אודות | צור קשר | עיתונות | ידידים | מגזין | ניוזלטר | ספריית החומרים | العربية | English  
מידע למבקר תערוכות אוספים לוח ארועים חינוך
גיליון #4
מאי - אוקטובר 2011
ראיונות
שלאף שטונדה
מיה דבש 26 מאי, 2011 /

נפגשתי עם פולקר אלבוס ביום חורפי נעים של אמצע פברואר, אחרי ארוחת הצהריים. הוא נראה היה עייף וברור היה שהוא מעדיף לחטוף תנומה קלה לפני הראיון. הוא סיפר לי שבאוניברסיטה שבה הוא מרצה בכיר (Karlsruhe University of Arts and Design) הציגו הסטודנטים לאחרונה פרויקט בשם "ישנים במשרד". הסטודנטים התבקשו לעשות שימוש בחפצים היומיומיים הרגילים המאכלסים משרדים ולהסב אותם לכאלה שיאפשרו מנוחה או שינה במשרד. אחד הסטודנטים למשל ציפה פולדרים רגילים בספוג משני צידיו, כך שכאשר פורשים את הפולדרים ומצרפים אותם זה לזה הם יוצרים מזרן באורך מלא. לאחר השימוש אפשר, מן הסתם, לקפל ולתחוב חזרה למדף. "אנשים עובדים היום משבע-שמונה בבוקר עד חמש אחר הצהריים," אמר לי אלבוס, "חשוב שיוכלו לסגור את דלת החדר ולנוח באמצע היום מבלי שיפריעו להם".

Volker Albus
פולקר אלבוס על השטיח שעיצב 'פיקסל פרסי' בתערוכה 'הישן החדש' במוזיאון

לארץ הגיע אלבוס לדון בנושא התערוכה "הישן החדש" (שנפתחה בימים אלה) ולהיפגש עם עבודותיהם של מעצבים ישראלים שיתווספו לתערוכה. זו אינה הפעם הראשונה שתערוכה שאצר מוצגת בארץ. ב-2001 הוצגה במוזיאון ישראל התערוכה הנודדת Consciously simple. גם היא פרי שיתוף פעולה בין ifa לאוצר פולקר אלבוס. "זו היתה תקופה שבה היו כאן הרבה מאוד בעיות וישראל הייתה מאוד מסוכנת, אז היססנו אם לבוא. מאז לא ביקרתי כאן", הוא אומר.

ואיך אתה מרגיש הפעם?

"הרבה יותר רגוע. אין עוד תחושה של סכנה ברחובות. הייתי גם מאוד סקרן לחזור לכאן."

זו עומדת להיות בכורה עולמית של התערוכה, למה דווקא ישראל?

כששמעתי לפני כמה שנים שרון ארד מקים כאן מוזיאון לעיצוב היה לי ברור שכאן אני רוצה להציג. אני מכיר את רון מתחילת שנות ה-80 ומאוד מעריך את העבודה שלו (ב-1993 פרסם אלבוס ספר על עבודתו של רון ארד בשם - Ron Arad Associates: One Off Three) דיברתי עם ifa וכששמענו שהעבודה על הבניין הסתיימה החלטנו להתחיל בישראל. הבכורה של התערוכה האחרונה שלנו היתה בקהיר."

מהיכן הגיע הרעיון לתערוכה?

את הרעיון לתערוכה גיבשתי בנסיעות שלי ברחבי העולם בעיקר לאסיה והמזרח התיכון. גיליתי שאנשים בארצות שבהן אני מבקר מאבדים לגמרי את הקשר למסורות העבר. הם מאבדים קשר לחומרים. בסין למשל אנשים מאבדים קשר לתרבות העיצוב והעשייה בנייר, הם מנסים בכל מחיר להראות כמו פיליפ סטארק ומאבדים את הזהות שלהם. המטרה שלי בתערוכה היא להראות דרכים שונות של עבודה עם אספקטים שונים של מסורת. אני מנסה לעזור למעצבים להתבונן בשורשים שלהם, להיות ערים למסורת שבה הם צמחו.

