רכישת כרטיסים

עיצוב תעשייתי בסלובניה

צילום: צילום: שי בן אפריים

מתוך קטלוג התערוכה "שורשים משותפים: מפת עיצוב בגבולות פוליטיים משתנים"

עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה, התמקדו תחומי העיצוב בעבודת יד והעיצוב התעשייתי בסלובניה בייצור טקסטיל וחפצים עשויים עץ, זכוכית וקרמיקה. כפי שקרה ברחבי אירופה מסוף המאה ה-18 ועד אמצע המאה ה-20, התפתחותם של תהליכי תיעוש חדשים הובילה לייצור מוצרים זולים לשימוש יומיומי, שחיקו במראם חפצים המיוצרים בעבודת יד.

עלייתו של משטר פוליטי חדש שהתבסס על מודל הסוציאליזם הסובייטי בשנת 1945 הביא למעבר גורף לייצור תעשייתי. רוב המעצבים או ה"אמנים השימושיים" (כפי שנקראו באותה תקופה) שפעלו לפני המלחמה איבדו את לקוחותיהם הבורגניים והפסיקו לעבוד בתחומי ההתמחות שלהם בשלהי שנות ה-40, כשיוגוסלביה הסוציאליסטית הפנתה עורף לברית המועצות ופנתה אל עבר המערב, החלו מפעלים מקומיים להתאים את עצמם לשוק המערבי, ולשים דגש חדש על עיצוב ועל ייצור המוני של מוצרים שימושיים במחירים תחרותיים.

שנות ה-50 המוקדמות היוו נקודת מפנה חשובה עבור מעצבים ביוגוסלביה בכלל ובסלובניה בפרט. חלק מהמפעלים שהיו פעילים לפני מלחמת העולם השנייה הולאמו ונפתחו מחדש. ברוב המקרים, להוציא כאלה של מפעלים שעברו רה-אורגניזציה טוטאלית, המשיך תהליך הייצור להתבסס על הכישורים ותחומי המומחיות הקיימים של העובדים. דוגמא בולטת בהקשר זה היא המפעל של חברת Stol, שהתמחה בייצור רהיטי עץ מכופף מאז תחילת המאה ה-20. בתקופה המדוברת שכר המפעל את ניקו קרייל (Kralj), שיסד את המחלקה הראשונה לעיצוב ולפיתוח במפעל לאומי, ומאוחר יותר הגדיר את עצמו כמעצב התעשייתי המקצועי הראשון בסלובניה. מחלקה זו הסיטה את הדגש מהעתקה ושינוי קל של מודלים קיימים לפיתוח וייצור מוצרים בעיצוב מקורי. קרייל, ארכיטקט צעיר שסיים זה עתה את לימודיו והיה בקיא בהיסטוריה של הריהוט, רכש גם כישורי נגרות בסדנה של אביו, שהתמחה בייצור ארונות. רקע מקצועי זה, שאליו התוספה סקרנותו לגבי מגמות בינלאומיות בעיצוב רהיטים, הובילו לשיתוף פעולה מוצלח ביותר עם חברת Stol.

מחלקה דומה לעיצוב הוקמה באותה תקופה במפעל של יצרנית האלקטרוניקה Iskra, שהוקם כתוצאה ממיזוג של מספר מפעלים קטנים יותר.Iskra התמחתה בייצור מונים אלקטרוניים, שעונים, טלפונים, מקרני סרטים ומוצרי חשמל ביתיים. במהלך כמה עשורים הייתה זו אחת החברות היחידות שהכירו בחשיבות פיתוח מוצרים חדשים באמצעות שיתוף פעולה עם מדענים, מומחים לטכנולוגיה ומעצבים. האחראי העיקרי לגישה חדשנית זו היה ראש מחלקת העיצוב של המפעל, דבורין סאוניק (Savnik), הידוע מעל לכל כמעצב של המוצר הסלובני המועתק ביותר- הטלפון מדגם ETA 80. גישתו של סאוניק לעיצוב כחלק אינטגראלי מתהליך הייצור, ולא כמעטה חיצוני המולבש על המוצר המוגמר, הייתה חיונית להצלחתו הבינלאומית של המפעל.

