רכישת כרטיסים

מדינה נורדית קטנטונת וחדשה: עיצוב בשני העשורים הראשונים של עצמאות באסטוניה

צילום: צילום: שי בן אפריים

מתוך קטלוג התערוכה "שורשים משותפים: מפת עיצוב בגבולות פוליטיים משתנים"

קריסתה המהירה של ברית המועצות, שהחלה בעקבות בחירתו של מיכאל גורבצ'וב לנשיאות ב-1999 והסתיימה עם פירוקה של המעצמה ב-1991, הובילה לעלייתן של מגוון תנועות אזרחיות ותגובות שונות ברחבי האיחוד הסובייטי. המדינות הבלטיות הצהירו באופן סמלי על אחדותן על ידי יצירת שרשרת אנושית שהתמתחה על פני יותר מ-600 קילומטרים, לזכר חתימת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב. ב-1939 באסטוניה, התגובות נעו ממאבק אקולוגי לשמירה על משאבים טבעיים ("מלחמת הפוספוריטים ") להתעוררותה של תנועת מורשת לאומית, הקמת מפלגת החזית העממית, וקיומם הספונטני של פסטיבלים שהוקדשו לשירים לאומיים. אפילו חברת הסריגים המובילה Marat, שהתמחתה בייצור בגדי הלבשה תחתונה ובגדי ספורט אופנתיים, הדפיסה חולצות טי שנשאו את המילים "פרסטרויקה" (בנייה מחדש) ו-"גלסנוסט" (פתיחות).

הכרזת העצמאות של אסטוניה ב-1991 הובילה למגוון התפתחויות בעולם העיצוב המקומי: במקרים מסוימים, יצרנים שהיו מקור לגאווה מקומית במהלך התקופה הסובייטית המשיכו לזכות בהצלחה. אחת החברות שראוי להזכיר בהקשר זה היא Standard, שהציעה ריהוט משרדי וריהוט אופנתי למשרדים ביתיים [כגון עמדת המחשב workstation@home, שעוצבה ב-2002 על ידי קתרין סואנס (Soans)]; שתי חברות נוספות הן Tallinn Veneer ו- Furniture Factory (לשעבר מפעל Luther), שייצרה מספר פריטים חדשניים מעץ לבוד בעיצוב מיילה גרונברג (Grunberg). מגלשי הסקי Visu מתוצרת מפעל Viisnurk נלבשו בגאווה על ידי גולשים אסטונים. חברת Mang, שנוסדה כעסק משפחתי ב-1990, החלה לייצר ריהוט שמזוהה עם טעם טוב והצלחה, והמתאים לארכיטקטורה מינימליסטית וניאו-פונקציונאלית. הפריטים המעוצבים על ידי חברה זו מאזכרים את תקופת העצמאות האסטונית בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, והכורסאות והספות האלגנטיות שמעצבת טינה מאנג (כמו דגמי ה-Pear וה-Snob מ-1997) משתדכים היטב לוילות בעלות עיצוב זוהר ולחללי פנים בעלי צביון נורדי.

חברת Balteco (נוסדה ב-1990), שהמעצב הראשי שלה הוא אייבר הבקוק (Habakukk) וחברת Aquator (נוסדה ב-1996), שהמעצבים שלה הם סבן סורמוס (Sormus) ווילי פוגה (Pogga), זכו שתיהן להצלחה הודות לעיצובי האמבטיות המרשימים שלהן. חברת Balteco היא אחת החברות הצפון-אירופאיות המובילות בתחום פיתוח וייצור אמבטיות הידרו-מסאז , ואילו ההצלחה של Aquator זיכתה אותה ב-2007 להכרה על ידי חבר השופטים של הפרס Design Management Europe. הפופולאריות ההולכת וגוברת של מספר עיירות ספא אסטוניות כגון פארנו, האפסלו, ונרבה-יואסו הובילו לעניין הולך וגובר בעיצוב מוצרי ספא שונים. כיום, עם זאת, אמבטיות ג'קוזי מעוצבות מזוהות פחות עם סגנון חיים בריא וטיפולי הידרו-מסאז , ויותר עם צילומים מעיתוני רכילות של נשים וגברים ערומים שותים שמפניה במים.

