אודות | צור קשר | עיתונות | ידידים | מגזין | ניוזלטר | ספריית החומרים | العربية | English  
מידע למבקר תערוכות אוספים לוח ארועים חינוך
| שלח אימיל |
 
 
מגזין
זבוב על הקיר
מעין פוס, לונדון
לונדון 2012, אולימפיאדה. העיר מתכוננת, עוטה ורוד, מסדרת את העניבה ומיישרת את הכובע.
להמשך »
עיצוב טקסטיל בוגרים 2010
שירה שובל
המחלקה לעיצוב טקסטיל היא אחת המחלקות הוותיקות בשנקר אך היא גם הפחות מוגדרת והכי פחות מובנת לקהל הרחב. מהו עיצוב טקסטיל? מה הוא כולל?
להמשך »
מה ישראלי בעיניך | בוגרים 2014
טל אמית
בתצוגת בוגרי המחלקה לעיצוב אופנה ויצו חיפה, "ישראליות" היתה הנושא המרכזי. 21 בוגרים עלו לבמה עם קולקציות הגמר עליהן עמלו בשנה האחרונה והציגו את הפרשנות שלהם לנושא.
להמשך »
...גיליון עכשווי
...כל הגיליונות

עקבו אחרינו
הרשמה לניוזלטר »
Facebook »
תערוכות > מאמר: הצללה אורבנית בישראל / מרטין וייל

הספר (במסגרתו התפרסם מאמר זה)  והתערוכה הנלווית לו במוזיאון העיצוב חולון אינם תיעוד של מגמות עכשוויות ותו לא. הם קול קורא לפעולה; הם עתירה ל"הכרה מחודשת בצל" וליצירת "מרחבי־צל" בסביבה האורבנית. כשאנו יוצאים מביתנו שבעיר במהלך חודשי הקיץ הלוהטים, אנו מחפשים מיד הגנה מפני השמש היוקדת. אבל ברוב המקרים אנו לא מוצאים אותה - לא בסמוך לבתינו, לא ברחובות, לא בספסלים שעליהם אנו יושבים כדי לנוח לרגע, לא בכיכרות, לא בגנים העירוניים, לא בחצרות בתי הספר או במגרשי הספורט. 

פה ושם אנו עשויים למצוא "איים של צל" המציעים לנו מחסה מן השמש, אבל ברוב המקרים האיים האלה אינם יעילים. אנו צועדים במרץ ברחובות, רצים לעבר תחנת האוטובוס כדי למהר ולתפוס את הקו שלנו. אם יש לנו מזל בזמן ההמתנה, אנו מוצאים מעט צל מאחורי, ולא בתוך, תחנת האוטובוס. כשאנחנו מטפסים בגרם מדרגות חיצוני אנחנו מתחילים מיד להזיע. אנחנו לא חשים בנוח, ולכן נמלטים מ"שטחים מזוהמים באור" לתוך "אזורי נוחות" קרירים וממוזגים כמו קניונים, בתי קולנוע, מסעדות או מבואות של בניינים גבוהים. ביום קיץ חם, מרכזים אורבניים צפופים עלולים להיות חמים ב־ 10º-3º יותר מאשר אזורים פריפריאליים, ומכאן נולד הביטוי "אי חום עירוני".


איים של צל בכיכר הבימה, תל אביב-יפו, 2015 (צילום: בני גם זו לטובה)

אבל זו לא חייבת להיות חוויית המגורים בעיר. הטכנולוגיה המתאימה עומדת לרשותנו, למה, אם כך, נכשלנו ביצירת איכות חיים טובה יותר בשטחים האורבניים? אין ספק שהנושא חשוב דיו, כיוון שהוא משפיע על חיי היומיום של כולנו. האם האשמה היא בחוסר המודעות של מתכנני הערים, האקולוגים והאדריכלים שממשיכים לספק לנו שדרות, כיכרות ופארקים נטולי צל? ישנן דרכים רבות ליצור שטחים ציבוריים קרירים נעימים ונוחים באקלים הים־תיכוני הנפלא שלנו. אם רק נקדיש תשומת לב רבה יותר לעצים, לפרגולות ולמערכות הצללה אחרות הזמינות לנו, נצליח לתרום לרווחתן ולבריאותן של קהילות מקומיות.