Volker Albus
פולקר אלבוס במהלך ההקמה של התערוכה 'הישן החדש' במוזיאון, מאי 2011

אנחנו מכירים את התהליך הזה כאן, בישראל. מהגרים שנפטרו מכל סממן תרבותי שאיפיין את הארצות שמהם באו כדי ליצור את האדם החדש. כך זה היה גם בגרמניה?

בגרמניה במשך הרבה מאוד זמן העיסוק במסורת היה רעיל. בגלל הרייך השלישי אפילו החומרים היו טמאים ואנשים סירבו להסתכל לאחור. בגרמניה במשך שנים אנשים סירבו להודות שהם גרמנים. אני נולדתי ב-49' ובשנות ה-60 הגעתי לאנגליה ולא יכולתי להודות שאני גרמני. הייתי גאה כשאנשים שפגשתי טעו וחשבו שאני איטלקי. היום זה שונה. ישנה הסתכלות נינוחה יותר.
היתה עלינו גם השפעה גדולה של דרוך דיזיין - רני רמארקס (לחצו כאן למאמר "מסורת בעיצוב / רני ראמאקרס, דרוך, בשיחה עם פולקר אלבוס" מקטלוג התערוכה 'הישן החדש') אמרה לי שבהולנד היה זה טבעי במשך השנים לעבוד בטכניקות ובמלאכות מסורתיות, הם מעולם לא התנתקו לגמרי מעברם. בגרמניה לעומת זאת, אין עיבוד עכשווי של מסורות ישנות או שהאובייקטים נראים בדיוק כאילו נעשו בשנות ה-40 או שהם לגמרי עכשוויים.

האם התערוכה הזו "הישן החדש" היא המשך לתערוכה הנודדת הקודמת שלך?

"התערוכה Consciously simple היתה הרבה יותר מחוספסת ונוקשה. צריך לזכור שהיא נאצרה בשנות ה-80.
רק כמה שנים קודם לכן גרמניה נפתחה לעולם. 1970 היתה השנה בה לראשונה קבוצת רוק שרה באנגלית בגרמניה (לדוגמה הסקורפיונס, אשר הוציאו את אלבומם 'Lonesome Crow' ב- 1972):

 אפשר היה לשיר על האוטובאן (הכביש המהיר בגרמניה שעליו אין הגבלת מהירות ושאותו בנו אסירי מחנות ריכוז בתנאי עבודה תת אנושיים):

Consciously simple הוצגה בשלושים מדינות ונדדה במשך עשר שנים. גם הפעם חשבנו שכדאי למצוא נושא בינלאומי שיישאר לאורך זמן. לכן בחרנו מעצבים ואובייקטים שהם לא ממש ידועים. יכולנו לעשות תערוכה של פיליפ סטארק הוא הרי מאוד בורגני וברהיטים שלו יש ציטוטים מן העבר אבל כיוון שהוא מאוד פופולרי זה היה מאפשר לאנשים לסטות מן הנושא ולהתמקד באספקט אחד שהוא - המסורת הצרפתית. לכן חשוב היה לי להציג אובייקטים שמבטאים את הרעיון אבל הם לא פופולאריים עד כדי כך שהם מסיטים את תשומת הלב מהעיקר."

האם יש הבדל בין עבודותיהם של המעצבים הישראלים בתערוכה לשאר?

המעצבים הישראלים קרובים מאוד לעיצוב במערב. זה היה קל מאוד להפוך אותם לחלק מהתערוכה - למשל דוד אמר, יואב רכס, טל גור, אילה צרפתי ועוד כמה - אם הייתי פוגש אותם בתהליך האוצרות הייתי מכניס אותם לתערוכה הנודדת.

האם כל האובייקטים בתערוכה הם פונקציונליים?

עיצוב לדעתי צריך להעניק עוד פונקציות. לא רק שימושיות. גם הנאה והרחבת הדעת הן פונקציות.

