רכישת כרטיסים

מבט על התערוכה סאונד דרך עיניים חומריות

צילום: שי בן אפרים

התבוננות על מוצרים דרך נקודת מבט חומרית מעלה שאלות רבות: כיצד משפיעות טכניקות ייצור מסורתיות על אלו החדשות בעולם מערכות השמע ;מה היתרון ביצירת רמקולים מחומרים המוכרים לנו מתחומי ייצור אחרים והאם ככל שהטכנולוגיה מתקדמת אנו כמהים לחזור לחומרים חמים, מסורתיים ופחות "תעשייתיים"?

 

שירה קימל, אחראית הדרכה וקשרים בספריית החומרים על-שם אהרון פיינר עדן, לקחה אותנו לסיור בתערוכה סאונד עיניה המקצועיות ובזיקה לחומרים וטכנולוגיות ייצור.

התערוכה סאונד – קול וחומר בעיצוב, מבקשת לבחון את מערכות היחסים בין קול, חלל, עיצוב, תרבות וחומר. התבוננות על מוצרים דרך נקודת מבט חומרית מעלה שאלות רבות: כיצד משפיעות טכניקות ייצור מסורתיות על אלו החדשות בעולם מערכות השמע ;מה היתרון ביצירת רמקולים מחומרים המוכרים לנו מתחומי ייצור אחרים והאם ככל שהטכנולוגיה מתקדמת אנו כמהים לחזור לחומרים חמים, מסורתיים ופחות "תעשייתיים"?

התזמורת, מתוך התערוכה סאונד, צילום: שי בן-אפרים

  
בטונים גבוהים

הבטון, שמורכב מצמנט, חצץ, חול ומים, מוכר לנו בעיקר מענף הבניה, שם הוא משמש לבניית השלד הנושא את המבנה, עמודים, יסודות, רצפות ותקרות, כלומר ״[…] אנחנו נפגשים בבטון כחומר "מוסתר" אשר מכוסה על ידי שכבות של טיח וצבע.״ מסביר שמואל לינסקי, המעצב של "רמקולים חשופים" – רמקולים עשויים יציקת בטון שפותחו ועוצבו במסגרת פרויקט הגמר, במחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר, 2011.
הבטון נחשף בעבודתו של לינסקי, אך כמעט נדמה ש"התחפש" לרמקול, שכן מדובר במוצר שאנו רגילים לראות מיוצר מחומרים אחרים. לינסקי יוצק את הבטון לתבנית שצורתה מזכירה את השפה הצורנית של מוצרים העשויים בהזרקת פלסטיק. כתוצאה מהטיפול הזה מקבל הבטון פונקציה ואחריות חדשה – להשמיע סאונד, המפיחות בחומר רוח חיים כמו שלא חווינו מבטון בעבר. גם P.A.C.O של סטודיו Digital Habit, רמקול דיגיטלי המאפשר שליטה במוסיקה באמצעות תנועות גוף וללא מגע ישיר, עושה שימוש בבטון. השימוש בבטון בגוף האובייקט מעמיק את צלילי הבס, ואילו השילוב ההרמוני של עץ הארז תורם לצלילות הסאונד.

מימין: "רמקולים חשופים" של שמואל לינסקי (צילום: סשה פליט) משמאל: יציקת בטון של סטודיו ECO מאוסף ספריית החומרים (צילום: נטלי שרעף)


לצד הרמקולים של לינסקי תפגשו בתערוכה את הרמקולים: Corian Cube Series של סמואל אקוסברי, ואת V SPEAKER של אוליבר סטיאנו, המשמשים כתחנות עגינה המנגנות את הצלילים הנשמעים מתוך מכשיר הנייד המונח עליהם. בשני המקרים בחרו המעצבים בקוריאן (Corian) – חומר עשוי תערובת של אלומיניום הידרוקסיד ואקריל (PMMA), המיוצר כמשטחים שמיועדים לשימוש ביישומים מגוונים החל ממשטחי עבודה, מטבחים וחדרי אמבטיה, ועד לעיצוב חללים מסחריים בקנה מידה גדול. קוריאן מיוצר במגוון צבעים רחב וניתן לעיבוד בקלות יחסית, ובין היתר גם לעיבוד בחום ליצירת צורות תלת-ממדיות. זהו חומר אנטי-בקטריאלי, קל לניקוי, עמיד בפני כתמים, כימיקלים, שריטות, מים וקרינת UV. באמצעות הדבקה מיוחדת ניתן לחבר בין המשטחים בצורה חלקה ללא זכר לתפר ביניהם, מה שתורם לנראות המוקפדת והנקייה שלו. במקרים אלה המבנה המיוחד של החומר מאפשר גם את זרימת הסאונד מבלי לעמעם את עוצמתו. אין ספק שתכונות אלה משרתות את עיצוב הרמקולים החדשניים של אקוסברי וסטיאנו המוצגים בתערוכ

מימין: Corian Cube Series של Samuel Accoceberry (צילום: David Meignan). משמאל: דוגמאות קוריאן באוסף הספרייה (צילום: נטלי שרעף)

לאסטר (Luster) היא שכבה מתכתית המותכת על פני הזיגוג הקרמי בשריפה שלישית, ומייצרת אפקט הדומה לציפויי זהב וכסף על מתכות. השימוש בטכניקה הזו החל כבר במצרים העתיקה והפך נפוץ החל מהמאה ה-10 לספירה. בטכניקה זו נעשה שימוש בעיקר במתכות אצילות דוגמת זהב, פלטינה ונחושת כדי שהמתכת לא תתחמצן בתהליך. תערובת הלאסטר מורכבת ממלחים של מתכות שונות בשילוב שרף עצים ומדיום מתווך על בסיס שמן. במהלך השריפה היסודות בתרכובת הכימית של המלחים נשרפים ומתנדפים ונשארת השכבה המתכתית בלבד. לכן לא רצוי לחמם כלים שעוטרו בלאסטרים במיקרוגל. מכיוון שהתערובת יחסית יקרה, בדרך כלל משתמשים בה לעיטורים בלבד, אך במקרה של הרמקולים של קאפלו ופליזארי, תוכלו למצוא את ציפוי הלאסטר מכסה לחלוטין את כל חלקי הקרמיקה.

ומקרמיקה ל״רוזנטל״ – השם המוכר לכלי פורצלן הנושאים עמם זיכרונות מבית אמא, מסורת ובעיקר סמל סטטוס. בתערוכה זו שתפו פעולה החברות הגרמניות ״רוזנטל״ ו״תאופל״ המתמחה ברמקולים אלחוטיים, ויצרו את Porcelain Speaker System. צורת הדמעה של הרמקולים אינה מקרית, ומטרתה לייצר אקוסטיקה איכותית של הצלילים שהרמקול מפיק. פורצלן המוכר גם כחרסינה, או (china clay) התגלה לראשונה בסין. החרסית הייחודית ממנה הוא עשוי הנקראת קאולין (Kaolin), נאספת קרוב לסלע המקור (גרניט) ולכן היא נקייה מחומרים אחרים. זוהי חרסית נדירה יחסית ועל כן גם הקאולין וגם הפורצלן נחשבים יקרים.

מימין: Caruso של Paolo Capello (צילום: David Meignan). משמאל: Else של מיכל פרגו באוסף ספריית החומרים (צילום: לין קוניו)