Iskra אפשרה למעצבים גרפיים ותעשייתיים רבים, וביניהם זמגה גלה (Gale), ליובן קלויצ'ניק (Klojcnik), מריאן גנמוש (Gnamuš) אלברט קסטילץ (Kastelec) ורבים אחרים, לצבור ניסיון מקצועי חשוב. אך למרות שהדגמים שעיצבו זכה להצלחה מרובה, במהלך תקופה זו נותרו רוב המעצבים של Iskra אנונימיים.

רק מספר קטן של מעצבים ביוגוסלביה הקומוניסטית עבדו כעצמאים או היו בעלי חברות משלהם. אחד מהם היה מעצב המיקרופונים ומכשירי החשמל מרקו טורק (Turk) שעבד בבית מלאכה קטן בו ייצר לבדו מוצרים באיכות מרשימה. באופן בלתי ייאמן זכה טורק, שהיה מפעל של אדם אחד, להצלחה בינלאומית שהשתוותה לזו של ,Iskra מפעל שהעסיק כמה אלפי עובדים. המוצרים שעיצב טורק היו איכותיים ויפים בצורה יוצאת דופן, ובעליהם עדיין מסרבים לוותר עליהם למרות קיומם של מוצרים חדשים ומתוחכמים יותר.

בנוסף ל-Skol ול-Iskra, שני המפעלים החלוצים בתחום העיצוב, גורם מרכזי נוסף שתרם לשינוי הגורף של עולם העיצוב הסלובני היה השימוש בפלסטיק, שהלך ותפס מקום מרכזי בבתים פרטיים ובמרחב הציבורי במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20 בעוד שהבחירה בחומר זה לייצור מוצרים ביתיים וצעצועים הייתה מובנת מאליה, עשה בו סאשה מכטיך(Mächtig) שימוש מקורי לעיצוב קיוסק שנוכחותו הצבעונית בלטה על רקע הרחובות האפורים של הערים הסוציאליסטיות. מכטיך השתמש מאוחר יותר בפלסטיק כדי ליצור גם תאי טלפון, פחי אשפה ועוד, אך קיוסק K67 היה פריט העיצוב הבולט ביותר במרחב הציבורי של יוגוסלביה בשנות ה-70. למרות שהקיוסק כבר איננו מיוצר יותר כיום, הוא עדיין נמצא בשימוש. פלסטיק הוא חומר שריתק גם את אוסקר קוגויי (Kogoj) שהשתמש בו ליצור ריהוט בקנה מידה קטן יותר. כסא הנוח Gondola – שעיצובו הושפע על ידי מגמות עיצוב עכשוויות באיטליה – היה רהיט הפלסטיק הראשון שהחליף את ריהוט העץ המסורתי בבתים סלובניים.

למרות המגבלות שהיוו חלק מהאקלים הפוליטי בסלובניה משנות ה-50 ועד שנות ה-90, נהנו מעצבים מביטחון תעסוקתי. כיום, לעומת זאת, עבודה במחלקת העיצוב של מפעל היא החלום הבלתי מוגשם של מעצבים רבים. במהלך שני העשורים האחרונים נאלץ תחום העיצוב התעשייתי, הקשור קשר הדוק לכלכלה ולתעשייה, להתמודד עם אתגרים רבים. כתוצאה מכך, המוצרים שעוצבו במהלך עשרים השנים האחרונות הם יותר מסתם חפצים יעילים ושימושיים: הם גם התוצר של שינויים פוליטיים וכלכליים, ושל יכולתם של מעצבים ותעשיינים להסתגל לשינויים אלה.

