תפקידו של מעצב תערוכות אינו מסתכם בהיבטים אסתטיים בלבד; הוא דורש הבנה מעמיקה של התוכן המוצג, קהל היעד והאינטראקציות הפיזיות והרגשיות שנוצרות בין המבקרים למוצגים בחלל. המרכיבים המרכזיים בעיצוב תערוכה כוללים יצירת נרטיב עיצובי־אוצרותי ופיתוח מערכת תומכת בתוכן, בהתאם לזמן ולמקום הנתון. תהליך העבודה מתחיל במחקר מעמיק והבנת הנושא, ממשיך בתכנון, פיתוח וביצוע, ומסתיים בהקמה והתקנה. תערוכה מוצלחת יוצרת חוויה משמעותית, מצליחה לחדש ולהותיר רושם מתמשך.

האתגר בעיצוב תערוכת "שובר.ת שוויון" (אוצרות: עדי המר יעקבי, רונה זינגר ומיה דבש), שהוצגה במוזיאון העיצוב וננעלה ב-15 ביוני, נבע מהיקפה הרחב ברמת התוכן והמדיום המוצג. התערוכה בוחנת מגוון נושאים דרך העדשה המגדרית: גוף וארגונומיה, מערכות יחסים אינטימיות, ייצוג וטאבו ומרחב וירטואלי. הנושאים נבחנים דרך מוצגים ממגוון פרקטיקות: עיצוב מוצר, עיצוב אריזה, עיצוב רפואי, עיצוב גרפי, מיתוג, UX/UI, משחקים, איור, קומיקס, motion design ועוד. מעבר לאתגר הטמון בהיקפה, התערוכה נעה בין האינטימי והפרטי לקולקטיבי. הביקור בה הוא חוויה דינמית, כאשר אזורים מסוימים מצריכים תחושת ביטחון ואנונימיות, בעוד אחרים דורשים מבט רחב וחקרני. מעבר לכך, התערוכה מיועדת לקהל הרחב ועוסקת בשיח עכשווי טעון ומקוטב. סביר להניח שחלק מהמבקרים יגיעו עם התנגדות מסוימת משום שחלק מן התכנים בה מנוגדים לתפיסת עולמם. עיצוב תערוכה מסוג זה צריך לתמוך בחווית המבקר תוך מודעות למורכבות התכנים. 

היי עוז! בוא נתחיל מהתחלה. כיצד הגעת לעסוק בעיצוב תערוכות?
"אני בוגר תואר ראשון בעיצוב תעשייתי מבצלאל. לאחר הלימודים עבדתי במשך שלוש שנים כמעצב תערוכות במוזיאון ישראל. לאחר מכן יצאתי לדרך עצמאית ולמדתי אוצרות בשנקר כדי לרכוש כלים שיאפשרו לי לעצב תערוכות טוב יותר. אני נמשך לשדות השונים בעיצוב התערוכה: עיצוב תעשייתי, עיצוב פנים, אדריכלות, הפקה ואוצרות. עיצוב תערוכה הוא פרויקט חולף, במסגרתו יוצרים מרחב חוויתי ורגשי שמתקיים לזמן קצוב. בנוסף, זה תהליך יצירה קולקטיבית המאגד תחתיו אנשים שמדברים באותה השפה, ודורש גמישות ותקשורת טובה. המורכבות והזמניות של הפרויקטים האלו מרגשת אותי, וככל שמעמיקים בהם, ההתרגשות גדלה."

איך התחיל תהליך העבודה על "שובר.ת שוויון"?
"דרכי במוזיאון העיצוב התחילה לפני שנתיים בעיצוב התערוכה של אלבר אלבז ב־2022, ולאחר מכן בעיצוב חלל המעבדה בתערוכת 'טעימה מן העתיד'.  באותה תקופה עדי ורונה החלו במחקר האוצרותי, ומיה, האוצרת הראשית של המוזיאון, פנתה אליי והציעה לי להצטרף. לא היה לי עניין מקדים בתחום המגדר אבל צללתי לתוך התהליך. לרוב, בשלב זה קיים תיק תערוכה סגור (מסמך המהווה כלי מרכזי עבור מעצב התערוכה. הוא מכיל מידע על היצירות שיוצגו ואת החזון האוצרותי הדרוש לפיתוח הנרטיב הכללי), אך זה היה תהליך מעמיק והצטרפתי בשלב מוקדם בו הדברים עדיין פתוחים."

