קולקציית אופ־ארט 1991

בכל הקולקציות שעיצבה לאה גוטליב לאורך השנים, היא בחרה לאזן את הצבעוניות העשירה והססגונית שהפכה לסימן ההיכר של עבודתה, באמצעות קבוצות דגמים המעוצבים בשחור־לבן. בכל שנה הותאמה קבוצת השחור־לבן לנושאים שהעסיקו את המעצבת ולאופי הקבוצות האחרות בקולקציה. קבוצות אלו קיבלו השראה ממקורות שונים, ביניהם מאמנות במאה העשרים. בין האמנים ששימשו לה כהשראה, ניתן למנות את חואן מירו, ויקטור וסארלי ויעקב אגם.

בשנות ה־ 60 של המאה ה־ 20 הופיע לראשונה המונח אופ־ארט באמנות כדי לאפיין שימוש בצורות גיאומטריות היוצרות תעתוע אופטי. אחדים מעיצוביה של לאה גוטליב עושים שימוש בסגנון זה. האתגר שנוצר משימוש בשני צבעים בלבד הביא את המעצבת ליצירת עושר טקסטוראלי באמצעים צורניים, כמו קיפלולים ותיפורים של סריג לייקרה בפסים של שחור־לבן בהשראת יצירתו של יעקב אגם. באמצעות טכניקה זו נוצר מראה גיאומטרי תלת־ממדי של מעוינים. הפאייטים השקופים שנוספו לדגם זה מעצימים את האשליה.
כשם שנהגה להוסיף ולהחסיר מוטיבים ולשנות פלטות צבעים ביצירותיהם של האימפרסיוניסטים, כך גם כאן, משנה לאה גוטליב את היצירה ומתאימה אותה לצרכיה, ויוצרת באמצעותה מראה מודרני וגיאומטרי המתמקד בשחור־לבן.