רכישת כרטיסים

ליליפוט זה כאן

צילום: שאול כהן, אביחי מזרחי, ניל ננר, בניין רכבת, 2022, צילום: טל ניסים, באדיבות גלילה ברזילי-הולנדר
קטגוריה: עיצוב ואמנות

ראיון עם שאול כהן, מיוצרי העבודה "בניין רכבת" המוצגת בתערוכת אוברדוז

מבט על הדגמים המוקטנים של העבודה "בניין רכבת" יגרום למבקר בתערוכה אוברדוז להרגיש כמו גוליבר בארץ הגמדים. הספר "מסעי גוליבר", שאולי נראה קסום ומרתק לילדים, נכתב במקור כאלגוריה לחברה הבריטית של שנת 1726. גם העבודה "בניין רכבת" משתמשת במיניאטורות כדי להביע ביקורת, דגם הבניין שנוסע במעגלים ולעולם אינו מגיע ליעדו, מייצג עבור שאול כהן, אביחי מזרחי וניל ננר יוצרי העבודה, את הקשיים הנוגעים לדיור בארץ ולמצבם הירוד של מבני המגורים מבחינת תחזוקה ואסתטיקה. שוחחנו עם המעצב התעשייתי שאול כהן על המציאות כפי שהוא רואה אותה, על הקושי להיפרד מהמבנים שהוא יוצר, ועל תהליך עבודה קטן-גדול.

איך התחלת לעצב מיניאטורות?
באוקטובר 2019 השתתפתי בתערוכה במוזיאון בברלין (במסגרת שבוע העיצוב בברלין), שם הצגתי את ההבדלים בין הבאוהאוס הישראלי לבאוהאוס הגרמני, ולראשונה התנסיתי בבניית אובייקטים קטנים שישמשו כמודלים סופיים ולא סקיצות. 

שאול כהן בסטודיו שלו, תמונה באדיבות שאול כהן

מיניאטורות של בתים בדרך כלל מציגות עולם מושלם בזעיר אנפין, מה משך אותך דווקא להציג את הצד המרוט והפגום יותר של החיים האורבניים?

אכן מיניאטורות מציגות בד"כ שיחזור של תקופה או סצנה נקייה ומושלמת. לא ברור לי מה מושך אמני מיניאטורות להציג מצג שווא כזה. אני פשוט מציג את המציאות כפי שהיא ואף פעם לא בוחר לנקות יותר או ללכלך יותר מכפי שהם במקור – קל לי לדמיין את האנשים שחיו בבניין שיש בו כתמים או לכלוכים וכנראה זאת הסיבה שתמיד אעדיף לבנות מודל של בניין ישן על פני מגדל מנוכר מזכוכית.

האם תוכל ללוות אותנו בתהליך העבודה מרעיון הראשוני ועד לשכבת הצבע האחרונה?

השלב הראשון הוא איסוף אינפורמציה, אם הבניין קרוב אלי, אסע לצלם אותו בעצמי. אם הבניין רחוק או לא קיים יותר – אחפש כל פיסת מידע שאוכל, שרטוטים בתיק הבניין בעירייה או אפילו תמונה מאלבום משפחתי. בשלב השני אני מקשקש סקיצות מהירות של כל הפאות כדי להבין ולראות את כל הפרטים. אם הבניין פשוט אז אני בונה אותו מלוחות פי.וי. סי מוקצף שאני חותך בסכין חיתוך ואם הוא מורכב או בעל פרטים רבים, אז אני בונה מודל בתכנת תלת-ממד ומדפיס אותו. אני לא בונה לפי קנה מידה מסוים כי אני לא אדריכל ולא ממש יודע איך לבנות לפי קנה מידה, אז הכל לפי העין. מדביק את כל החלקים ומשייף המון, צובע בצבע יסוד ומתחיל "ללכלך" במכחולים ואקריליק.

איזה בניינים מושכים אותך במיוחד בתהליך היצירה?
כשהתחלתי עם המיניאטורות הספיק בניין פשוט עם גרפיטי מעניין עליו או מרפסת עמוסה בצמחייה כדי שאדמיין איך יראה בקטן ואכניס אותו "לרשימה שלי", אבל היום הבניינים שהכי מושכים אותי הם אלה עם הסיפור הכי מרגש מאחוריהם.

שאול כהן, עבודות מ-2021,צילום: נדב גורן, תמונה באדיבות שאול כהן

העבודה שלך היא לא רק מאוד ישראלית, אלא גם מאוד תל אביבית. האם יצרת בניינים מערים אחרות? ארצות אחרות?