אילו עקרונות הנחו אותך בעיצוב החלל?
"רציתי לשלב בין נקודת המבט שלי על מגדר לזו של האוצרות. במסגרת התהליך הן שיתפו אותי בתובנות המחקר האוצרותי והגדרנו ערכים מנחים לקונספט. הן הגיעו עם החלוקה לחמשת קטגוריות ההשפעה המוצגת בתערוכה (המעגל הפיזי, המעגל הביתי, המעגל הציבורי, המעגל הפופולרי והמעגל הוירטואלי). הן גם בחרו להשתמש במושג 'מעגל', שמתכתב עם ערכים רלוונטיים לתחום המגדר כמו 'פלואידיות', 'רכות' ו'ממשק'. קראתי טקסטים שהן הביאו והתמקדתי במאמר שהוביל ליצירת התערוכה (מתוך הספר 'נשים בלתי־נראות: לחשוף הטיות דאטה בעולם שעוצב עבור גברים' שכתבה קרולין קריאדו פרז), הממחיש כיצד התייחסות למשתמש הגברי כברירת מחדל מייצרת אפליה מגדרית בכל תחומי העיצוב. התכנים הבהירו את נקודת הפתיחה האוצרותית ואת המוטיבציה ליצירת התערוכה, אבל כדי לתרגם אותן לחלל חיפשתי משהו נוסף. החלטתי להכניס קוויריות לתוך העיצוב, אסתטיקה בעלת מוזרות מסוימת. היא מתבטאת בבחירות החומריות, בצבעוניות ובחווית השיטוט."

"עיצוב תערוכה הוא תחום של יצירת מרחב חוויתי ורגשי חולף. ככל שמעמיקים בתהליך, ההתרגשות שבזמניות גדלה".

שתיים מאוצרות התערוכה, עדי המר יעקבי ורונה זינגר, הן מעצבות תעשייתיות בעצמן וזינגר היא גם מעצבת תערוכות שעיצבה מספר תערוכות במוזיאון העיצוב. הניסיון שלהן, והכשרתו של בירי בתחום האוצרות איפשר לנהל דיאלוג מעמיק במסגרת גיבוש הנראטיב העיצובי של התערוכה. להיבטים מסוימים שלו תרמו גם המעצבות הגרפיות של התערוכה, שיר דניאל ואביטל רחייב.

באיזו אופן הקוויריות השפיעה על הבחירות החומריות והצבעוניות בעיצוב?
״ברמת החומריות, החלטתי שלא יהיו קירות גבס – רציתי משהו שונה. בחרתי להשתמש בטקסטיל רך ליצירת תחושת אינטימיות וקרבה. הם מתקשרים לסביבה הביתית ואולי אפילו למיטה, ורלוונטיים במיוחד לגלריה התחתונה שעוסקת במעגלי הגוף והבית. מצד שני, חיברתי אותם לצינורות מתכת חשופים, תעשייתיים. השימוש בטקסטילים רכים ואינטימיים לצד חומרים תעשייתיים עזר ליצור את האיזון הנכון בין נושאים מנוגדים.

ברמה הצבעונית, גיבשנו פלטת צבעים  המתרחקת מהחלוקה המגדרית המסורתית. תהליך בחירת הצבעוניות התרחש בדיאלוג עם האוצרות והמעצבות הגרפיות, מכיוון שיש לו נוכחות משמעות במעטפת הגרפית של התערוכה. הפלטה כוללת כחול כהה, גווני חום ואפור שמאפשרים לייצר אווירת חלל אינטימית ופרטית או רשמית וציבורית בהתאם לנושא המוצג בחלל, וצהוב בוהק ובועט המופיע באזורים ספציפיים ומנחה את המבט בין המעגלים השונים. הצבעים עומדים כולם בפני עצמם, חופשיים מאסוציאציות של גבריות או נשיות. הפלטה נותנת תחושה של פתיחות ומזמינה את הצופים לפרש את הצבעים בחופשי

למעלה: תהליך צביעת מעמדי התצוגה. למטה: פלטת הצבעים הנבחרת לעיצוב החלל. "צבעוניות קצת משונה, המתרחקת מן החלוקה מגדרית מסורתית".

