אודות | צור קשר | עיתונות | ידידים | מגזין | ניוזלטר | ספריית החומרים | العربية | English  
מידע למבקר תערוכות אוספים לוח ארועים חינוך
| שלח אימיל |
 
 
מגזין
המהפכה הפתוחה
ד"ר ויקטור פרוסטיג
העיצוב עובר מהפכה. הטכנולוגיה מעניקה ליותר אנשים את הכוח ליצור ולהפיץ עיצובים. אנשי המקצוע וחובבים נלהבים משתמשים בטכנולוגיה כדי לשתף את עבודתם.
להמשך »
דבר אליי בקודים
מעין פוס, ניו יורק
"I communicate, therefore I am" - אני מתקשר - משמע אני קיים, כותבת האוצרת הראשית של מוזיאון המומה (MoMA), פאולה אנטונלי, במבוא לתערוכה TALK TO ME.
להמשך »
העיצוב כגיבור בלתי צפוי
צוות המוזיאון
אוסף העיצוב של פרנזינה, המתארח במעבדה במוזיאון העיצוב בחולון, זימן לכאן את שני האוצרים האיטלקיים: רנזה פורנרולי וסטפנו סאלבי, שניסו להסביר את המניעים שמאחורי הבחירות השונות.
להמשך »
...גיליון עכשווי
...כל הגיליונות

עקבו אחרינו
הרשמה לניוזלטר »
Facebook »
תערוכות > עומר הופמן
Omer Hoffmann | Illustrator

עומר הופמן
בוגר המחלקה לתקשורת חזותית, מסלול איור, בצלאל (2007)

מציג בתערוכה את ספר הילדים "אבא אכל דיסה" מאת: שהם סמיט, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר- מוציאים לאור, 2010

ספר הילדים שעליו גדלתי הוא ״אמיל התמנון האמיץ״ מאת טומי אונגרר. גדלתי על ספרי ילדים מגוונים אבל הוא אחד מהבודדים שנשאר איתי עד היום. הסגנון של אונגרר ושל הקו שלו נראה תמיד קליל, חכם, לא מפה, לא דידקטי. חוץ מזה הגיבור הוא תמנון ענק בלי פה ואף, אי אפשר להתעלות על זה.

המרצה הנערצת עלי בתקופת הלימודים היא מיכל בוננו. בבצלאל הייתי תלמיד חנון, התמסרתי לגמרי לכל קורס באיור. מאוד אהבתי ללמוד אצלה, היא דחפה אותי להתנסות בטכניקות חדשות וגרמה לי להרגיש שלאייר זה סוג של הרפתקה, של חיפוש ומציאה.


תהליך העבודה 
- כשיש טקסט שאני אוהב ורוצה לאייר, קודם כל אני צריך לקרוא אותו כמה פעמים במטרה לפרק אותו ולהבין את המשמעויות ואת הסאבטקסטים, המכוונים או האקראיים. זה החלק הכי חשוב בתהליך העבודה, עליו נבנה ההיגיון הפנימי של האיורים.

ב"אבא אכל דייסה" התמה של הסופרת הייתה סיפור ברוח פמיניסטית ואותי תפסה דווקא ההתחמקות מאחריות והבלגן שיכול לקרות. מכאן גם הבחירה שלי לתת להן להתנהג כמו תינוקות ולא להפוך את הדמויות פיזית, משהו שהסופרת לא חשבה עליו. במקור הדמויות היו אמורות לעשות "פוף!", להפוך לתינוקות בסוג של קסם. הישארותן ב"צורה" המקורית אבל עם מוצץ, מדגישה את המיאוס של הדמויות בבגרות ונראה לי שהפכה את הספר ליותר מצחיק.

אחרי שיש קריאת כיוון לטקסט, אני מחפש רפרנסים ויזואליים שיתאימו לספר ובו בזמן אני מתחיל לעצב את הדמויות הראשיות. אני עושה סקיצות לא מפורטות יחסית של איורי הספר, שיחד עם עיצוב הדמויות עוברות אישורים ותיקונים מול ההוצאה והעורכים, שמזכירים לי שוב ושוב לצייר אף קטן. עיצוב דמויות לרוב לא כרוך ברפרנסים - הוא פועל יוצא של אנשים שאני מכיר ומנסה לשחזר את ההרגשה שלהם. רק לדוגמה - האבא בספר הוא אני (רק מגולח). 

השלב של ביצוע האיור תמיד קשה לי, כי אני משתדל לשמור על הקו קצת ראשוני ומהסס, וזה משהו שהסקיצה כמעט תמיד מצטיינת בו. בגלל זה אני משתדל להוסיף על הסקיצה משהו אחר שלא היה בה - אולי לשנות קצת את התנוחות של הדמויות, להוסיף חפצים או רקע, כדי ליצור לעצמי תחושה של הרפתקה ושל חוסר שליטה. לרוב אני מאייר כל איור כמה פעמים עד שאני מאוהב בקו או בדמות. יש איורים שעשיתי חמש או שש פעמים; זה אולי מתיש אבל זה גם מה שמחבר אותי לתוצאה. את הצביעה אני עושה במחשב. 

ספר ילדים שעדיין לא איירתי והייתי רוצה לאייר - יש לי חלום לכתוב ולאייר ספר ילדים עם כל מה שהוצאות הספרים מפחדות ממנו: גיבורים מכוערים, אפים ארוכים, איורים מינימליסטיים, משטחים לבנים, מוסר השכל שולי, עירום והמון חזירים.

ספרים נוספים שאייר:
"נח בלי מח" - נירה הראל (2011)
"נמרת" - ארנה לנדאו (2012)
"חרדיל לא רגיל" - חגי ברקת (2013)
"משל על שועל" - שהם סמיט (2014)

חזרה לעמוד התערוכה >>

© כל הזכויות שמורות למוזיאון העיצוב חולון, 2010   |   ניוזלטר   |   יצירת קשר   |   תנאי שימוש   |   הקמת האתר: סייברסרב   |   עיצוב: ™wuwa   |   צילומים: יעל פינקוס