Volker Albus
מימין לשמאל: דר' גיאורג בלוכמן, מנהל מכון גתה, תל-אביב, דר' האראלד קינדרמן, שגריר גרמניה בישראל, גלית גאון, אוצרת ראשית מוזיאון העיצוב חולון ופולקר אלבוס, אוצר התערוכה בערב פתיחת התערוכה 'הישן החדש' במוזיאון העיצוב

השאלה הפופולארית ביותר בעולם העיצוב לאחרונה היא "האם אנחנו צריכים עוד כסא?" שזו דרך אחרת לשאול האם תפקידו של המעצב השתנה, מה דעתך?

אין ספק שיש מספיק כסאות שממלאים את צרכינו. אבל אנחנו צריכים להמשיך ולהתפתח ולא נעצור מעצבים מליצור עוד כסאות. העולם בהחלט משתנה ואיתו גם התפקיד של המעצב. יש התפתחויות טכנולוגיות וגם כבוד גדול יותר לסביבה. גם ההתנהגויות שלנו משתנות - יש אוכל מהיר, פיצה בדוכנים, "קופי טו גו". אנשים נוסעים הרבה. ישנים בשדה התעופה. עובדים על מחשב. כלומר, לצד ההתפתחות הטכנולוגית יש גם שינויים חברתיים. המעצב צריך להיות המתווך בין התופעות האלה. הוא צריך לראות מה קורה. כמו למשל הפרויקט שסיפרתי עליו בתחילת השיחה - ישנים במשרד. לפני עשר שנים זה היה טאבו - אי אפשר היה אפילו לחשוב על שינה במשרד. היום צריך לכבד את העובדה שאנשים עייפים בצהריים. אצלנו בגרמניה מתחילים לכבד צרכים כאלה. אפילו אם זה אומר לישון במשרד. וזה תפקיד המעצבים.

לעמוד התערוכה "הישן החדש" >>

הכול אישי
מיה דבש
הן ממספרות את העבודות שלהן ומצמידות להן הנחיות, הן דוגלות בחירות יצירתית מוחלטת ומאמצות גישה חדשה בכל עונה. בלס (BLESS) הוא אחד ממותגי העיצוב האינטליגנטיים ביותר שאת התרומה שלהן לעולם העיצוב מציבים מבקרי עיצוב נחשבים כמו אליס רוסתורן מהניו יורק טיימס בשורה אחת עם התרומה של אנזו מארי וברונו מונארי בימים שלאחר מלחמת העולם השנייה.
להמשך »
ראיונות
חפצים מחוזקים
מיה דבש
מאחורי סטודיו Reddish עומדים נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן, והם מקדישים את רוב זמנם כדי לעזור לאובייקטים להרגיש טוב עם עצמם. כן, גם חפצים זקוקים לחיזוק הביטחון העצמי. לשני המעצבים האלה יש דרך טובה לדאוג לעצמם: הם זוג גם מחוץ לשעות העבודה.
להמשך »
ראיונות
מהדורה בלתי מוגבלת - 1 מתוך 6,227,020,800
מיה דבש
שרן אלרן הוא סטודנט (יליד ישראל) לתואר שני ב-Cranbrook Academy of Art שבמישיגן, ארה"ב. פרויקט הגמר שלו המוצג בימים אלה ב-Cranbrook Art Museum מתמודד עם שאלות של "ייצור המוני" בעידן הדיגיטלי מצד אחד ועם הסוגיה המורכבת של "מהדורות מוגבלות", מן הצד האחר. ואם לא די בכך, "יש כאן ניסיון למפות את העולם ולנסות לקבל תחושה של גודל האנושות והמגבלות של האנושיות", הוא אומר.
להמשך »
© כל הזכויות שמורות למוזיאון העיצוב חולון, 2010   |   ניוזלטר   |   יצירת קשר   |   תנאי שימוש   |   הקמת האתר: סייברסרב   |   עיצוב: ™wuwa   |   צילומים: יעל פינקוס