זו תערוכה מקיפה שכוללת מספר נושאים, ומייצרת חוויה רגשית דינמית במהלך השיטוט בחלקיה השונים. איך התייחסת לכך בתכנון החלל?  
"חלל התערוכה אינו סטנדרטי מכיוון שאין בו קירות גבס. הוא לא תחום באופן ברור אלא מחולק באופן לא קונבנציונלי באמצעות טקסטילים, כך שחווית השיטוט הופכת חופשית יותר. בקומה התחתונה העוסקת בגוף והמרחב הביתי, החלל מעוצב כמבוך המחולק למחיצות מעגליות המאפשרות פרטיות ואינטימיות. בגלריה העליונה, החלל מדמה מרחב עירוני עם תנועה וזרימה.

הגענו לסידור ראשוני ואינטואיטיבי מבחינת הזרימה בין מעגלי התערוכה. שני המעגלים הראשונים הם אינטימיים יותר, ולכן הם ממוקמים בגלריה התחתונה, שהיא קטנה יותר. המבוכיות משקפת חקירה אישית של זהות ונטייה מינית. כשעברתי לתכנון הגלריה העליונה, התייחסתי למרחב הציבורי. רציתי שהיא תהיה פתוחה, עם מעברים רחבים ויכולת לראות ולהתבונן על כל החלל. חשבתי על עיר – שלושה קירות בד שיוצרים באמצע החלל כיכר עגולה בה מופיעה העבודה 'כרית החלומות' של אור יוגב. היא מתאימה לקטגוריות של העיר והדמויות שלה עוטפות אותך באנרגיה גבוהה של התרחשויות.

בגלריה התחתונה בחרנו תאורה נמוכה וספציפית, שתתמוך באינטימיות. בגלריה העליונה השתמשנו בתאורה שטיפה שמאירה את החלל בעוצמות גבוהות יותר, ומתאימה למרחב הציבורי.

מלמעלה למטה: אמצעי מניעה וצעצועי מין המוצגים בתערוכה, ומבט על הגלריה התחתונה "רצינו להציג מוצרי יום יום באופן מוזיאלי אך לא מרוחק.״ (צילום: אלעד שריג ודור קדמי)

כיצד השפיע ה־7 באוקטובר על התהליך?
״המלחמה והאירועים שקדמו לה הביאו הרבה תחושות אישיות והתהליך השתנה. כולם היו ברגשות עזים והאוצרות הרגישו שמחובתנו להתייחס לאירוע במסגרת בתערוכה, במיוחד בתחום הפגיעות המיניות. היה חשוב לנו שזו תהיה התייחסות משמעותית ולא רק סימון וי. באמצע נובמבר האוצרות יצאו בקול קורא להצעות לעבודות חדשות וקיימות שעוסקות בהיבטים המגדריים של מלחמה ורלוונטיות למציאות המשתנה. נבחרו מספר עבודות שהשתלבו בגלריה העליונה. זו הייתה הזדמנות להתייחס להיבטיים מקומיים בשיח המגדרי, ולראות כיצד הוא משתקף במציאות העכשווית הקיצונית של החברה הישראלית. התמודדנו גם עם השלכות האירועים מחוץ  – יוצרות זרות שביטלו את השתתפותן בעקבות ה־7 באוקטובר, וניסינו למצוא חלופות קרובות בנושא ובמידות. כמה אמנים גם דרשו להסיר את העבודות לאחר הפתיחה. נדרשנו למצוא חלופות שתומכות בסיפור האוצרותי ויכולות להתאים לחלל הספציפי שהתפנה בגלריות. נדרשה גמישות בתכנון החלל בשלב מאוחר יחסית בתהליך."

מימין: יחידה מעורבת, קרן שפילשר. משמאל: קצינות ח״ן, ניב תשבי.

תלל תערוכת "שובר.ת שוויון" משקף את גישתו ההוליסטית של המוזיאון: עיצוב הוא תחום מחקר וכלי פרקטי־יישומי גם יחד, כאשר עיצוב התערוכה מהווה מהלך משלים לפעולת האוצרות. בתערוכה זו, הנראטיב האוצרותי לפיו הבניות מגדריות מתעצבות מן הפרטי אל הקולקטיבי, מתורגם לחווית השיטוט בין מעגלים משיקים ההולכים ונפתחים –  מן הגלריה התחתונה העוסקת בגוף ואינטימיות, שצבועה בגווני חום ובנויה ממעגלי בדים צרים ומבוכיים, ועד הגלריה העליונה העוסקת בייצוג וחברה ומתאפיינת בחלל פתוח ודינמי בצבעוניות קונטרסטית. עיצוב המרחבים מדמה את תחושת הזהות האינדיבידואלית הנבלעת בין מנגנוני התרבות והבניותיה.