בתערוכת הבוגרים בשנקר הציגו הסטודנטים המסיימים מגוון של גישות עיצוביות ודרכי הבעה שונות המאפשרות לנו לבחון את עולם עיצוב התכשיטים מזוויות שונות. מה הופך תכשיטים למעניינים מבחינה עיצובית? ומה הופך אותם לנחשקים?
המחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר – עטופים בנוצות ובפרווה
מה הופך תכשיטים למעניינים מבחינה עיצובית? ומה הופך אותם לנחשקים?
אין ספק שהשימוש בחומרים יקרים אינו מספיק, לא די גם בעבודה ידנית מדויקת ותשומת לב לפרטים.
בתערוכת הבוגרים בשנקר הציג המחזור השמיני (בראשותו של האמן שרון קרן) מגוון של גישות עיצוביות ודרכי הבעה שונות המאפשרות לנו לבחון את עולם עיצוב התכשיטים מזוויות שונות.
כמו כל פרויקט עיצוב אחר אפשר לתהות כאן על מקור ההשראה, אפשר גם לעקוב אחר המחקר החומרי שנעשה ובוודאי שאפשר לבחון את האובייקט הסופי ואת הרלוונטיות שלו למה שקורה היום בעולם העיצוב.
אבל, כיוון שתכשיטים פונים לעתים קרובות לרגש שלנו כמתבוננים או כצרכנים והם מעוררים לא פעם תחושה של נחשקות וכמיהה, חשוב גם לבחון מה עושה אותם לכאלה.
אז אם השימוש בחומרים יקרים אינו מספיק, מה כן? משהו בחיבור בין החומרים, בעבודת הצורפות, בטקטיליות (מגע) שלו, בגודל האובייקט, ובפרופורציות ובשיווי משקל שלו הם חלק מהגורמים שאחראים לכך, ללא ספק.
אי אפשר גם לשכוח את הקשר שהתכשיט יוצר עם גוף האדם. בניגוד לפסל, תכשיט הוא גם פריט לביש המחייב התייחסות כלשהי לגוף. לעיתים הוא גם מסמן סוג של המשך או שינוי הגוף.
אחת המגמות הבולטות השנה היתה חיפוש אחר חומרים חדשים
פרויקטים בודדים במחלקה השנה הסתפקו בחומרים המסורתיים שאנו מכירים מעולם של עיצוב תכשיטים כמו זהב, כסף ואבני חן. התחושה הכללית היתה כאילו נעשה ניסיון רב למתוח את גבולות החומרים שמרכיבים את עולמו של מעצב התכשיטים.
לא תמיד החיפוש אחר חומר חדש הוא מוצלח ולעיתים התוצר הסופי אינו עומד בפני עצמו אלא נראה כסוג של הזדמנות להתנסות בחומר בלבד.
אז מתי זה כן מצליח?
כשהמעצב מביא עימו את הכלים מעולמו שלו כמו יכולות גבוהות של צורפות, עבודה ידנית מדויקת ותשומת לב לפרטים הקטנים אך החשובים ביותר, למשל מחברים.
אם תוסיפו לכל התכונות האלה בחירה בחומר שונה, המגיע בכלל מעולם תוכן אחר אזי נוצר חיבור מעניין ומפתיע. זהו רגע חמקמק וקשה להגדרה מדויקת שבו נוצר משהו חדש.
דוגמה לחיבור כזה אפשר לראות בעבודתה של דקלה רוזן. הפרויקט ששמו "8.5/5.5" נעשה בהשפעה לקות ראייה, תחושות הריצוד של העין, ראייה דרך עדשה מרוככת ומעבר בין חדות לטשטוש. העבודות נעשו בטכניקה של שכפול אלמנטים קטנים ועדינים, יציקת כסף, פליז ושיבוץ של נוצות זעירות שעברו תהליך של צביעה ופרימה.
התוצרים הסופיים כוללים פסלים או "אובייקטים שולחניים" ותכשיטים הנעים בין פסל לבין תכשיט אך בפירוש עונים להגדרה של תכשיט ומעוררים את הרגש והכמיהה של הצופה.
העדינות של הנוצות הדקיקות, החזרתיות והתזוזה שלהם באובייקט מייצרים תנועה ודרמה.
בעבודה זו כמו גם באחרות, אפשר לראות קשר ישיר למה שקורה היום בעולם האופנה. מעצבים רבים מגלים מחדש את הנוצות כחומרי גלם ליצירת בגדים ואביזרים. הנוצות מאפשרות להעביר תחושה של חופש, קלילות, תנועה ואווריריות ואולי מסמלות את הרצון שלנו לעוף כציפור.
פרויקט נוסף העושה שימוש מעניין בחומר לא שגרתי הוא הפרויקט של שירי עבדה – "ואולי לא היו הדברים מעולם".
התכשיטים בקולקציה זו נראים כמו מיפוי גיאוגרפי חדש לעולם רחוק ודמיוני.
