שיחה עם גיא שגיא, אמן ומעצב, שטביעת היד הייחודית שלו ניכרת בכל מוצרי הדפוס של מוזיאון העיצוב חולון בארבע השנים האחרונות.
מה עושים "גרינפלד" ו"שווארצברוט" בתערוכה שעניינה מזרחיים? שואל גיא שגיא ועונה על כך בצמד כרזות שבהן מככב יצור כלאיים שברא בשם – ה"אשכנזי השחור", זה שאינו יכול להבין את המזרחיות אלא מתוך האשכנזיות שלו.
אשכנזי שחור – אצבע בעין, נדחף, אנדרדוג תמידי גם כשהוא מצוי בעמדה המוטבת. בעזרת תמהיל גאומטרי ופאטרנים של הסוואה, טשטוש והתמזגות במרחב הלבנטיני יוצר גיא שגיא את הפרשנות שלו למזרחיות. (התערוכה "המזרחיים", שאצר אמנון אילוז, מתקיימת בשדרות דב הוז בחולון עד לתאריך 16 ביוני 2013)
שלא במפתיע צמד הכרזות חולק נופים דומים עם כריכות הקטלוג "שורשים משותפים", האחרון שעיצב גיא שגיא (יחד עם המעצבת מעין לויצקי) מסטודיו שועל למוזיאון העיצוב חולון. לאחר 7 קטלוגים, 13 תערוכות, אינספור הזמנות, מודעות, ברושורים, עיצוב חללי תערוכות וטקסטים מלווים, נפגשנו לשיחת סיכום-אמצע הדרך.
גיא שגיא, שמלווה את המוזיאון למן ימיו הראשונים, אחראי לא מעט למיצוב, הגדרה, בנייה של שפה ייחודית למוסד תרבות חדש שבפרק זמן קצר הצליח למקמם את עצמו בשורה אחת עם מוסדות תרבות מובילים בארץ ובעולם.
בסדרה של קטלוגים שונים זה מזה, אבל שבכל אחד מהם ניכרת יד חכמה ומכוונת, כושר המצאה ייחודי ומורכבות יוצאת דופן, הוא הצליח יחד עם שותפיו לסטודיו ליצור שפה ייחודית ומובחנת למוזיאון.
חזרנו לימי ההתחלה.
"עדי שטרן הזמין אותי בתחילת 2009 לבנות איתו את שפת המוזיאון. הלוגו היה אז בשלבים מוקדמים שלו ונשאלה השאלה איך הקטלוג מתפקד בתוך השפה החדשה. מצד אחד היה לנו רצון ליצור קטלוג העומד בפני עצמו ומן הצד האחר היה צורך לקשור אותו לשפה של המוזיאון", הוא מספר.
שאלה נוספת נבעה מן הצורך ליצור קטלוג דו-לשוני: אנגלית ועברית – כיצד קושרים בין השפות ולא באופן השגור בקטלוגים ישראלים שבהם העברית היא תמיד שפה משנית. בקטלוגים אלה האנגלית רצה מהסוף נגד המספרים כך בעלעול בקטלוג, המספרים של האנגלית היו נגד הכיוון. כמו כן, במקומות רבים היה צריך לחזור פעמיים לרפרנסים – אלה היו פתרונות לא אלגנטיים שיצרו מפגשים מוזרים בין השפות. לא פעם הגעת לאמצע הספר והבנת שאתה בתחתית האנגלית. זו הסיבה שהחלטנו שהגיע הזמן להציע פיתרון אחר והנגדנו את השפות ב-180 מעלות".
לא עשיתם את זה קודם לכן?
לא, ובינתיים גם לא נתקלתי בפיתרון כזה במקום אחר.
גם לא בשפות אחרות?
אני לא לגמרי משוכנע לגבי זה, אבל בישראל אני בטוח שלא. ייתכן שמעצבים חשבו על הפיתרון הזה אבל לא יישמו אותו. זו מחשבה מתבקשת אמנם אבל היא בכל זאת קצת רדיקלית – צריך להפוך את הספר כדי לקרוא את הטקסט וכשמתבוננים בעמוד רואים כל הזמן ממול שפה הפוכה.
זה יכול להסיט את תשומת הלב, לשבש את הקשב…
נכון, וזה אכן אחד החסרונות של השיטה הזאת. אבל יש לה יתרונות רבים.
אז היתרונות הם שהצלחתם לפתור את כל מה שציינת כבעיה…
היתרונות הם שלספר יש התחלה וסוף. יש לו מיספור אמיתי ויש שיתוף בתמונות רפרנס. יש לו מקצב של ספר אמיתי. כל שעליך לעשות הוא לבחור פעם אחת שפה. אין שפה שהיא מובילה. בקטלוגים הראשונים הדימוי הוביל את הכיוון. אבל מאוחר יותר החלטנו שהטיפוגרפיה תהיה לב העניין. זו כמעט גישה שוות נפש. אתה רק מסובב את הספר לכיוון השפה שלך ומתחיל לקרוא. העיצוב הזה פתר את שתי השאלות ששאלנו קודם – היחסים בין השפות והייחוד והזיהוי לקטלוגים של המוזיאון שיהיו גם עצמאיים וגם שתהיה להם שפה משלהם.