בעקבות "מהפכת השירה" אסטונית, שכללה מפגני סולידריות ומחאה בלתי-אלימה, נעשה בהדרגה ברור יותר ויותר שהחופש הנחשק, שנקשר למודל הקפיטליסטי, מוביל גם לחוסר שוויון הולך וגדל בין שכבות אוכלוסייה שונות. עם זאת, שני העשורים האחרונים אופיינו גם בדוגמאות רבות של יוזמות אינדיבידואליות ובאומץ לקחת סיכונים. במהלך תקופה זו זכו מספר מעצבים אסטוניים להכרה בינלאומית, שבאה לידי ביטוי גם במענק פרסים יוקרתיים. שלושה מעצבים שזכו לאחרונה בפרסי Red Dot הם מרטין פארן (Parn), שזכה בפרס Best of the Best עבור Martin, שולחן מתקפל שימושי שיצר ב-1997; יוליה מריה קונאפ (Kunnap), שזכתה בפרס עבור Marie, כסא לתינוקות בעל ריפוד עור ורגלי פלדה שעיצבה ב-2009 ושבניגוד לרוב רהיטי הילדים משתדך היטב לארכיטקטורה מודרניסטית; וקאידי פלומיפו (Ploomipuu), שזכתה בפרס עבור שטיח הבד החדשני 4053 Bog (מקולקציית Narma 2011), שנארג בעזרת מחשב.

פארן הוא דמות מפתח בעולם העיצוב האסטוני העכשווי; הוא עובד כיום בסטודיו לעיצוב איסיאסי (Iseasi), ומלמד עיצוב במספר מכללות ואוניברסיטאות. הוא עוסק במגוון תחומי עיצוב הנעים ממכשור רפואי לריהוט, ועיצב בין השאר ריהוט חוצות להלסינקי, בירת פינלנד, וריהוט בסגנון היי-טק לאולם המליאה של הממשלה האסטונית, ששיווקה בהצלחה את אסטוניה כ"מדינת אינטרנט". לדברי פארן, מטרותיו הן "בהירות שלא ניתן לטעות בה" ועיצוב "המסביר את עצמו", תחת התמקדות ב"בבעיות כגון סגנון או דרישות השוק".

למרות שמעצבים אסטונים שונים משתפים פעולה עם חברות בינלאומיות [לדוגמא, שיתוף הפעולה של ביורן קופ (Koop) עם Kia], רובם עדיין לא זכו לפרסום בינלאומי. טרמו לואיסק (Luisk), שאישיותו הצבעונית הפכה אותו לילד הרע של עולם העיצוב האסטוני, יוצר גופי תאורה ושעונים אמנותיים המתאפיינים בתחכום ובהומור. מנורת הקיר שיצר בסגנון ניאו-פופ, בלון קיר (2007), מתארת תינוק שמפריח נורת חשמל בצורת בלון מסטיק, בעוד שהשעון Tik Tak מתאפיין בעיצוב מורבידי בצורת צלב גותי, ובמחוג בצורת חרמש. מרגוס טריבמן (Triibmann), טרמו לואיסק (Luisk), ווילה יהה (Jehe) ופאבל סידורנקו (Sidorenko), המעצבים של הסטודיו Keha3, העשירו את הנוף המקומי עם מגוון פריטי ריהוט אורבאני: כסא שניתן להציב במגוון דרכים שונות, מתקנים לאופניים, פחי אשפה וגופי תאורה כגון Buoy ו-Sea Buoy (כדורי פלסטיק דמויי מצופים שניתן להשתמש בהם בתוך הבית, על מרפסות, או אפילו במים). יאנוס אורגוסאר (Orgusaar), שמשך לראשונה תשומת לב ציבורית כמעצב אופנה שייצר נעליים מנייריסטיות מדהימות, התפרסם בזכות ריהוט העץ הלבוד שהוא מעצב בחיתוך לייזר, בהשראת גיאומטריה קדושה ובִּיוֹנִיקָה.

