אודות | צור קשר | עיתונות | ידידים | מגזין | ניוזלטר | ספריית החומרים | العربية | English  
מידע למבקר תערוכות אוספים לוח ארועים חינוך
| שלח אימיל |
 
 
מגזין
השאלון - שניר גדסי
צוות המוזיאון
להמשך »
מריה קונג במוזיאון העיצוב
צוות המוזיאון
הרצון לחבור אל אמנות על גונייה השונים, כמו גם הקשר הבלתי אמצעי עם הקהל, הוביל את להקת מריה קונג ומוזיאון העיצוב חולון לעבודה משותפת.
להמשך »
הנחש ונשל הטייץ
טל אמית
בהשראת פוסט פוסיל, קאמי קורטה, יוצרת סדרה של אביזרי אופנה בהשראת התנהגויות בעלי חיים בטבע.
להמשך »
...גיליון עכשווי
...כל הגיליונות

עקבו אחרינו
הרשמה לניוזלטר »
Facebook »
> ניל ננר

מה עושים עם זה?

ניל ננר
, מעצב, מרצה במחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר ובוגר התוכנית לתואר שני בבצלאל. הסטודיו שלו עוסק בעיצוב רהיטים ותערוכות והוא נמנה עם מקימי חברת העיצוב Gaga & Design. בשיח העיצוב ידבר ננר על הפרויקט: "סימני פיסוק" ועל פרויקטים נוספים בהם עוסק הסטודיו בימים אלו. 

אחת השאלות המרכזיות שמעסיקות את ננר היא הכמיהה שלנו לשקט, הצורך שלנו בפחות. המינימליזם הוא מעין תגובה לשפע ולעודפות שבשיטה הקפיטליסטית. האם ניתן ליצור חפצים על התווך שבין היש והאין, המתפקד והלא מתפקד, חפצים שיספקו לנו את הצורך הרגשי בהפחתה? במסגרת התבוננות בתופעה הזו, הוא מנסה להגדיר ולאפיין צרכים ממשים כגון: האטה, עצירה, חוסר, מתוך ההכרה שצרכים אלה אנושיים ובלתי נפרדים ממכלול הצרכים שלנו.

כשפסל חוצב בגוש של חומר הוא מעצב אותו על ידי הפחתה. מעבר לאקט הפיסי של רדוקציה, יש בצמצום גם ניסיון לחדד סכמות קיימות, לכתוב עולם ומלואו במשפט אחד. זוהי שיטה של בניית יכולות דיוק והקפדה, היא דורשת אימון ושיפור של כל המרכיבים הבונים את התהליך העיצובי, החל משלב הרעיון ועד שימוש בחומר.

כשמדובר על הצורך הרגשי, הנדבך המהותי של שימוש פיסי מדורג אחרת בהיררכיה, והוא כבר לא מהווה את החוליה העליונה באבולוציה של המוצר, שינוי זה מאפשר לבחון סכמות חדשות אל מול הארכיטיפ המוכר. במקרים רבים מהלך כזה מתפרש כעיצוב המיועד לתצוגה בגלריות, או כניסיון לטשטש את הגבול שבין אמנות ועיצוב. ואכן, הגבול הוא האזור המעניין מבחינת ננר. אנחנו נוטים לראות בגבול קו חד ממדי, מפריד בין יש לאין, בין שחור ולבן. האם ניתן לייצר מרחב חדש בדיוק במקום הזה, מרחב שבו יכול להתקיים כיסא הן כמוצר והן כאובייקט מופשט?"

ציטוט מתוך המאמר של ד"ר טל פרנקל אלרואי על התערוכה: "סימני פיסוק":
ניל ננר מעמיד מרחב מתעתע, שבו רהיטים רזים מופיעים ונעלמים באותה ההתכוונות. בדומה למשיכת דיו בידי צייר סיני, נדמה שננר מבקש להצביע על החלל שעוטף את החפצים לא פחות מאשר על החפצים עצמם. כאילו הגופים הדקים - כסא, שולחן, ספריה - נמדדים לא בחומר אלא בכמות האל-חומר, הצללים והערפל העוטפים אותם. בדומה לציור הסיני, סדרת הרהיטים מייצרת מעין נוף עדין של קווים דקים ועבים.
האם כסא הוא לא בעצמו גשר של מילים, אובייקט שאנחנו מתוכנתים לאמץ כמובן מאליו? זו השאלה המרכזית שעולה מן העבודה של ננר, המנהלת דיאלוג אינטנסיבי עם התהום הפעורה תחתיו. מה מסתיר האובייקט - מה מכסה המושג של האובייקט - ואילו יחסים הוא מנהל עם האפלה? באיזו מידה אנחנו צורכים את החומר ובאיזו מידה את המרחב? ומה ישתנה בנו אם מערכת היחסים המוכרת תופר?
בחומרים פשוטים וצורות דקות ננר מחפש כתב יד עיצובי שמתייחס לשאלות הללו, שמבטא את המתחים בין המילים והתהום, בין הגשרים והשתיקה. התוצאה היא כמעט סימני פיסוק ותו לא; נגיעות חומר בזיכרון; עיצוב עולם פואטי שהוא "על דרך ההיעלמות", כאימרתה של המשוררת דליה רביקוביץ.


© כל הזכויות שמורות למוזיאון העיצוב חולון, 2010   |   ניוזלטר   |   יצירת קשר   |   תנאי שימוש   |   הקמת האתר: סייברסרב   |   עיצוב: ™wuwa   |   צילומים: יעל פינקוס