אודות | צור קשר | עיתונות | ידידים | מגזין | ניוזלטר | ספריית החומרים | العربية | English  
מידע למבקר תערוכות אוספים לוח ארועים חינוך
| שלח אימיל |
 
 
מגזין
The Happy Show
מיכל אור- עד
בראיון עם המעצב סטפן סגמייסטר מנסה מיכל אור-עד לגלות את גבולות האושר. תערוכה בנושא שהציג בלוס אנג'לס תוהה האם ניתן לאמן את הנפש כמו שמאמנים את הגוף
להמשך »
הפצה ופיזור בין המרווחים
נתלי כהן
בתערוכה ננדו: המרווח שבין לבין, מתאפשרות לנו אינסוף חוויית שיטוט. לתפיסתה של נתלי כהן, הדרך המעניינת (והמערערת) ביותר היא כנראה להתפזר, וללכת לאיבוד, במיוחד אם נעקוב אחר מושג ה'הפצ
להמשך »
נטול מניירות
עדי המר
להמשך »
...גיליון עכשווי
...כל הגיליונות

עקבו אחרינו
הרשמה לניוזלטר »
Facebook »
תערוכות > לנה גוברמן
Lena Guberman | Illustrator

לנה גוברמן
בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית, מסלול איור, בצלאל (2003)

מציגה בתערוכה את ספר הילדים "דודה מרגלית נפלה אל השלולית" מאת: נורית זרחי, הוצאת דביר, 2011

ספר הילדים שעליו גדלתי הוא ״מיו, מיו שלי״ שכתבה אסטריד לינדגרן. גדלתי על הרבה מספריה של אסטריד לינדגרן אבל במיוחד אהבתי את הספר הזה, בגלל תחושת הבדידות שהוא העביר שבדרך כלל זרה לגיבורי ספרות ילדים. הזדהיתי עם התחושה הזאת ויכולתי לחוש אותה גם באיורים שהדהימו אותי (הייתי אז בת שבע).

המרצה הנערצת עלי בתקופת הלימודים היא אורה איתן. אורה לימדה אותי בשנה השלישית בבצלאל איך להבין טקסט וכיצד לאחר מכן להעביר את ההבנה הזאת לקוראים דרך האיור. אורה מלאת כבוד והערכה לספרות והיה לה חשוב להעביר את ההערכה הזאת

לתלמידיה, ממנה למדתי עד כמה הכרחי להשתהות מול היצירה הספרותית לפני שניגשים לאייר אותה. זה היה שיעור ספרות מרתק למאיירים, ועד היום לדעתי האיורים הטובים ביותר שלי הם אלה שנוצרו באותו קורס.

תהליך העבודה - לוקח לי זמן להתחיל, אני חושבת הרבה על הטקסט, מנסה להבין אילו תחושות הוא מעורר בי. התהליך הזה יכול לקחת כמה חודשים. לאחר מכן, כדי לשבור את הקרח אני מתחילה לצייר, לבחון טכניקות חדשות, לשחרר את היד ואת הראש. 
בעבודה על ״דודה מרגלית נפלה אל השלולית״ היה לי קשה במיוחד. יש בו רגש וכנות שרציתי שהאיורים יכילו והרגשתי שהסקיצות הראשונות דלות מדי. יש משהו מאוד אישי בשירים של נורית זרחי אך גם אוניברסלי, הילדות המתוארת כאן יכולה להיות של כל ילד ברחבי העולם. לכן הרגשתי צורך להתרחק מהריאליזם ומהנופים התל-אביביים ולהמציא עולם סוריאליסטי שיוכל להכיל את העולם האסוציאטיבי המופלא שלה. 

כבר בהתחלה ידעתי שאני זקוקה לגיבורה, מין בילבי מתולתלת; כך תיארתי לעצמי את נורית זרחי בתור ילדה, שמנצחת על מקהלת יצורים דמיוניים, האלטר אגו שלה. לצורך פיתוח סגנון הסתכלתי המון על איורי הדיו של דייב מקיאן וצילמתי טקסטורות אבן וקליפת עץ. בסופו של דבר חזרתי לעט כדורי שחור שהייתי משתמשת בו הרבה בתור ילדה. חזרתי לטכניקה הפשוטה והמוכרת, בעזרתה יכולתי להעביר רעיונות מורכבים, וכך יצרתי סדרת איורים בשחור לבן שמאוד אהבתי, אבל לצערי ובסופו של דבר לשמחתי נדרשתי להוסיף לה צבע.

ספר ילדים שעדיין לא איירתי והייתי רוצה לאייר הוא בעצם ספר למבוגרים. איור כזה כמעט ולא קיים בארץ ומופיע בעיקר בספרים מתורגמים. בתור ילדה הוקסמתי מהאיורים המסתתרים בין דפי הספרים העבים בספרייה של ההורים שלי. בנוסף הייתי רוצה לאייר טקסט משלי אבל עדיין לא אזרתי מספיק אומץ.

ספרים נוספים שאיירה:
"אני אוהב" - יונתן גפן 
"בועות הסבון של גלי" - אבירמה גטלן
"ברחוב ירמיהו" - ליבי דאון
"שובבות רעננה" - ויקי אייל

חזרה לעמוד התערוכה >>

© כל הזכויות שמורות למוזיאון העיצוב חולון, 2010   |   ניוזלטר   |   יצירת קשר   |   תנאי שימוש   |   הקמת האתר: סייברסרב   |   עיצוב: ™wuwa   |   צילומים: יעל פינקוס