ז'ה טם, רונית אלקבץ

בגדיה של רונית אלקבץ, שנחשפו לראשונה בתערוכה, הוצגו על פני כל גלריות המוזיאון, בכ-30 סצנות שהורכבו מ-90 מערכות לבוש: הסצנות כוללות תלבושות קולנוע, שמלות קוטור, אביזרים ותכשיטים, ומדמות סט קולנוע חלומי המשלב בין בגדיה המקוריים של אלקבץ לעיצוב סט וסאונד, הקרנות וידאו ואביזרים שונים. בין השמלות שהוצגו, היו השמלה שלבשה ביום חתונתה וכן השמלה שלבשה בהופעתה הציבורית האחרונה (גלריה תחתונה). במסדרון ההיקפי הוצג אוסף התכשיטים של אלקבץ, שרובו עוצב על ידי סמדר עזריאל בעלת מותג התכשיטים "פאולה בינאקו". חלל המעבדה של המוזיאון הוסב לאולם קולנוע זמני והמבקרים הוזמנו לסיים את ביקורם בצפייה בסרטיה של אלקבץ.

התערוכה היוותה הזמנה פתוחה לְחלום צלול עם רונית אלקבץ. אוסף הבגדים המרהיב שהותירה אחריה לוהק מחדש ב־90 מערכות לבוש הערוכות לפי סצנות המשלבות בין בגדיה לבין עיצוב תפאורה וקול, עבודות וידאו ואביזרים, לצד יצירות קולנועיות, תיאטרליות ואמנותיות. הבגד בתערוכה מסמל את העולם דרכו העניקה אלקבץ משנה תוקף לשוֹנוּת, והפכה אותה מעמדה שיש להכחיש ולהעלים, לתואר שיש לטפח ולהדר, ודרכו אף ליצור סטנדרטים חדשים – להאיר ולהפוך את השונה לגלוי ולבלתי נשכח. אלקבץ, שבראשית דרכה דיגמנה, עיצבה ותפרה, התרחקה מעולם האופנה, אך עם זאת נותרה בלבו, ויצרה ללא הרף מושאים חדשים להתבונן בהם. תחת ידיה הפכה פעולת הלבוש למיצג חי הממזג בין האופן בו אנו נצפים לדרך בה אנו צופים בעצמנו.

יכולתה המזהירה של רונית אלקבץ לעצב חלומות, זהות ועוצמה דרך הבד, היתה ועודנה השראה ומקור כוח לנשים ואנשים באשר הם. על המסך, על הבמה, על השטיח האדום ובחייה אפשרה להעז ולחלום מציאות אחרת, ולהגשימה.

תודה מיוחדת: משפחת אלקבץ, אבנר ישר, אלבר אלבז, יוסף־ז׳וזף דדון, קסטרו: אתי וגבי רוטר

תודתנו נתונה לתורמים: אבנר ישר, משפחת פאליק, פלורנס וז׳יל גסטון־דרייפוס, אמה ופיליפ כהן, ז'ק טולדנו, טרי דה גינצבורג