אוקיי, אבל איך זה קושר אותם לשפה של המוזיאון?
הקשר לשפה של המוזיאון נעשה באמצעות הלוגו. בקטלוגים הראשונים ניסינו לשחק עם הפונטים של המוזיאון ואז גילינו שמוטב להותיר את העיצוב חופשי לחלוטין. הלוגו חייב להיות בשדרה של הקטלוג ובגודל אחיד. לפעמים אנחנו יוצרים דימוי שקשור לשפת המוזיאון אבל כל היתר חופשי.
אז, ההחלטה בסופו של דבר היתה לא לקשור את הקטלוגים באופן הרמטי לשפת המוזיאון?
כן, כשהגיעה התערוכה סנסוור שהיתה התערוכה השנייה הבנו שנצטרך להתמודד עם תערוכות שמגיעות עם שפה משלהן שאין לה קשר כלשהו לשפת המוזיאון. לכן החלטנו ליצור קטלוגים עצמאיים לחלוטין שיקבלו את החותם של המוזיאון ואת תפיסת הסדרתיות של השפות. כך כל קטלוג פותר את הבעייתיות והיחסים בשפה שמתאימה לו.
בקטלוג של התערוכה "מצב הדברים" – באותו עמוד מונחות שתי השפות, אבל בקטלוג של "אופנה מכאנית" השפות מונחות על עמודים אחרים. כך בכל קטלוג אנו פותרים את הבעיה לפי הפורמט ונוחות הקריאה.
ולא היה לכם בשום שלב תחושה שצריכה להיות אחידות גדולה יותר בין הקטלוגים?
לא, אני מאוד שלם עם זה. זה נראה לי נכון. בנינו שפה מן היסוד למוסד שלא היה קיים קודם לכן. כך שכל תערוכה היתה שונה והקטלוגים באו להתאים לתערוכה ולא להתאים זה לזה.
מצד שני, אם רוצים לבנות תדמית איזו תדמית יוצרים על ידי שפה לא אחידה?
כשהסתכלנו ב-2009 על קטלוגים ראינו שבכל המוזיאונים בעולם אין אחידות בקטלוגים. האחידות נוצרת על ידי הלוגו בעיקר. הזהות של המוזיאון ניכרת במודעות שלו ובפוסטרים, בכל אמצעי ההפצה הפנימיים של המוזיאון: הכרטיסים, ההזמנות, הברושורים. כל אלה יוצרים את האחידות הזאת. המודעות הן הצוהר החוצה ובהן ובעטיפות הקטלוגים היה חשוב לנו להקפיד על השפה. אבל גם בהם יש הבדל בין תערוכות נודדות לבין תערוכות מקור. בכלל, אילו היינו מוסד בן 20 שנה זה היה בעייתי פחות, לא היינו עוסקים בזה כך. אבל אני מאמין שזה לא הכי חשוב בעולם. חשובה הורסטיליות, חשוב שהמוזיאון יעבוד. ולהתאים למה שהמוזיאון צריך ולהצליח להבליח מדי פעם עם החוקים שלו.
עבודת העיצוב כידוע היא מלאה פשרות, איזה קטלוג בעיניך איפשר לכם לעבוד בתוך המגבלות ולהתפשר הכי פחות?
אני חושב שהראשון (מצב הדברים) והאחרון (שורשים משותפים). זה קשור למה שיצא בסוף. לקטלוג "שורשים משותפים" היו המון התניות והרגשתי שעם כל האילוצים ומגבלות התקציב יצא מוצר שאני מאוד מרוצה ממנו.
אני חושבת שרוח העיצוב של הקטלוג היא מאוד ברוח התערוכה…
התערוכה האחרונה בכלל היא כולה משהו מיוחד. סיימנו את העבודה פה וכיף לסיים ככה, גם הקטלוג והאינדקס והמודעות והתערוכה עצמה היו הזדמנות מיוחדת אחרונה יפה מתוך כל הלחץ הזה. אבל גם הקטלוג של יוז'י ימאמוטו יצא טוב. עם כל הפלונטרים והאילוצים יצא קטלוג מוצלח. אז מה המסקנה שפלונטרים יוצרים עיצוב טוב?
ההכרח אבי ההמצאה? יכול להיות. אבל בוא נדבר על משהו אחר. גם אני וגם אתה קראנו את מה שכתב מושון זר אביב על עתיד הקטלוגים, מה אתה אומר על זה?