תחנת אוטובוס ללא צל, 2015 (צילום: בני גם זו לטובה) 

מה עלינו לעשות כדי להעלות את סוגיית ההצללה על סדר היום המוניציפלי ולהחזיר אותה לתוכניות הלימודים האקדמיות? קובעי המדיניות צריכים להעז לחולל שינוי פרדיגמטי ו"לחשוב מחוץ לקופסה"; הכוונה לפוליטיקאים, מנהלי תקציב, מהנדסים, מתכננים, אקולוגים, אדריכלים, אדריכלי נוף, בוטנאים ואנשי חינוך. העיר הישראלית של המאה ה־ 21 זקוקה למטריית הצללה רחבת היקף, לחופה מעל המכוניות ומעל האנשים, הבתים והמשרדים, ובעיקר מעל השטחים הציבוריים. להצללה נכונה יהיו השלכות כלכליות, בריאותיות, אקולוגיות וחברתיות משמעותיות; היא תעזור להפחית את צריכת האנרגיה, להתמודד עם ההתחממות הגלובלית ואף להגביר את הפעילות הקהילתית. אמנם הצללה אינה הרכיב היחיד הנדרש ליצירת "מיקרו־אקלים" נעים, אבל אין ספק שהיא רכיב מרכזי בכך. עלינו לשים לב גם לקרינה, לחומרים שאנו משתמשים בהם, וכמובן, למזג האוויר.

צעד משמעותי בדרך לשינוי חיובי יהיה דרישה רגולטורית להכללת "תוכנית הצללה" בכל תוכניות הבנייה לשטחים ציבוריים המוגשות לוועדות התכנון והבנייה השונות. יתרה מזו, היות שעצים הם כלי הצללה מרכזי, היערן הראשי, שעד כה לא מילא תפקיד מרכזי בתכנון העירוני, צריך להשתלב בוועדות ולהשפיע בצורה משמעותית על התשתיות החדשות, תהליכי השתילה, טיפוח העצים ומנגנוני הפיקוח. עליו להיות פעיל הרבה יותר בהנחיה ובהכשרה של הרשויות העירוניות, המועצות האזוריות והקהילות בנושאים האלה. חלק מהבעיה היא
הנטייה להתעלם מתנאים תת־קרקעיים, כולל אדמה, לחות והמרחב הזמין לשורשים, למרות שדווקא בתחומים אלה דרושות הרפורמות הגדולות ביותר. שינויים מסוג זה עשויים להוביל ליצירת מטעים אורבניים חדשים ודפוסי הצללה מעורבים חדשים בשטחים האורבניים.

אדריכלים וצל
אבותיה של מדינת ישראל חששו למצבם של ההרים, שהפכו צחיחים לאחר מאות שנים של סחף והזנחה. בעזרת הקרן הקיימת לישראל נערך מבצע מסיבי של ייעור מחדש. לעתים קרובות נשלחו ילדי תנועות הנוער, כמו הצופים, לאסוף מאנשים ברחבי העולם את הכסף הקטן שלהם כדי לגייס את ההון הנדרש לשתילת עצים בארץ הקודש. אבל דבר אחד הוזנח: רוב האנשים בישראל גרו בערים, ורק מעטים מבין מיליוני העצים שנשתלו לאורך השנים, אכן נשתלו במרכזים אורבניים.

רוב הערים הישראליות הוקמו במאה ה־ 20 בהשפעה אירופאית ומודרניסטית חזקה, ללא תשומת לב מספקת לאקלים המקומי שלנו. באופן כללי לא הוקדשה תשומת לב רבה בתקופה הזאת לעצים ואדריכלות נוף. רוב הפארקים העירוניים הגדולים, כמו אלה שבלונדון, פריז וניו יורק, תוכננו במאה ה־ 19 , ולכן אין אדריכלי נוף מודרניסטים רבים שהשפיעו בצורה משמעותית על התחום הזה. אפילו בית ספר ל"עיצוב טוטאלי", כמו הבאוהאוס הגרמני, שהשפיע רבות על הבנייה בארץ ישראל, השמיט את אדריכלות הנוף מתוכנית הלימודים שלו.

כמה מענקי האדריכלות המודרניסטית התמקדו באור וצל (1). לה קורבוזיה (1965-1887) הגדיר את האדריכלות כמשחק של נפחים תחת אור. הוא לא חשב שהצל חשוב בפני עצמו, אלא רק כבן זוגו של האור. את ה"בריז־סוליי" (brise soleil) הוא המציא כדי לספק הגנה מן החום, ולא כדי לעשות צעד ראשון בחקר בעיות ההצללה האורבניות. מבחינת לואיס קאן (1974-1901), האור הוא מקור כל הדברים והצל הוא "אחיו". קאן אמר שעל האדריכל מוטלת עבודת הארגון של האור והצל: "עבודתנו היא עבודת צללים והיא שייכת לאור". ידוע כי הוא חשב שחדר ללא אור טבעי אינו חדר ראוי, ושהצל הוא תוצאה של המורפולוגיה האדריכלית, שמעניקה לאור תפקיד גדול אך לאו דווקא מביאה בחשבון את הנוחות האנושית. 