הכרזת העצמאות של סלובניה ב-1991 הובילה לשינויים חברתיים וכלכליים דרמטיים, ודרשה הסתגלות מהירה לתנאים החדשים. שדה העיצוב התעשייתי היה צריך להגיב תוך זמן קצר לאובדן השוק היוגוסלבי, כמו גם לקריסתן של חברות מרכזיות במשק. מחלקות הפיתוח של המפעלים השונים, שהעסיקו בדרך כלל מעצבים והיו חלק אינטגראלי מרוב החברות הסלובניות עד שנות ה-80 המאוחרות, היו בין הנפגעים הראשונים של תהליכי הרה-אורגניזציה שהתרחשו בתעשייה בתחילת שנות ה-90. אחת התופעות הבולטות במהלך תקופה זו הייתה הקמתן של חברות חדשות וקטנות יותר, שתרמו לשינוי הן בתחום התעשייה והן בתחום העיצוב והפיתוח. לסלובניה הייתה מסורת מפותחת של עיצוב תעשייתי, כתיבה ביקורתית בתחום העיצוב וקידום מקצועי. מ-1991 ואילך, עודדה מסורת זו את הקמתם של סטודיואים עצמאיים לעיצוב.

בתחילת שנות ה-90 נחלצו מעצבים מבוססים רבים להגן באופן פעיל על מעמדם כסמכויות בתחום העיצוב – הן בעבודתם כמעצבים והן בתפקידם כמורים במחלקת העיצוב החדשה של האקדמיה לאמנויות ועיצוב באוניברסיטת ליובליאנה, והשפיעו רבות על התהוותו של דור מעצבים צעיר יותר. השינויים החברתיים והכלכליים שהתרחשו בסלובניה במהלך תקופה זו התרחשו במקביל להשקת הקריירות המקצועיות של דור הבוגרים הראשון של מחלקת העיצוב של האקדמיה, שנוסדה ב-1984. מעצבים צעירים אלו יכלו להגיב במהירות רבה יותר לסביבת העבודה החדשה וזכו במהרה להצלחה כיזמים עצמאיים או כמעצבים העובדים יחד בחברות קטנות או באגודות שונות. שניים מבין הסטודיואים הראשונים מסוג זה היו Asobi ו- Gigodesign שאליהם הצטרפו במהרה רבים אחרים. נוכחותם הבולטת בשוק והשקעתם בקידום עצמי, כמו גם שיתופי הפעולה הקבועים שלהם עם מפעלים גדולים, הובילו לייצורם של מוצרים איכותיים שזכו בפרסים מקומיים ובינלאומיים רבים בשנים האחרונות. כיום יש רק מספר קטן של חברות שעדיין מחזיקות במחלקות עיצוב פנימיות ורק מספר מצומצם מבין המפעלים הגדולים ביותר – כגון גורייניה (Gorenje) – הצליחו לשרוד את תהליך הארגון מחדש. מספר חברות אחרות הצליחו לשמר את יחידות הייצור והמותגים שלהם, אך סגרו את מחלקות העיצוב והפיתוח שלהם ועברו לעבוד עם סטודיואים חדשים לעיצוב. החברות Elan ו-Alpina הן שתיים מהחברות שהצליחו לשמר ולבסס מחדש מותגים מוכרים, תוך פיתוח שיתופי פעולה ארוכי טווח עם חברות עיצוב צעירות – הראשונה עם Gigodesign והשנייה עם סטודיו יורה מיקלאוץ (Miklavc).

מספר חברות צעירות ושאפתניות, כגון יצרנית גופי התאורה Intra Lighting, הכירו בעובדה שהישרדות תחרותית בשוק הקיים דורשת דגש על עיצוב חדשני, והחלו לשתף פעולה עם מגוון מעצבים צעירים. גוף התאורה Gwig הוא אחד מהמוצרים המצליחים הרבים שהחברה יצרה בשיתוף פעולה עם סטודיו Asobi . חברת Arcadia נהנתה מסיפור הצלחה דומה עם סדרת מנורות שעוצבה על ידי צמד המעצבים ביוק פרוביץ (Bevk Perovic).

