רכישת כרטיסים

מותו של האינדיבידואל. האמנם

צילום: אורלי מונטג

בעתיד, אומרת לי אדלקורט, זה יהיה מאוד לא פופולארי להיות אינדיבידואלי. העידן הזה נגמר.
"האינדיבידואליות שהיתה כל כך בולטת בעשרים השנים האחרונות, לא תהיה עוד חשובה כל כך. האינדיבידואל יהפוך לחלק מקבוצה, כאשר לפרט בה יהיה סט של כישורים שאותם הוא ירתום להצלחת הקבוצה", היא חוזה.

האומנם? לנו השבויים עדיין בעולם שבו בכל בוקר "כוכב נולד" ובכל ערב אנחנו נאלצים לחזות בצורך הבלתי נשלט בביטוי אישי מזורז, זה נראה כמו חלום רחוק.

אני בדמותי

באחת התערוכות שהוצגו במילאנו סביב ה-Salone del Mobile 2010 הציג המעצב הספרדי הצעיר נאצ'ו קרבונל 20 פרוטוטייפים של כיסא-שולחן המכוסים בחומרים לא קונבנציונליים ומוזרים למדי – זכוכיות שבורות, יוטה שעירה, חצץ, אבק ואפילו שיער מלאכותי. חלק מן הפרוטוטייפים נראו כמו שכפול דמות – כמו פורטרט אישי של המעצב עצמו.

נאצ'ו קרבונל, Nacho Carbonell, Diversity, 2010. Photo: Tatiana Uzlova | 2010
נאצ'ו קרבונל, Nacho Carbonell, Diversity, 2010. Photo: Tatiana Uzlova | 2010
נאצ'ו קרבונל, Nacho Carbonell, Diversity, 2010. Photo: Tatiana Uzlova | 2010
נאצ'ו קרבונל, Nacho Carbonell, Diversity, 2010. Photo: Tatiana Uzlova | 2010

הפרטים שבתוך כל קבוצה לא יהיו לגמרי דומים זה לזה, אומרת אדלקורט, אבל השינויים ביניהם יהיו קלים. מבט מעניין על התהליך של שכפול והעתקה של יצירה יחידנית ניכר בפרויקט של אורלי מונטג מבצלאל- Made in China. על ידי פיסול ידני של היצירה היחידנית היא מחזירה את "הילת הראשוניות" ליצירה המשוכפלת, זו שאובדת לה בייצור ההמוני.

בצלאל 2010, עיצוב קרמי | אורלי מונטג, Made of Chaina
בצלאל 2010, עיצוב קרמי | אורלי מונטג, Made of Chaina

מי אני? ומה?
החיפוש אחר הזהות האישית, ההתמודדות עם תחושת הזרות והניסיון לבחון מחדש תפיסות מקובלות היו אחד מהלכי הרוח הבולטים בתערוכות הבוגרים השנה.
במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר הציגו הבוגרים כמה נקודות מבט המשקפות תהליכים אישיים.

נועה אולחובסקי הציגה פרויקט בשם "אימא רצתה שאהיה נורמאלית" – סדרת פוסטרים המהווים יומן אישי לחריגות המגדרית והפוליטית שלה לדבריה.

שנקר 2010, עיצוב גרפי | נועה אולחובסקי, אימא רצתה שאהיה נורמאלית
שנקר 2010, עיצוב גרפי | נועה אולחובסקי, אימא רצתה שאהיה נורמאלית

נטע לשם בפרויקט Turning Japanese הציגה סדרה של מניפות המתארות את ההתמודדות שלה עם תחושת הזרות בתור ילדה בקיבוץ והשימוש ביפן כמפלט אסקפיסטי. השימוש בדימויים מספרי ילדים קלאסיים מעצים את החוויה.

שנקר 2010, עיצוב גרפי | נטע לשם, Turning Japanese
שנקר 2010, עיצוב גרפי | נטע לשם, Turning Japanese

שאולי רן עיצב מגזין העוסק בזהות המזרחית. נושא שמעסיק גם את שלומי שושנה באופן שונה – האם אני ערס או לא? הוא שואל את עצמו. לעומתם, או מוטב כמותם, קפול פליקס תוהה על הזהות הרוסית שלו, השאלה שהוא שואל היא – האם להפוך לישראלי?

שנקר 2010, עיצוב גרפי | שאולי רן
שנקר 2010, עיצוב גרפי | שאולי רן

מורה נבוכים

זווית אחרת על העיסוק בעצמי אפשר למצוא אצל תהילה בר חמא מויצ"ו חיפה, אלא שהיא אינה מסתפקת בביטוי אישי אלא מנסה למצוא דרך לגשר בין העולמות. כבחורה דתייה שלמדה כל חייה במסגרות דתיות, חשה מאוד לא מובנת בעולם החילוני, לכן יצרה מעין מורה נבוכים לחבריה החילוניים שיאפשר להם להבין טוב יותר את עולם המושגים שלה.

המרכז האקדמי ויצו, 2010 | תהילה בר חמא
המרכז האקדמי ויצו, 2010 | תהילה בר חמא
המרכז האקדמי ויצו, 2010 | תהילה בר חמא
המרכז האקדמי ויצו, 2010 | תהילה בר חמא

אז עד שכולנו נרתום את כישורינו המיוחדים לטובת הכלל ועד שהכבשה השחורה במשפחה תתבולל "ותתמזג עם העדר הלבן", כמו שחוזה לי אדלקורט, נמשיך כנראה ליהנות מלבטא את עצמנו ו"לסבול" מביטויים עצמיים של אחרים.

לכתבה הראשונה בסדרה לחצו כאן
לכתבה השניה בסדרה לחצו כאן