למרבה האירוניה, מי שכן כתב על רגשותיהם של דיירים בנושא מיקרו־אקלים בבתים מוצלים לא היה אדריכל, אלא הסופר היפני ג'ונאיצ'ירו טניזקי, בספרו "בשבח הצללים". טניזקי קישר את האפלה לקרירות ומצא יופי בגווניו השונים של הצל. "כשאנו מקימים לנו מקום מגורים, קודם לכול אנו מציבים גג כשמשייה שמטילה את צלה הרחב על פיסת אדמה, ובאור העמום של צלליו נבנה את הבית עצמו. כמובן שגם בתים מערביים אינם יוצאים ידי חובתם ללא גג,אבל תפקידו העיקרי איננו לחסום את אור השמש אלא את חדירת הגשם והטל", וכן, "אבותינו, כיוון שנאלצו בלית ברירה לחיות בחדרים אפלים, הקדימו לגלות את היופי שבצללים, ועד מהרה גייסו את הצללים כדי ליצור יופי" (2).

כשטניזקי בוחן את מערכת היחסים הרגישה מאוד בין האדם לבין הצל או הצללים, הוא מביט מעבר לנוחות ודוגל ברגישות לאסתטיקה. באקלימים החמים ביותר, כמו באזור הטרופי, פנימיותו וחיצוניותו של מבנה מוגדרות על־ידי מה שעוטף אותן, ולא מה שמפריד ביניהן. לדוגמה, אזורים מוצלים ברחוב הם חדרים חיצוניים. "אנו נעים ברחובות צרים שבהם אפשר לצעוד בעיקר בצל. בצמתים אנו חשופים לאור המגיע מלמעלה וממשיכים שוב לקטע הרחוב המוצל הבא" (3). המסקנה היא שעלינו ליישם תפיסה של הצללה המשכית יותר בשטחים הציבוריים, בפארקים, בכיכרות וברחובות.

האדריכלות בישראל הייתה בראש ובראשונה באחריותם של מהגרים. רובם היו מחויבים למגמות אוונגרדיות ושיקפו את רצונה של המדינה למחוק את העבר ולנסח שפה קולקטיבית חדשה. לחיפוש הזה היה גוון חברתי חזק והוא ניסה להביא בחשבון את הטופוגרפיה, האקלים והאור המקומיים. הוא הצליח במידת מה, אך האדריכלים המודרניסטים ראו את המבנים כאובייקטים מונוליתים קוביסטיים לבנים, ולא הקדישו תשומת לב ראויה לשטחים הציבוריים סביבם. נכון שהם השקיעו מידה מסוימת של מאמצים כדי "להכיר בצל": ב־ 1927, ראשי העיר הצעירה תל אביב אישרו תוכנית־על ליצירת "עיר גנים", שבמסגרתה מקבצי בניינים מרובעים יקיפו גנים ציבוריים ואזורים ירוקים שישמשו, יחד עם בתי הכנסת, גני הילדים ומבנים קהילתיים אחרים, כמוקד החברתי־כלכלי של השכונה (4). התוכנית הזאת הוצגה על־ידי הסוציולוג ומתכנן הערים המודרניסט הסקוטיסר פטריק גדס (1932-1854). היא הלמה את הנוף האנגלי הירוק, אך כלל לא התאימה לאקלים בארץ ישראל. יתר על כן, התוכנית שאפה "להוריק את העיר", ולאו דווקא להצל עליה.

ארקדות בפינת הרחובות מסריק ופרישמן, תל אביב, 1953
(צילום: זולטן קלוגר)
מרפסות שקועות בבית אסיה, תל אביב-יפו, 2015
(צילום: אילן גורן)