למרות שקיעתה של תעשיית העץ הסלובנית, השימוש המסורתי בחומרים מקומיים ממשיך להביא לתוצאות מצוינות בתחום הריהוט. מתלים למעילים, מדפים, וכסאות עץ הם רהיטים "חמים" ובעלי מראה עכשווי שייצורם נמשך במהלך שני העשורים הראשונים של עצמאות סלובנית. המעצבים של חפצי עץ אלה, שהם בני דורות שונים, חוזרים כל אחד בדרכו המקורית לעבודה עם חומר טבעי זה שלעולם אינו יוצא מהאופנה ושהוא כה אופייני לסלובניה. המסורת הסלובנית הארוכה של ייצור כלי זכוכית איכותיים בעבודת יד או באופן מכני השתמרה גם היא בצורה דומה. למרות שרוב המוצרים המיוצרים כיום מיועדים לצריכה בינלאומית ומשווקים תחת מותגים זרים, שני מפעלי הזכוכית הגדולים ששרדו בסלובניה, הראסטניק (Hrastnik) ורוגשקה ,(Rogaška) מצליחים ליצור שיתופי פעולה מתמשכים עם מעצבים שזכו להכרה ביקורתית ומסחרית ברחבי העולם.

בעקבות תהליכי הגלובליזציה הגורפים שהתרחשו בשני העשורים האחרונים, הפכו מעצבים כגון לארה בוהינץ (Bohinc), דן לנרד (Lenard), רוברט לישניק (Lešnik), ניקה זופנץ (Zupanc) ואחרים ממעצבים סלובניים בעלי מוניטין, לאנשי מקצוע מצליחים בזירה הבינלאומית. המנורה Lolita של ניקה זופנץ (Zupanc) לדוגמא, נותנת ביטוי לגישתה האישית של זופנץ לעיצוב, שזיכתה אותה בהכרה עולמית הודות לשיתוף הפעולה שלה עם חברה בינלאומית. לפני היווצרותו של שוק בינלאומי לא ניתן היה לדמיין חברות כגון גורייניה (Gorenje), אקרפוביץ' (Akrapovic), קוזמה (Kuzma), פיפיסטרל (Pipistrel) ו-Seaway, שמות דגש משמעותי על עיצוב כחלק מתכניות הפיתוח שלהן. ה-Aspirators של איגור רוזה (Rosa), לדוגמא, יוצרו ביוזמתה של חברה זרה ובשיתוף פעולה עימה. אופני הדוורים Krpan – האופניים הרשמיים של דוורי סלובניה – הפכו לסיפור הצלחה בינלאומי, והם נמצאים כעת בשימוש רשמי של רשויות הדואר בחמש מדינות אירופאיות נוספות.

שפע המוצרים השימושיים יותר או פחות שנוצרו בעקבות התפתחות התעשייה בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה העלה שאלות רבות בנוגע לתהליכי ייצור המוניים. בעוד שתהליכי ייצור ידניים הוזנחו והוגבלו למרחב הביתי האינטימי משנות ה-50 ועד שנות ה-90 של המאה ה-20, העשור הראשון של המאה ה-21 התאפיין בתחייה מחודשת של עניין בעבודת יד. הפופולאריות הגוברת של גידול ירקות וסריגת סוודרים לצריכה עצמית מקבילה להעדפה הגוברת של מוצרים בעלי עיצוב יצירתי שנוצרו בסדנאות קטנות על פני מוצרים תעשייתיים. במובן זה, מהווה הסטת תשומת הלב הציבורית מעיצוב תעשייתי לייצור בעבודת יד מעין סגירת מעגל, המחזירה אותנו לעולם העיצוב הקדם-תעשייתי.