן, להגיע לביקור בסופי שבוע, לפגוש את הסטודנטים וללמוד משהו חדש על עיצוב.
להמשך »
© כל הזכויות שמורות למוזיאון העיצוב חולון, 2010   |   ניוזלטר   |   יצירת קשר   |   תנאי שימוש   |   הקמת האתר: סייברסרב   |   עיצוב: ™wuwa   |   צילומים: יעל פינקוס