ובכל זאת, שני פנים אדריכליים של אותם ימים כן הביאו בחשבון את נושא ההצללה: האחד היה הקמתן של "ארקדות"רבות שצצו ברחבי המדינה. דוגמה טובהלכך היא הארקדה ברחוב אבן גבירול בתלאביב, שבה יכלו הולכי הרגל להתחבא מפני השמש בחנויות ובתי קפה הממוקמים ביןגושי הבניינים לרחוב. האחר היה "המרפסת השקועה", שיצרה מרחב מוצל: "התושבים שישבו במרפסותיהם היו משתתפים פעילים בחיי הרחוב שלמטה" (5). עם זאת, הארקדה מעולם לא הפכה לאלמנט מרכזי בתכנון האורבני, והמרפסת השקועה, מצדה, נעלמה כמעט לגמרי; למען האמת, תוך זמן קצר הופרדו המרפסות מן הרחוב בעזרת תריסים מסוגים שונים. הבתים נעשו
אינטרוברטיים, ללא כל מערכת יחסים משמעותית עם השטחים הציבוריים סביבם. פה ושם, כמה אדריכלים עשו מאמצים הרואיים, כמו במעברים המקורים ב"בתי השטיח" של נחום זולוטוב ודניאל חבקין בשכונה ה' בבאר שבע, אשר היו חלק מפרויקט שאפתני בעל אספירציות תכנון אקלימי שזכה לכינוי "שיכון לדוגמה".

אדריכלים ומתכנני ערים התרכזו בבניינים ולא בשטחים הציבוריים; הם בודדו את עצמם מההקשר הרחב והמשמעותי יותר של חוויית המגורים ומדדו את עצמם אך ורק כנגד רעיונות אסתטיים פורמליים, בלי להתייחס לצרכים אנושיים מקומיים.
ישנן שתי דרכים יסודיות לייצר הצללה בערים שלנו: גידול הצמחייה המתאימה, ושימוש באמצעים מלאכותיים - כמו פרגולות, מעברים מוצלים, ארקדות, גגונים זיזיים וחופות מעשה ידי אדם.


מוזיאון המדע באר שבע, 2015 (צילום: בני גם זו לטובה) 

על העצים בשטחים ציבוריים פתוחים 
עץ לא מייצר בהכרח אזור מוצל. ישנם זנים שמתאימים יותר להצללה מאשר אחרים, בהנחה שהם נשתלים בסוג הקרקע הנכון ומטופחים ונגזמים כנדרש. בישראל עלינו לעבור עוד כברת דרך ארוכה אם ברצוננו לאמץ לנו אקולוגיה אורבנית יעילה. מתכננים עירוניים רבים עדיין רואים בעצים מטרד כי הם תופסים שטח יקר ערך. לעתים קרובות הם מייצרים פסולת ולכלוך, אבל מעל לכול הם דורשים טיפוח ומשאבים. לכן נראה שמספר העצים באזורים הבנויים הולך וקטן, ולעתים קרובות הם מושמטים כליל מתוכניות בנייה חדשות (6).

המונחים "יערות אורבניים" ו"יערות קהילתיים" נעשו שכיחים, בייחוד בארצות הברית, בזכות מעורבותם הגוברת של שירות היערות של ארצות הברית, אגודת היערנות האמריקנית וחוקרים אקדמיים, שהשיגו יחד תוצאות מעוררות הערצה. הדבר הוביל לעלייה בפרסום ספרים, עלונים, ניוזלטרים,כתבי עת, עזרים אודיו־ויזואליים וחינוכיים, תוכנות מחשב לניהול יערות אורבניים, סקרי עצים, תוכניות לטיפוח עצים ועוד. מאמרים כגון: "להכניס את העצים לתכנון העירוני", "בחיפוש אחר נוף אורבני אקולוגי", "כיצד לנסח תקנות עצים עירוניות" ו"נדרש חזון חדש לקהילות שלנו" הולכים וצוברים פופולריות (7). כלומר, אנו זקוקים לתנועות אקולוגיות אורבניות חזקות יותר אם ברצוננו שקהילות יקדישו תשומת לברבה יותר לעצים וכך ייעשו נעימות ושמחות יותר.

עצים הנשתלים סביב בתים, ברחובות, במגרשי חנייה וברחבי פארקים יעזרו לנו להיפטר מ"איי החום" שנוצרים ברוב הקהילות האורבניות. כתוצאה מכך יצנחו שיעורי השימוש במיזוג אוויר, ואיתם עלויות האנרגיה ושיעורי הזיהום. יערות אורבניים יעזרו גם לצמצם את פליטות הפחמן הדו־חמצני ויתרמו לפתרון בעיות ההתחממות הגלובלית.


