רכישת כרטיסים

רעיונות חדשים: עיצוב באסטוניה אחרי מלחמת העולם השנייה

צילום: צילום: שי בן אפריים

מתוך קטלוג התערוכה "שורשים משותפים: מפת עיצוב בגבולות פוליטיים משתנים"

מאמר זה מתמקד במספר ציוני דרך חשובים בהיסטוריה של העיצוב האסטוני בעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה ומספק סקירה של ההתפתחויות העיקריות שהשפיעו על הסטת הדגש מעיצוב מוצרים למגוון רחב יותר של פעילויות בשדה העיצוב.

המפעל למוצרי אמנות שימושית (קומבינט)

באמצע שנות ה-50 של המאה ה-20, הפך הצורך בשיפור רמת החיים הכללית של האוכלוסייה לנושא מרכזי בחברה הסובייטית. שיכוני מגורים חדשים בעלי מראה אחיד נבנו ברחבי מזרח אירופה, ותחומי האמנות השימושית והעיצוב זכו להכרה חדשה כאמצעי חשוב להשגת מטרה זו. באסטוניה הוביל העיסוק החדש באמנות ובעיצוב להקמת "המפעל למוצרי אמנות שימושית" – גוף שהורכב ממספר סדנאות קטנות, בזיקה למודל המצליח של בתי עסק מולאמים שהתבסס בשנות ה-30 של המאה ה-20. מפעל זה נוסד בתום מלחמת העולם השנייה בטאלין, בירת אסטוניה, כתוצאה מארגון מחודש של מספר סדנאות לאמנות דקורטיבית שנמצאו תחת פיקוח המרכז לאמנות שימושית של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אסטוניה. כל אחת מסדנאות אלו הייתה למעשה סטודיו קטן לאמנות שבו נעשתה רוב העבודה באופן ידני. הודות לכישוריהם הטכניים המפותחים, יכלו האמנים לייצר מוצרים באיכות גבוהה ששווקו בהצלחה מחוץ לאסטוניה, והיוו את הבסיס למודל הייצור החדש.

המפעל למוצרי אמנות שימושית השתייך להתאחדות האמנים האסטוניים, שהשתייכה בתורה להתאחדות האמנים של ברית המועצות. מיזם שאפתני זה נועד לספק לאמנים תנאי עבודה נאותים, לשווק את המוצרים שייצרו ולהתאים את הדגמים שיצרו בעבודת יד בסדרות קטנות לייצור תעשייתי. המפעל הורכב משמונה סדנאות שהתמחו בחומרים שונים כגון: טקסטיל, מתכת, עור וכדומה; הוא ניהל גם רשת של חנויות שנודעו כ"סלונים", שם נמכרו המוצרים. במשך כמעט שני עשורים, תווך המפעל למוצרי אמנות שימושית בין עולם של חפצים שנוצרו בעבודת יד ובין עולם המוצרים התעשייתיים.

מאמנות לתעשייה

הסיסמה "עוד מוצרים!" שנפוצה אחרי מלחמת העולם השנייה הפכה חיש מהר לסיסמה – "עוד מוצרים יפים!" בהקשר זה, נתפסו העוסקים באמנות שימושית כסוכנים מרכזיים בתהליך החדרתה של מודעות אסתטית חדשה לחיי היומיום. אמנים שימושיים למדו באופן מסורתי במכון הלאומי לאמנות והתמחו בייצור תעשייתי. במהלך תקופה זו, התמקד שיח העיצוב בצורך לשתף את אותם האמנים בתהליך הייצור ובתוצאות השליליות של הימנעות משיתופם.

במהלך שנות ה-50 נתפסו האמנויות השימושיות כבסיס ליצירת מוצרים תעשייתיים מוצלחים, אך עם חלוף הזמן הפכו לסוג של אמנות אליטיסטית שהוצגה בעיקר במסגרת תערוכות שונות. הסיבות לשינוי זה קשורות למחסור הכללי בחומרים, שלא אפשר ייצור בקנה מידה תעשייתי; לעלות הגבוהה של מוצרים מסוג זה, שנבעה מתהליך הייצור הידני והיכולת לייצר רק כמות מוצרים מוגבלת; ולשימוש בציוד טכנולוגי מיושן, שהכריח את האמנים להתפשר והוביל לפתרונות עיצוביים בלתי מספקים. זאת ועוד, המערכת הקיימת הדירה במידה רבה אמנים שהופנו באופן מערכתי לעבודה בתעשייה מהתאחדות האמנים ומהשתתפות בתערוכות אמנות. כתוצאה מכך, אמנים אלה – שעבדו כחברי צוות – נותרו במידה רבה אנונימיים. למרות התנאים הקשים שבהם עבדו, בתחילת שנות ה-60 החלו מאמציהם לשאת פירות מרשימים. עם זאת, המוצרים שעיצבו המשיכו להופיע בעיקר בתערוכות מקצועיות ובחלונות ראווה, ולא על מדפי החנויות או בבתיהם של אנשים מן השורה.

אמנות והמרחב הביתי

עיצובם של בתים חדשים ושל סביבות מגורים אישיות היו נושאים מרכזיים במגזין העיצוב היחיד של אסטוניה, Kunst ja Kod (אמנות והבית), שראה אור לראשונה בשנת 1958. מגזין זה סיפק רעיונות, תכניות, הוראות עשה-זאת-בעצמך והציע אפשרויות שונות לשינוי סביבת המגורים הסטנדרטית וליצירת סביבה יומיומית בעלת נופך אישי. המאמרים במגזין נכתבו על ידי מעצבים ואמנים מקומיים ידועים, שחלקו את הידע שלהם וסיפקו רעיונות חדשים. המגזין Kunst ja Kodu פורסם הן בשפה האסטונית והן ברוסית והגיע לקהל קוראים סובייטי רחב.

