אודות | צור קשר | עיתונות | ידידים | מגזין | ניוזלטר | ספריית החומרים | العربية | English  
מידע למבקר תערוכות אוספים לוח ארועים חינוך
| שלח אימיל |
 
 
מגזין
המעבדה לעיצוב #2
מיה דבש
ראיון עם גלית גאון על הקורס "אוצרות עיצוב", שאת פירותיו - פרשנויות לקונספט של התערוכה "הישן החדש"- ניתן לראות היום במוזיאון.
להמשך »
תערוכות בהתאמה אישית | בוגרים 2014
מיה דבש
תערוכות הבוגרים בבתי הספר לעיצוב המתרחשות מדי שנה הן הזדמנות מצוינת לבחון מחדש הנחות יסוד ולשאול שאלות קצת יותר רחבות.
להמשך »
ממציאים את הגלגל
צוות המוזיאון
במסגרת הכנס Going Dutch, שנערך במוזיאון בשיתוף שגרירות הולנד, התקיים גמר תחרות עיצוב מתקני אופניים שייבנו ברחבי הארץ על ידי משרד התיירות והחברה הממשלתית לתיירות.
להמשך »
...גיליון עכשווי
...כל הגיליונות

עקבו אחרינו
הרשמה לניוזלטר »
Facebook »
תערוכות > כיסים

Kisim - Yael Rosen Ben Shachar & Orly Cohen Alloro
כיסים - יעל רוזן בן שחר ואורלי כהן אלורו

מכיס לכיסים
"הסיפור של כיסים התחיל מכיס.
ארנק קטן המיועד לכסף, שנוצר בהשראת אוריגאמי וקיפל בתוכו סיפור.

בהמשך, יצר שיתוף הפעולה בין יעל רוזן בן-שחר ואורלי כהן-אלורו את השפה הייחודית של כיסים.

שפה הניתנת לזיהוי מרחוק, בכל תיק ופריט, עוד לפני שרואים את הלוגו - בזכות האמירה האומנותית, התפיסה החדשנית והשילובים המקוריים בין העיצוב, הצבעוניות והחומר.

מחשבה רבה מושקעת בתכנון ובפרטים המרכיבים את אותה שפה למשל, מיקום הרוכסן או בחירת בד הבטנה.
מאז שנת 2000 ועד היום, יוצרות יעל ואורלי סדרות רב גוניות של דגמים הפונים לאישה עכשווית, חזקה, מודעת לעצמה, אוהבת עיצוב ובעלת אמירה עצמאית משלה.

התיקים נוצרים במעבדה ביתית, מתוך תהליך יצרתי של החיפוש אחר האיזון המדויק.
אז איך תיק נולד? מתוך צורך, רעיון או חומר.

כל תיק טומן בחובו הפתעה אשר מוטבעת בו בתהליך היצירה: הקיפול, הבטנה, הגזרה או הסוגר".

הפריטים כולם מיוצרים בישראל, מתוך דגש על עשייה מקומית והקפדה על עבודת יד ברמת גימור גבוהה.
חנויות המותג בארץ נמצאות בגן החשמל בתל אביב וברמת השרון.
המותג כיסים משווק בבוטיקים מובילים ברחבי העולם ובחנויות מוזיאון בארצות-הברית ובאירופה.


שאלון עיצוב עם יעל רוזן בן שחר

מה רצית להיות כשתהיי גדולה?
מעצבת.

איזה שלב בתהליך העיצוב הוא האהוב עליך?
הרגע המרגש ביותר הוא כשהרעיון הראשוני הופך לאובייקט מוחשי.

מה למדת על עיצוב בעצמך?
שעיצוב צריך לתקשר את עצמו עם העולם שמסביב כדי לקבל תוקף, בסוף יש אובייקט המוצג בחנות ומישהו צריך להשתוקק ולהסכים לשלם עבורו וגם להשמיש אותו.

מה הוא קנה המידה האהוב עלייך?
אחד לאחד, הגודל האמיתי של האובייקט.

עם איזה חומרים את עובדת?
עורות ובדים למיניהם, חומרים מורכבים וחדשניים מעולם הטקסטיל.

מה הכלי שבעזרתו את מעצבת?
החומרים עצמם.

עבור מי את מעצבת?
אותם אנשים המעריכים ומתרגשים מהמוצרים. מועדון לקוחות מסור ומתרחב בארץ ובעולם.

מה לא היית עושה כמעצבת?
לא הייתי מוציאה מבית היוצר משהו שאינני מאמינה בו ואינני מחוברת אליו.