צמרת רחבה וגיזום נכון, האוניברסיטה העברית, גבעת רם, ירושלים, 2015 (צילום: בני גם זו לטובה)

מדענים גילו שהשפעתו של עץ אורבני בריא על פליטת הפחמן הדו־חמצני גדולה פי 15 בגלל התרומה של צלו לחיסכון באנרגיה והקירור שמייצר תהליך הדִיוּת. אם נמלא את המרחבים שבין בתים ובניינים בעצים בוגרים, נוכל לחסוך מיליוני קילו־וואט של אנרגיה. הדבר נכון במיוחד לאזורים מדבריים, שבהם יכולים העצים המקומיים והצמחייה המתאימה להפחית משמעותית את החום ולחסוך מים. נוסף לכך, לעצים יש יתרונות מבחינת אקוסטיקה והגנה מפני אבק. גם בארצות צפון אירופה הקרות, אוניברסיטאות עורכות מחקרים בנושא עצים כ"מווסתי טמפרטורה". הסקרים שלהן מראים כי הציבור מדווח על"תחושה תֶּרְמִית" נעימה תחת צלה של הצמחייה המתאימה במהלך חודשי הקיץ (8)

גם באקלים החם־ יחסית שלנו אפשר לחולל שינוי מדיניות משמעותי, אם פוליטיקאים, ובהם ראשי עירייה, ראשי מועצות אזוריות ומתכנני ערים (דוגמת מהנדסי ערים ומתכננים מחוזיים), יהיו מודעים יותר לצורך "להכיר בצל", ואם הם ימנעו בנייה של שטחים ציבורייםנ טולי צל ויתחילו לחשוב על עצים בצורה שונה. גורמי סמכות אלהיוכלו לחולל שינוי בחוויה האורבנית אם הם יפסיקו לבחור עצים אך ורק לפי איכויותיהם הדקורטיביות - כגון עצי דקל שמייצרים תחושה אוריינטלית ותו לא - ויתחילו לבחור אותם גם לפי מעלותיהם הפרקטיות ומידת ההצללה שהם מייצרים. עליהם להבין גם שלזמן יש כאן תפקיד מכריע: עצים בוגרים,שמספקים צל רב יותר, יקרים יותר מעצים צעירים, אשר זקוקים לזמן כדי לגדול.

אם מתקבלת ההחלטה לשתול עצים צעירים, אפשר לפצות בינתיים על העדר ההצללה בעזרת מבנים ארעיים כגון פרגולות. יתרה מזו, ישנם זנים של עצים שעלולים לייצר "זיהום" אורבני: עצי זית או פיקוס הם עצים בעייתיים (הפיקוס מושך עטלפים שמזיקים לחלקם החיצוני של הבניינים שמסביב, והזית מלכלך), אך את הנזקים האלה אפשר למנוע בעזרת הנדסה גנטית ומניפולציות אחרות. גורם חשוב נוסף בטיפוח העצים הוא גיזום. אפשר להגדיל משמעותית את כמותהצל שהעצים מייצרים בעזרת טיפול נכון:ברוב המקרים, חיתוך אופקי עדיף עלחיתוך אנכי.גם תשתית היא גורם חשוב בטיפוחיערות אורבניים. יש להקפיד על סוג הקרקע המתאים, מרחבלשורשים ומערכות ההשקיה הנכונות לכל זן וזן. עצים לא יצמחו היטב בבורות קטנים באדמה, ומוטב להשתמש בתעלות גידול ייעודיות, בייחוד אם אפשר לשלבן עם מערכות ניקוז בחורף (9).


הכנה לפרגולה ירוקה, שתילת עץ תות יפני, פארק אריאל שרון, חירייה, 2015 (צילום: בני גם זו לטובה)

פרגולות
פרגולות יכולות להיות כלי יעיל אם הןמתוכננות וממוקמות היטב. למרבה הצער, בשטחים הציבוריים יש יותר מדי פרגולות שלא מספקות את ההצללה שאנו זקוקים לה כל כך, מכיוון שהן ממוקמות כך שצלןלא נופל על האזורים הנכונים.דוגמה לכך, כאמור, הן תחנות האוטובוס שעוצבו לפי מודל מסוים, אך הוצבו בלילהביא בחשבון את תנועת השמש. בכלרחבי ישראל אפשר לראות אנשים שעומדיםמאחורי התחנות במקום לעמוד תחתהגגונים שלהן. הנוסע האומלל לא נמצא בראש סדר העדיפויות של המתכננים.בדרך כלל, הפרגולות היעילות ביותר הן אלה שמכוסות בצמחייה, בהנחה שהיא דחוסה ומטופחת די הצורך. אינספור פרגולות ברחבי המדינה נבנו מתוך כוונה טובה, אך חסרה להן הצמחייה המתאימה והתחזוקה הראויה, ולכן הן עומדות היום כמו שלדים בארץ חרבה.