אנציקלופדיות, אטלסים וספרי אגדות ומסעות ישנים משמשים למעצבת הן כמקור השראה והו כחומר הגלם עצמו.
מעניין לראות כיצד דפי הספר הופכים תחת ידיה למשהו חדש, פעם דו מימדי ופעם תלת מימדי. צבעוניות העבודות נובעת גם היא מדפי הספר המקוריים.
תכשיטי היוקרה של ירין ביליציה המוצגים תחת השם "Furry Tales" עשויים ברובם פרווה שהוא אסף ומיחזר מבגדי וינטג'. התכשיטים מבטאים נקודת מפגש מעניינת בין הפרווה כחומר גלם מן החי לבין עבודת הצורפות הקלאסית , בכסף ובזהב. אפשר לראות כאן איך מנסה המעצב לשלוט בחומר הקשה לשליטה (פרווה) באמצעים הבאים מעולם הצורפות, וליצור מראה רומנטי מן העבר, מתקופות בהן הפרווה היוותה סמל למעמד גבוה בחברה שמרנית .
עם זאת, יש משהו אגרסיבי ומעט וכוחני בעבודות האלה, אולי עדות לכך שהן נעשו בידיו של מעצב ולא מעצבת.
גם בפרויקט של חנן קדמי, "Felt Follows Form" ניכרת טביעת ידו של המעצב כיוצר גברי.
בפרויקט זה יש שילוב של שני חומרים מעולמות שונים והם חלקי אלומיניום קטנטנים (שנלקחו מקרביו של מחשב) וצמר מלובד. עבודה עם לבד מאזכרת עבודות נשיות מסורתיות מן העבר ובדרך כלל מעלה אסוציאציות של רוך וחום. במקרה זה המעצב גילה וניצל תכונה אחרת של החומר דווקא – האפשרות להיות גורם מחבר. הלבד מאגד בין חלקי המתכת והוא לא רק מכיל אותם אך גם משובץ בהם.
ליד עבודתה של טל ברוך מונח ספר הסקיצות שליווה אותה לאורך הפרויקט "My Past, My Present".
הספר מכיל רישומים מקסימים המשלבים קו ציורי עם קו תפור/רקום. מקור הציורים כמו הפרויקט כולו הוא בתמונות ילדות ישנות.
התכשיטים נעשו בטכניקה משולבת של צורפות קלאסית, סריגה בחוטי קרושה דקיקים ובד יצוק במתכת. החוטים מקבלים צבעי ספיה דהויים ומשתלבים עם צבעי הקורוזיה של המתכת. הקו הסרוג מתפתל ומקיף את כל הפרטים, בינם גם האבנים המשובצות, ומזכיר את קו המתאר מהרישומים הראשוניים. מעניין לראות פרטים והתפתחויות וטקסטורות בחומר כשבוחנים אותו מקרוב.
ההתעסקות עם חומר והיצירה דרכו ובאמצעותו מאפיינת גם עבודות של בוגרים שכן בחרו להישאר בתוך החומרים המסורתיים של עולם התכשיטים.
דוגמה טובה לפרויקט שנבנה כולו מתוך העיסוק בחומר היא העבודה של שני מאור.
בפרויקט שלה, "Silver by Chance" המעצבת חוזרת אל הכסף כחומר גלם ראשוני ושואבת את צורות תכשיטיה המעודנים מתוך תהליכי עיבודו הבסיסיים: התכה ורידוד. העבודה עם החומר מגדירה את הצורניות הסופית של התכשיט ומאפשרת ליצור צורות אקראיות ובלתי נשלטות. בפרויקט נעשה גם שימוש נבון בצבעי אמייל המשתלבים בצורה אורגנית עם הכסף ולא שולטים בו.
ככלל, מעניין להתבונן בתוצרים ולראות את המתח הנוצר בין הספונטניות והאקראיות של התהליך לבין התכשיט הסופי שנראה מאוד מוקפד ומדויק.
כך או אחרת, ניכר בתוצרים שהמחלקה לעיצוב תכשיטים לא רק מאפשרת מגוון רחב ומפתיע של גישות עיצוביות ודרכי הבעה שונות – שיטות צורפות מסורתיות לצד עבודות יותר תעשייתיות – אלא גם מעודדת חיפוש ושימוש בחומרים חדשים שאינם מובנים מאליהם בתחום של עיצוב תכשיטים.
עם זאת, מתברר שאין תחליף ליכולותיו של המעצב כבעל מקצוע, כצורף. הפרויקטים הטובים ביותר מצליחים לשלב בין חומרים מפתיעים לעבודה ידנית וליצור תכשיטים שגם עומדים בפני עצמם כעבודות אומנות.
בוגרים 2010 | כל כתבות:
– המחלקה לעיצוב טקסטיל, שנקר >> לכתבה
– המחלקה לעיצוב אופנה, שנקר >>לכתבה