מתי הפסקת להיות סטודנטית והתחלת להיות מעצבת?
אני עדיין מרגישה סטודנטית ומקווה להמשיך ללמוד בעתיד, אני לומדת כל הזמן מהניסיון וזה מה שמגבש את הזהות המקצועית.

האם את מרוצה?
אני מאוד שמחה מהמקום שבו נמצא המותג אותו בניתי, אני שמחה להיות חלק מהתערוכה הזאת ומאוד מרוצה מההכרה בארץ ובעולם.

מהי לדעתך ההמצאה העיצובית הגדולה ביותר של השנים האחרונות?
כמובן שאפל היא שיצרה את המהפכה בעולם העיצוב והנגישות שלו בשנים האחרונות, אבל אני שמחה עם המודעות לאקולוגיה ולמיחזור, עשיית שימוש בקיים ובריאתו מחדש וחזרה לאדמה, לפשטות לאמת החומר.

מה הפרויקט שאת הכי מתגאה בו?
דגם הקובייה שנוצר ב-2005 והיה מהפכני בתפיסה התלת ממדית בעולם התיקים דאז, שומר על פופולאריות גבוהה כל השנים ונכנס לסרט "סקס והעיר הגדולה" ב-2008. הוא מיוצר בתל אביב אצל אותו היצרן ומוכר היום בישראל, ארה"ב, צרפת, סין ויפן.

מה זה אומר להצליח (בישראל)?
להצליח בישראל זה ללכת לאירוע, סרט, הלוויה.... ולדעת שבטוח תהיה לפחות אישה אחת עם תיק של כיסים.
בשדרות רוטשילד יהיו כמה וכמה.

איזו עצה היית נותנת למעצב בתחילת דרכו או איזו עצה היית רוצה לשמוע בתחילת דרכך?
עצה טובה היא התמדה ונחישות, להיות מודע ליתרונות ולחסרונות ולמי אתה צריך איתך בדרך.
אני הייתי שמחה להכוונה עמוק פנימה אל עצמי.

לפני עשר שנים איפה חשבת שתהיי היום?
לא חשבתי כל כך רחוק אבל זה מאוד קרוב לחלום.

איפה לדעתך תהיי בעוד עשר שנים?
מקווה להתקדם בקצב של העשור שחלף, חולמת להיות מותג מוכר בעולם כמו בארץ והכי חשוב ליהנות ולשמוח עם העשייה.


שאלון עיצוב עם אורלי כהן  

מה רצית להיות כשתהיי גדולה?
תמיד אהבתי לרקוד, רקדתי הרבה בתור ילדה ואחר כך קצת כנערה, ואפילו מעט בתקופת הלימודים.
זוהי לדעתי צורת הביטוי העמוקה והאינטימית ביותר שיש, ללא אמצעים, ללא מילים, רק גוף אנושי זז בחלל, מצליח להעביר, פיסול ושירה, סיפור ורגש באופן מאוד מופשט מצד אחד אבל מאוד מובן ונגיש מצד שני.

איזה שלב בתהליך העיצוב הוא האהוב עלייך?
השלב שבו כל הרעיונות המפוזרים בראש ועל הנייר ועל השולחן מתחברים ביחד, נוצר מפגש, ומול העיניים מונח אובייקט שלם שמצליח להעביר בחומר ובצורה את מה שהיה מופשט.

מה למדת על עיצוב בעצמך?
למדתי שעיצוב הוא עבודה, אין מה לחכות לרגע שינחת רעיון טוב או צורה גאונית, צריך לעבוד בזה, לחקור, לחפש, להתנסות, להכין מודלים, לנסות שוב, לשבת על התחת ולהשקיע בזה זמן, חשיבה, עשייה.
המוזה מגיעה מתוך העשייה הזאת, אותם חומרים פיזיים, בעיות שעולות וצריך למצוא להן פתרונות.
ועם כל זה לשמור תמיד ראש פתוח, תמיד להשאיר סימן שאלה, האם זה מתאים, האם אפשר אחרת, אולי כדאי לנסות את זה בצורה שונה... לא להחליט מראש על התוצאה הסופית.

מה הוא קנה המידה האהוב עלייך?
גודל בן אדם, דברים שאפשר להחזיק בידיים ולהזיז ממקום למקום.

עם איזה חומרים את עובדת?
בדים מכל הסוגים, עורות בעיבודים שונים, חומרים מורכבים מעניינים שעומדים במבחן של חוזק ופונקציונאליות, בהתאם לפרויקט.

מה הכלי שבעזרתו את מעצבת?
ניירות, בדים, מספריים, סכין יפני, סרגל, מכונת תפירה, ספר סקיצות...