גן הפעמון, ירושלים, 2015 (צילום: בני גם זו לטובה)

מכיוון שפרגולות יכולות לספק צל, הגיע הזמן לחשוב גם על מבנים בקנה מידה גדול שיתאימו לשטחים הציבוריים הגדולים. פה ושם אפשר למצוא רשתות פלסטיק המתוחות מעל מגרשי משחקים ואזורים פרטיים ומסננות את האור במידת מה. הן יוכלו להיות בסיס מצוין לתכנון ופיתוח בקנה מידה רחב הרבה יותר.

האדריכלות מכירה זה מכבר שיטות לסינון אור ויצירת הצללה בעזרת התקנים או חומרים מחוררים וחדירים. כיום, גורדי השחקים השקופים, משתמשים בטכנולוגיות חדשות של סינון בזכוכית. לאור ריבוי החומרים האדריכליים בסביבה האורבנית, הם רלוונטיים במיוחד לתכנון שטחים ציבוריים פתוחים אשר יוצרים, כפי שאמר הנרי פלאמר: "אוויר ארוג" (10).

בקיץ הישראלי החם נוכל אף להיעזר ב"פרגולות ניידות" גדולות שישמשו בהתכנסויות ציבוריות בחצרות בתי הספר, בטקסי זיכרון הנערכים בסמוך לאנדרטאות, בפסטיבלים, באירועי ספורט ובהלוויות.

הצל והנפש
הטקסט שנכתב לעיל מדגיש את חשיבותה של מודעות להצללה וקורא לאימוץ "משמעת הצללה" שבמסגרתה יהפוך "תכנון ההצללה" לחלק טבעי מתהליך הפיתוח של האזורים האורבניים, הפארקים, הרחובות, ובקיצור - השטחים הפתוחים שלנו. אבל מעבר להיבטים הפרקטיים של הצל והצללים ישנם ממדים נוספים שמשפיעים עמוקות על חיינו. הם באים לידי ביטוי באינספור צורות ובדיסיפלינות ההומניסטיות השונות, שמהן עשויים מתכנני ערים לשאוב השראה. 

עוד בימיו של אלכסנדר הגדול (המאה ה־ 4 לפנה"ס) גילו אסטרונומים את הצל כשחקרו גופים שמימיים (11). גלילאו (1564-1642) דיבר על הצללים שמטילים הרים על פני הירח. מדענים אלה ואחרים הניחו שהתיאוריה של הצללים מצייתת לחוקי הגיאומטריה. אחד המשלים הידועים ביותר בתרבות המערבית הוא ניסוי מחשבתי בשם "משל המערה" של אפלטון (347-429 לפנה"ס), המופיע בספר השביעי של "המדינה". במשל טוען אפלטון שאנחנו שבויים בצורת החשיבה שלנו: אנו מבלים את חיינו בהתבוננות בצללים שעל הקיר. לפי אפלטון, רק אם נביט לאחור לעבר השמש, כמו הפילוסוף, נבין שהצללים אינם אלא צללים, ושאנו חיים באשליה. בשביל אפלטון, הצללים מייצגים את הדבר הרחוק ביותר מן האמת.


קורנלס ואן הארלם, משל המערה של אפלטון, 1604

אגדה ידועה נוספת על צללים היא הסיפור שסיפר פליניוס הזקן (79-23 אחה"ס), על מקורו של הציור. בסיפור, בתו של הקדר בוטאדס, קוֹרה, מציירת על קיר את צלו של אהובה, בחור צעיר מקורינתוס, ולפי ציור זה מפסל אביה פרוטומה של אותו צעיר (12). זוהי כמובן אגדה, ואפשר ללמוד ממנה שפליניוס לא הכיר את ציורי המערות הפרהיסטוריים שצוירו אלפי שנים קודם לכן.

רק בתחילת הרנסנס החלו סוף סוף הצללים למשוך את תשומת לבם של ציירים (13). דנטה כתב ב"קומדיה האלוהית" שהצל הוא תכונה חיונית של הגוף - "צל הבשר". ההצהרה הזאת השפיעה רבות על תקופת הרנסנס המוקדמת (14). ג'וטו, בן תקופתו של דנטה, הכניס לראשונה את ההצללה לציור במהלך המאה ה־ 14 באיטליה, ומאז היא הפכה להיבט מרכזי בייצוג של מרחב ופרספקטיבה תלת־ממדיים. באותה תקופה היה מקובל לחשוב שהצללים הם ביטוי חיצוני של הנפש.

נראה שהראשון לעסוק בצללים באופן מדעי היה ליאונרדו דה וינצ'י, במאה ה־ 15, ב־Codex Urbinas Latianus 1270. מחקרו החלקי השפיע רבות על הציור עד לתקופה המודרנית (15). בעוד שבתו של בוטאדס תפסה את האמנות כצל, האמנות האירופית החדירה בצל משמעות משל עצמו. גתה מצא את אלוהים בצלו של האדם, וב־ 1913 הצהיר הצייר ג'ורג'ו דה קיריקו: "בצלו של אדם הצועד תחת השמש, טמונות חידות רבות יותר מאשר בכל דתות העבר,ההווה והעתיד" (16).