אני חושב שהוא צודק. אבל הוא דיבר על קטלוגים של אמנות בעיקר, לא?
לא, אני חושבת שהוא התייחס לקטלוגים באשר הם. הוא הספיד את הקטלוגים אמר שמעריכים אותם הערכה מופרזת, מוציאים אותם לאור במחיר מופקע ואנשים לא יכולים לקנות אותם. אין בזה הבדל בין אמנות לעיצוב.
נכון, הדיון התחיל מעולם האמנות אבל למה שהוא מכוון הוא צודק. יש אמצעי ביטוי חדשים ואמצעי תקשורת חדשים.
גם אתה חושב שצריך להוריד את הקטלוג מהפודסט?
זה משפט שלו לא שלי. אבל אני כן חושב שצריך למצוא אמצעי ביטוי חדשים בעולם הדיגיטלי. זה בהחלט מעניין אותי אם כי עוד לא ראיתי דבר כזה שנעשה כמו שצריך.
אני לא מתווכחת עם הרעיונות שלו וחשוב לדון בזה – למי בכלל קטלוגים מיועדים? אנחנו דנים בזה הרבה בישיבות שלנו. אבל אני מתווכחת עם המסקנות שלו – לא חייבים מיד להכריז על מותו של הפרינט.
מותו של הפרינט זה דבר ענקי שאי אפשר להתמודד איתו. אבל יש את העובדה שכדי לעשות תוכן טוב הוא עולה כסף. וגם העיצוב יצטרך להיעשות כך או אחרת – בחומר או בפיקסל. בכל מקרה זה ידרוש פיצוח ובמקרה של הקטלוג הדיגטלי צריך ליצור משהו שלא קיים עדיין, אבל בנושא ההפצה מושון אמר את זה – זה הרבה יותר כלכלי.
אתה רואה את עצמך מעצב קטלוגים לאינטרנט?
בהחלט, אבל צריך יהיה לעשות הסבה לזה, ללמוד את זה ולנסות למצוא פתרונות לדברים האלה. אבל עוד מילה על המילה קטלוג אני חייב לומר שאני עושה ספרים ולא קטלוגים. הם אמנם קשורים לתערוכה אבל הם ספרים שעומדים בפני עצמם והם לא שואפים לצלם את התערוכה ולשים אותה בספר. יש בהם תוכן שלא קיים בתערוכה ובאלמנטים שבו יש יחסים שאינם קשורים לתערוכה. זהו ספר – רב שכבתי. יש בו דימויים ומאמרים יש בו תמונות נוספות ומאמרים והוא אינו נוקב קטלוגית במספר פריטים בתערוכה ומציג אותם. הדבר הזה יכול להתיישם גם בעולם הווירטואלי.
למי הספר הזה מיועד? מי הקורא האידיאלי שלך?
אני עצמי. את יודעת הקטלוגים של מוזיאון העיצוב הם קטלוגים למעצבים ולחובבי עיצוב. מעטים האנשים שהם לא שוחרי עיצוב שיקנו קטלוגים.
למה לדעתך בארץ אנשים ממעטים לקנות קטלוגים?
תרבות וכסף.
אבל, אותם האנשים ייסעו לחו"ל ויקנו קטלוגים שם וכאן לא, למה?
כי כנראה שזה כמו להביא מזכרת.
אתה חושב שבארץ חשוב להוציא קטלוגים בעברית?
איזו שאלה.
למה?
כי אם את זה לא נעשה אז בכלל לא כדאי להוציא קטלוג. זו אחת הסיבות הטובות להוציא קטלוג. יש פה מתי מעט שצריכים לעשות מחקרים וכמה אנשים שמעניין אותם מה היה בארץ ומי היה לפני. זה יוצר את הבסיס לתרבות.
אז למה לא רק באנגלית? אפשר לקרוא על מה שהיה פה באנגלית.
כי זה קשור לשימור השפה שלנו. כל מקום שאתה נכנס אליו זה "פלאפל דאלאס". אנחנו גם יכולים ללכת כאן עם שמשיות ומקלות הליכה. אבל זה לא מקומי. הייתי מוותר על האנגלית לפני שהייתי מוותר על העברית. אם נפסיק עם זה אפשר גם לא לתרגם ספרות.
מאיפה נובעת האהבה הגדולה שלך לשפה?
מתאהבים בה בסוף. במקור, לא הייתי בכלל מעצב גרפי. כשסיימתי את בצלאל הייתי אמן, מאייר, לא עשיתי בכלל טיפוגרפיה. לא הבנתי בכלל איך לגשת לשפה. אבל התאהבתי בה, בצורות האותיות. אולי כי היה לי סבא בלשן שהיה מלמד אותי את האותיות, יושב איתי יחד ועושה אנקולים. אולי זה המקור לאהבה לשפה.