עבור מי את מעצבת?
עבור אנשים שמחפשים יופי ועוצמה שנובעים מהדברים הפשוטים, כמוני.

מתי הפסקת להיות סטודנטית והתחלת להיות מעצבת?
כשהתחלתי לראות אנשים ברחוב עם התיקים שלנו. בהתחלה הייתי ממש רודפת אחריהם כדי לראות מקרוב מי הבן אדם שבחר את התיקים שלנו.

האם את מרוצה?
לרוב כן, שיתוף הפעולה שלי עם יעל מאוד מפרה, יש כל הזמן עשייה ומחשבה קדימה, פרט לעיצוב ופיתוח מוצרים יש דינאמיקה ותנועה תמידית בתוך העסק וזה מאפשר לקבל תמונה שלמה של עולם העיצוב- לא רק הישיבה בסטודיו מול החומרים והרעיונות, אלא גם ליווי של האובייקט הסופי אל המדף ואל הלקוח, עם כל מה שנלווה לעניין.

מה הפרויקט שאת הכי מתגאה בו?
אני מאוד אוהבת את פרויקט השוק שעשינו ב 2007. קולקציה שנולדה בהשראת השווקים המקומיים, שוק הפשפשים, מחנה יהודה, שוק הכרמל, וכללה דגמים שנתנו פרשנות לסלים ושקיות שוק.
במסגרת הפרויקט יצרנו גם סל שנולד משיתוף פעולה עם קבוצה של נשים בדואיות מהכפר כסייפה, שארגו בטכניקה ייחודית סלים מבדים שלנו, וגם הפקנו תערוכה של מעצבי מתחם גן החשמל, שנתנו פרשנויות אישיות שלהם על סל שוק מפלסטיק.

איזה פרויקט שלך נחשב להצלחה בעיניך? ואיזה לכישלון?
דגם הקובייה הוא ללא ספק הצלחה, נמכר כבר כמה שנים והפך להיות קלאסיקה.
יש לו אוהדות בארץ, בארצות הברית, בסין בפריז, ולאחרונה גם ביפן.
הדגם הצליח לפצח את האלמנט הבלתי ניתן לחיזוי שמשלב בצורה הרמונית פונקציונאליות עם ייחודיות, ומצליח להיות אל זמני, רענן ואופנתי ללא קשר לזמן ולמקום מסוימים.

פרויקט שלא היה מוצלח מבחינתי הוא קולקציית הוק, סדרה של תיקי עור שעוצבה ב-2006.
היה פער גדול בין הרעיון הראשוני לבין התוצאה הסופית, הרעיון היה לעצב תיק שהפתח שלו נוצר מחיתוך שהוא למעשה קרע בעור. בגלל אילוצים של חומר הגלם ועל מנת לקיים את התיק כאובייקט פונקציונאלי היה צריך להתפשר על הרעיון המקורי. בסופו של דבר הדגם היה אהוב ומוצלח אך לא הצליח להעביר את המראה המאוד ספציפי וכל-כך מהותי של החתך שרצינו לתת לתיק.

מה זה אומר להצליח (בישראל)?
זה אומר שהיה חזון והצלחנו לממש אותו, למרות הרבה קשיים ומכשולים, בצעדים קטנים.
זה אומר שיש מקום שממנו באנו, שאותו יצרנו, כלומר בסיס יציב ועמוק ושגם רואים את המקומות שאליהם אפשר להגיע, ומהמקום של הצלחה רואים שהמקומות גם אפשריים.

איזו עצה היית נותנת למעצב בתחילת דרכו או איזו עצה היית רוצה לשמוע בתחילת דרכך?
שיתופי פעולה יכולים להיות מאוד מפרים ומחזקים. אני מציעה למעצבים שקשה להם לבד לנסות ליצור ולקיים שיתוף פעולה עם עוד מעצב או קבוצה של מעצבים, עם אמן, עם איש עסקים, עם מפעל או יזם.

לפני עשר שנים איפה חשבת שתהיי היום?
אני לא זוכרת שחשבתי על זה בכלל. אני הולכת בצעדים קטנים.
אבל אני מתארת לעצמי שדמיינתי את עצמי בסטודיו עצמאי מעצבת אובייקטים ומתפרנסת מזה.

חזרה לעמוד התערוכה >>

כיסים - יעל רוזן בן שחר ואורלי כהן אלורו
הובו ג’קרוקי מודפס, 2011
© כל הזכויות שמורות למוזיאון העיצוב חולון, 2010   |   ניוזלטר   |   יצירת קשר   |   תנאי שימוש   |   הקמת האתר: סייברסרב   |   עיצוב: ™wuwa   |   צילומים: יעל פינקוס