במהלך המחצית השנייה של המאה ה־ 18 כבש את אירופה בסערה טרנד של גזירי נייר הקרויים על שם שר האוצר שללואי ה־ 15, אטיין דה סילואט. ה"סילואטים" (צלליות) האלה, שהתבססו על צלן של צורות, היו אהובים על המעמדות העליונים ושימשו להם למשחק. תנועות אמנותיות מאוחרות יותר הפרידו את הצללים מהייצוגים והעניק להם חיים משלהם. כך קרה בקוביזם, בסוריאליזם, באמנות המטאפיזית, וכמובן, בצילום ובקולנוע. פייר פאולו פאזוליני, למשל, שם דגש בסרטיו על האור העז בערים האיטלקיות, שבהן התענגו התושבים על השמש לפרקי זמן קצרים. באחד מסרטיו התריסים נותרים סגורים במשך רוב היום (17).

בעוד שציירי הרנסנס הפסיקו, בסופו של דבר, לייצג צללים, הוגי הרנסנס היו התיאורטיקנים הקוגניטיביים הראשונים ששילבו בין ציור למחקרים גיאומטריים של צללים. תיאורטיקנים של האמנות מהמאה ה־ 17 עסקו בקשר שבין פרספקטיבה לצללים. דיסציפלינות רבות אחרות ממשיכות לחקור את הקשר המרתק בין אור לצל ולצללים.

הקוסמולוגיה מנסה להסביר את העובדה שחצי מהאור ביקום מגיע מהישויות האפלות מכול - החורים השחורים; בפסיכותרפיה מקובל לחשוב שרק בעזרת ה"צללים המנטליים" שלנו נוכל להגיע ל"אור" שבהבנה. הפסיכולוג הנודע קרל יונג השתמש במונח "צל" כדי לתאר את "הצד האפל" של האדם (18). הצל מוזכר לעתים קרובות בתנ"ך ובכתבים יהודיים מוקדמים (ראו מאמרו שלאביגדור שנאן בספר זה)

בספרות יש שפע דוגמאות לצל ולצללים, כמו ב"סיפורו המופלא של פטר שלומיאל" מאת הסופר הגרמני אדלברט פון שאמיסו (1813). פטר, הפרוטגוניסט, מוכר את צלו לשטן. הצל מהווה תמה שכיחה גם בספרות הישראלית: הוא מופיע בין היתר בשירתם של נתן אלתרמן ויהודה עמיחי, ובשיריו של יהודה פוליקר. כמובן, איאפשר שלא להזכיר את הצל של פיטר פן, שמאבד אותו למגינת לבו, כאשר הוא מנסה לברוח מבית משפחת דרלינג ואותו מחברת וונדי בחזרה לגופו.

מחשבות על המדע של יצירת הצל
יש כמה ראיות לכך שבעבר נהגו לעסוק בהצללה. לדוגמה, אפשר לראות כי רחובות האימפריה הביזנטית מימי מסעות הצלב - והדבר עדיין ניכר בשווקים העתיקים בירושלים, עכו ואיסטנבול - נבנו כארקדות מחופות שאפשרו לאור לחדור מבעד לפתחים קטנים. כך היה אפשר לבלות בהם לאורך כל היום, והחיפוי סיפק צל והגנה מהחום. 

שטחים סגורים המוגנים מהשמש אפשר למצוא גם בקסבות של צפון אפריקה, וכפרים קטנים בספרד ובאיטליה נבנו לעתים קרובות סביב כיכר מוצלת שבה מתאספת הקהילה. הייתכן שסמטאותיהן של ערים ים־תיכוניות קטנות הן צרות כל כך בכוונה? האם הן נבנו כך כדי לספק צל? מה אפשר ללמוד מהאדריכלות ההיסטורית?

בתחילת המאה ה־ 18 התפתחה באירופה הדוקטרינה של הצל, Sciencedes ombres, בייחוד באקדמיות האדריכליות (19). מאותם ימים ועד שנות ה־ 70 של המאה ה־ 20 נהגו לשרטט את הצל, באופן שרירותי, בזווית קבועה של 45º. הדבר לאהיה קשור כלל לאופן שבו אור וצל מופיעים בטבע, אבל מדע הצל התקדם מאז בצעדי ענק.