תחת השפעתה של מארה קלפמן (Kelpman), פרופסור באקדמיה לאמנויות של אסטוניה, החלו מעצבי טקסטיל מקומיים להשתמש בטכנולוגיות מתקדמות ולהתנסות בפיתוח מגוון אובייקטים "חכמים". הנקודות על מגבת החוף של קלפמן הופכות לדוגמא פרחונית בשמש, ואילו עיצוביה לחיפויי חלונות, מחיצות, בדים ארוגים בתלת מימד זכו כולם לתשומת לב מרובה. קארט אויבה (Ojavee) מנסה להפחית את הפחד משימוש בטכנולוגיות חדשות המשתנות תדיר, תוך ויתור על עיצוב מתוחכם בסגנון היי-טק לטובת אסתטיקת "slow life" הבלתי-מאיימת. הכריות שלו מנגנות מוסיקה וזוהרות בחשכה, ובעתיד ייתכן שנוכל גם להשתמש בהן כטלפונים. מוניקה יארג (Jarg) פיתחה גישה חדישה לשילוב טכניקות עיצוב חדשות וישנות ושילוב עץ וטקסטיל: היא "רוקמת" בחבלי צמר על קורות עץ בכדי ליצור "שטיחי" קיר או רצפה בעלי דוגמאות פרחוניות מינימליסטיות בהשראת אמנות עממית. מעצב נוסף שעוסק בפרויקטים ניסויים הוא טוניס ליבאמאגי (Liivamagi)שעיצב כַּוֶּנֶת LCD בצורת קונוס (2008) שהפכה למבוקשת מאוד בקרב צלמים מקצועיים וחובבניים כאחד. מכשיר זה מתחבר בעזרת מגנטים למצלמות SLR, ומאפשר לצלמים למצוא זווית צילום טובה ויציבה יותר בתנאים קשים. כפי שמוכיחה הצלחתו של מכשיר זה, דרישות הצרכנים מובילות כיום לייצור הולך וגדל של מוצרי צריכה ספציפיים עבור סגנונות חיים שונים. אך אין ספק שהדוגמא הבולטת ביותר של אפליקציות מתקדמות שעוצבו באסטוניה הן אלו שפותחו על ידי צוות הפיתוח של סקייפ בבירה טאלין.

בחברה הגלובלית שבה אנו חיים, המוקירה יותר מכל אינדיבידואליות, אנו רגילים לחשוב על העולם כעל מכל מלא בחפצים חד-פעמיים, ומתייחסים למוצרים – ואף לבני אדם אחרים – כניתנים תמיד להחלפה. פריטים שימושיים מסייעים כמובן לפתור בעיות מסוימות, אך רק לעיתים נדירות אנו מקדישים תשומת לב לאופן שבו הם מעצבים אותנו ומשתתפים בכינון זהותנו, הדימוי העצמי שלנו, והזיכרון שלנו. כסא נוח יכול לשפר את מצב רוחנו ולשנות את הלוך המחשבה שלנו, סמרטפון יכול להפוך אותנו למכורים ומכונית שהתקלקלה יכולה להשאיר אותנו תקועים במקום זה או אחר. כפי שטוענת הפילוסופית אליזבת גרוס (Grosz) "הדומם הוא פרובוקציה מצד מה שאיננו חי, מצד החי למחצה, או מצד מה שהוא נטול חיים – פרובוקציה המכוונת כלפי אלה החיים, וכלפי הפוטנציאל הטמון בחיים ובאפשרות להיות חי".