רכישת כרטיסים

Shachar Fleischmann

הבור – חפצים שעלו מבטן האדמה

The Pit - Artifacts raised up from the belly of the earth

מזבלות, קדומות כמאוחרות, הן אתרים חשובים לעבודת המחקר, משום שמוצאים בהן חפצים שלא הספיקו להיעלם. האם הם יכולים לספר לנו את סיפורם?

צנצנת לבן של תנובה, בקבוק בירה מלבנון, ראש נרגילה מנצרת, צלחת פורצלן מאוסטריה, קסת דיו. לפני עשרות שנים זרקנו אותם ועכשיו הם מעוררים בנו משהו. געגוע? חרטה? עצב האובדן, שמחת המציאה? איך מתורגמים הרגשות שמעוררים החפצים לערך מחודש והופכים לתערוכה?

התערוכה ״קופסה שחורה״, חשפה את אוסף המוזיאון ועסקה ביחסים המורכבים שבין חפצים לבני אדם. כחלק ממערך זה הוצגה במוזיאון התערוכה ״הבור – חפצים שעלו מבטן האדמה״, שאצרו ועיצבו ניל ננר ואביחי מזרחי.

תערוכה זו מבקשת להקשיב לממצאי החפירה הארכיאולוגית במטמנת מקווה ישראל, שהייתה המזבלה הראשונה של תל אביב המנדטורית. המזבלה פעלה ממחצית שנות העשרים עד ראשית שנות החמישים של המאה הקודמת.

צילום: שחר פליישמן

זהו ניסיון לכרות מתוך חומרי החפירה את המסה החומרית, ואת התוכן העיצובי שצבור בה, בתקווה שאולי יספרו לנו משהו חדש ובלתי צפוי. המבט הראשון בחפץ שחולץ מחפירה, מבקש להבין מהו, מי ייצר אותו, למה שימש, ומדוע הושלך.

הסיור בתערוכה מבקש להציע דיאלוג שונה מעט עם החפצים שהוצאו מתל האשפה, והוא מתנהל בשלוש מערכות. הראשונה עוסקת בתחביר של השפות העיצוביות שנקברו. השנייה מציעה התבוננות במציאות מדומיינת לחיים שהתנהלו מתחת לפני האדמה. השלישית מציגה מפגש עם חפצים מעוררים, הנאספים ונסחרים בשל הסיפורים המיוחסים להם.

המחקר בוצע בתמיכת הקרן הלאומית למדעים ISF והאוניברסיטה העברית, השותפות גם לתערוכה זו, ובסיוע איגוד ערים דן.