צל בשרטוט אקדמי

מאז שנות ה־ 70 הפכו הצללים והתפקיד שהם ממלאים בתפיסה החושית לנושא מחקר בפני עצמו. המצאת המחשב אפשרה התנסות רבה יותר והעניקה לאדריכלות ולאמנות מגוון רחב של אפשרויות (20). את הפעולות האורבניות בחודשי הקיץ, כגון חציית כביש, המתנה לאוטובוס וישיבה בבית קפה, אפשר לראות כמעין נדידה מהשמש אל הצל. מה השלכותיה של תפיסה זו?

אנו מקווים שהמעצבים והמתכננים בישראל ישתמשו בתגליות החדשות האלה כדי לשפר את השטחים הציבוריים שלנו, שהרי נכתב פעמים רבות: "אדם ללא תכונות הוא אדם ללא צל". באותה רוח, אפשר לומר ששטח ציבורי פתוח ללא צל הוא שטח ציבורי פתוח ללא תכונות.

הערות שוליים:

(1) לניתוח מעמיק ראו את The Secret of the Shadow, Light and ,Shadow in Architecture המוזיאון הגרמני לאדריכלות, פרנקפורט, 2002
(2) טניזקי, ג'ונאיצ'ירו, "בשבח הצללים", מיפנית: דורון ב. כהן, רמת השרון: אסיה, תשע"ג 2012 , ע' 29.
(3) Gionnoni Andres 3 Mignucci: Inhabiting Shadows: "Observations on the Tropics as Place" Forum of Design for the Public    Realm, spring 1999, vol12, issue 3, p. 38-42
(4) על רעיון גינת העיר ראו ניצה מצגר סמוק, בתים מן החול: אדריכלות הסגנון הבינלאומי בתל אביב 1948-1931 , הוצאת משרד הביטחון, 1994
(5) עדה כרמי־מלמד ודן פרייס, אדריכלות בפלשתינה - א"י בימי המנדט הבריטי, 1948-1917 , הוצאת מוזיאון תל אביב לאמנות, 2011
(6) אסתר זנדברג, מי צריך צמחייה בלב העיר, הארץ, גלריה, 8 בינואר, 2014
(7) ראו לדוגמה את "Shading Our Cities, a resource guide for Urban and Community Forests", Gary Moll and Sara Ebenreck editors, 1989, American Forests Association
Gary Hildebrand, Varied Tree Shade for New Urban Pleasures, Harvard Design Magazine .2009/2010, pp.79-85
(8) לדוגמה, מחקרים נעשו באוניברסיטת וחנינגן בהולנד על־ידי חוקרים כמו סנדה לנזהולזר וויבקה קלם
(9) דו"ח מפורט על שתילת צמחים ברחובות ישראל פורסם על־ידי משרד החקלאות ב־ 2013 . ישראל גולן, אביגיל הלר, "מדריך עצי הרחוב בישראל". תפקידם של העצים כמערכות הצללה מינורי בדו"ח זה.
(10) Henry Plummer. 10 The Architecture of Natural Light, The Modernist Press, 2009
(11) DAM, Opus cit. 11 p.29
(12) Pliny, Natural 12 History, XXXV, 12
(13) על נושא הצל באמנות ראו:
M.Baxandall, Shadows and Enlightment, New Haven, London, 1995*
E.H. Gombrich, Shadows: the Depiction of Cast Shadows in Western Art, London 1995; Victor .Stoichita a Short History of the Shadow, London 1999 
W.Schoene, Uber das Licht in der Malerei, Berlin 1989*
(14) Stoichita. Opus 14 Opus cit.45
(15) Martin Kemp Margaret Walker, Leonardo on Painting, London 1989 (Yale) Univ.Press
(16) Stoichita. Opus Opus 16 .cit. p.45
(17) From DAM, Opus 17 cit. p.19
(18) Opus cit.p.66
(19) שם, עמ' 7
(20) ראו לדוגמה את הניסוי של דיוויד וולץ שנערך ב־ ,MIT understanding" Line Drawings of Scenes with Shadows ", ב־ Patrick Henry Winston, The Psychology of Computer Vision, New York 195. pp.19-92



לקריאת מאמרים נוספים בנושא הצל ניתן לרכוש את ספר התערוכה המלא >>

בחזרה לעמוד התערוכה צל ערים >>

 

 

© כל הזכויות שמורות למוזיאון העיצוב חולון, 2010   |   ניוזלטר   |   יצירת קשר   |   תנאי שימוש   |   הקמת האתר: סייברסרב   |   עיצוב: ™wuwa   |   צילומים: יעל פינקוס