השכלה

הקורס הראשון לאמנות תעשייתית הוצע במכון הלאומי לאמנות בשנת 1966. שנתיים לאחר מכן, ב-1968, הפך הקורס למחלקה בפני עצמה. שדה לימוד חדש זה התקיים לצד תכניות לאמנות שימושית, שהתמקדו בחומרים ספציפיים. באותה תקופה, "עיצוב" כשדה עצמאי לא זכה עדיין להכרה בשדה החינוך או בשדה הייצור. הקמתה של תכנית זו, ביוזמתו של ברונו טומברג (Tomberg) עוררה עניין רב בבחינת הסביבה היומיומית מנקודת מבט של עיצוב. בניגוד לדגש על עיצוב אובייקטים, גישה זו הציעה ראייה רחבה יותר של האפשרויות הקיימות בעולם העיצוב. המחלקה לאמנות תעשייתית, שנולדה הודות לביקוש למעצבים בתחומים שונים, החל בייצור תעשייתי וכלה במיתוג ותקשורת שיווקית, התמקדה בהכשרת מעצב אוניברסאלי, בניגוד למעצב בעל מומחיות מיוחדת – כזה שיוכל לעבוד בעיצוב חפצים, בסביבות שונות וכן בשדה התקשורת. דגש זה הוביל לשינוי משמעותי בשיח המקומי על עיצוב – מעיסוק בייצור אובייקטים לבחינה הוליסטית יותר של מגוון בעיות וסביבות שונות.

מעצבים צעירים שבגרו מהמחלקה לאמנות תעשייתית החל מ-1970 ואילך, עבדו בהמשך בתחומים שונים כגון עיצוב המוצר, מיתוג, הוראה ותחומים נוספים. אחת החברות שהציעה הזדמנויות חדשות לאותם בוגרים טריים הייתה יצרנית הפלסטיק Salvo, שהחלה לפתח ולעצב ציוד ספורט (כגון קסדות ומגפי סקי) בשנות ה-70. באותה תקופה החל שדה העיצוב באסטוניה להתפתח בכיוונים חדשים. מרוץ הסירות שנערך בטאלין כחלק מאולימפיאדת הקיץ של 1980 במוסקבה נתן למעצבים הזדמנות יוצאת דופן, שהובילה לעיצוב מחדש של המרחב העירוני. מנהלי מיזם זה היו חברי צוות סדנת העיצוב של המפעל למוצרי אמנות, שניסיונם כלל עבודה על מגוון פרויקטים עבור גורמים שונים, כולל התעשייה האווירית הסובייטית.

האלטרנטיבה הניסויית

הניסיון להרחיב את הגדרתו של שדה העיצוב הובילה להפקה של סדרת תערוכות "Ruum ja form" (חלל וצורה), שהתקיימו החל משנת 1969 והציגו הן למעצבים והן לקהל הרחב גישה ניסויית לעיצוב. מארגני התערוכה ניסו לפתח יוזמות וצורות מחשבה חדשות ויצירתיות, ולהציג בפני הקהל בעיות עכשוויות הנוגעות לעיצוב סביבות מסוגים שונים. גישה זו אפשרה הן למעצבים והן לקהל להשתחרר משיקולים פונקציונאליים צרים. מרגע זה ואילך, המונח "עיצוב" החל לתפוס את מקומו של המונח "אמנות תעשייתית".

כל אחת מהתערוכות הייתה מאורגנת סביב נושא מסוים וחללי התצוגה עוצבו בהתאם כסביבות מרהיבות וטוטאליות. התערוכה הראשונה עסקה בנושא השימוש בפריטי עיצוב סטנדרטיים בכדי להציע אפשרויות יצירתיות ואישיות לשימוש בצורות, חומרים וצבעים. התערוכה השנייה (1972) הסיטה את הדגש מדגמי רהיטים ל"תהליכים ראשוניים ומופשטים", והתמקדה בחשיבות של תערוכות עיצוב כזירה ניסויית. התערוכה השלישית (1976/77) "אדם וחופשה", עסקה בנושא מוגדר יותר, כפי שקרה גם בתערוכות השנתיות שבאו לאחר מכן. למרות שמידת יכולתו של הקהל להבין את הרעיונות שהוצגו בתערוכה הוטל בספק בדיונים שהתקיימו במהלך התערוכה, מספר המבקרים הגדול וכמות הביקורות שנכתבו על התערוכה הצביעו על העניין הציבורי והמקצועי הרב שהיא עוררה.

סיכום

התקופה הסובייטית פתחה בפני מעצבים אסטוניים הזדמנויות שונות בתחומי העיצוב השימושי והניסויי. מאמר זה התמקד רק במספר קטן מהתופעות שהתפתחו בעולם העיצוב בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה. המגוון הרחב של רעיונות עיצוביים שזכו למימוש במהלך תקופה זו, או ששרדו בפורמט אחר, הם חלק חשוב מהמורשת התרבותית של אסטוניה. במהלך העשור האחרון, מגוון של חומרים ומוצרים האופייניים לתקופה זו נאספו וזכו לשימור והם נמצאים כיום באוסף של המוזיאון האסטוני לאמנות שימושית ועיצוב.