תל אביב מאוד מגוונת מבחינה אדריכלית אז זה באמת מאוד כיף, אבל לשמחתי הסטודיו שלי "פרש כנפיים" ויוצא לי לבנות לא מעט בניינים מחוץ לתל אביב. אחד המודלים האהובים עלי הוא בניין מבני ברק (הרב דנגור 18), ולאחרונה התחילו להגיע הרבה הזמנות מחו"ל.

לא קשה לך לעיתים להיפרד מהבתים שאתה יוצר?

מאוד! יש הרבה בניינים שאני מתחבר אליהם תוך כדי עבודה ובונה מודל נוסף כדי שיישאר איתי בסטודיו. החיבור הוא לאו דווקא רגשי, לפעמים אני פשוט רואה שהמודל יוצא יפה יותר ממה שחשבתי ורוצה גם אחד.

מה הבקשה הכי מוזרה שקיבלת?
אני ממש מחכה לקבל בקשות מוזרות! ואשמח אם ממש יאתגרו אותי.

בהינתן תקציב וזמן אינסופיים, איזה בניין היית רוצה ליצור?

יש לי רשימה ארוכה מאוד של בניינים שאהבתי – הייתי מאוד שמח לבנות מודל של אולם הפחים בחולון או אפילו את הבניין שגדלתי בו, אבל כבר מתחיל להבין שלא אגיע לרשימה שלי לעולם.

שאול כהן, אביחי מזרחי, ניל ננר, בניין רכבת, 2022, צילום: טל ניסים, באדיבות גלילה ברזילי-הולנדר

בתערוכה "אוברדוז" מוצגת העבודה "בניין רכבת", איך נולד הקונספט של העבודה?
בשיחת זום הראשונה שערכנו אני אביחי מזרחי וניל ננר, אוצרי התערוכה, זרקנו לאוויר כמה רעיונות לפרויקטים שונים. אביחי העלה את הרעיון של משחק המילים "בניין רכבת" ומאותו רגע הפסקתי לשמוע מה עוד נאמר בשיחה וכבר התחלתי לדמיין איך תיראה הרכבת.

התערוכה "אוברדוז" מאתגרת את ההסתכלות שלנו ברגיל וביומיומי, האם ניתן לומר שהעבודה שלכם מאתגרת אף היא את המבט שלנו בנוף הארכיטקטוני הישראלי?

הרכבת משקפת נוף אורבני ישראלי ספציפי, השתדלנו להכניס לתוכה את כל הניואנסים הרלוונטיים שידמו מודל של בניין רכבת גנרי אבל שייתן תחושה של בניין ספציפי.

איך הייתה עבורך העבודה היצירתית כחלק מקבוצה?
זו פעם ראשונה שאני עובד כחלק מקבוצה. ניל ואביחי יוצרים כבר כל כך הרבה שנים יחד והם כל כך טובים יחד שחששתי שהעבודה איתם תרגיש כמו לעבוד מול ישות אחת, אבל מהר מאוד הבנתי שלכל אחד מהם יש מוח חריף ושונה מאוד. זה היה שת"פ שלמדתי ממנו המון ומקווה שיהיו לנו עוד הזדמנויות לעבוד יחד בעתיד.

בניין הרכבת, בתהליך העבודה, תמונות באדיבות שאול כהן

יש משהו תמים בשימוש ברכבת משחק, אך יש משהו בעבודה שגם משדר מלנכוליות. עד כמה האלמנט הילדי משחק תפקיד ביצירה?

כמובן שלא אוכל להתווכח עם החוויה שמרגיש מי שצופה בעבודה אבל לא הייתה שום כוונה לשדר מלנכוליות. אני דווקא חושב שמשחק המילים הזה "בניין רכבת" הוא דווקא מאוד הומוריסטי ודרך מאוד משעשעת להסתכל על היום יום הישראלי.

בנייני הרכבת הם שריד ארכיטקטוני לעברה של המדינה. בשנות החמישים והשישים של המאה שעברה הם היוו מוקד לגאווה, של מדינה צעירה ומתפתחת הקולטת גלי עליה מאסיביים, היום הם מהדהדים את עלבונה של ישראל השנייה, איך עלינו לראות את מודל בנייני הרכבת? כנס לשעתו או כאסון לדורות?

אני לא חושב שבנייני הרכבת הם אסון או איזשהו עלבון. אני גדלתי בבניין רכבת בשכונת ג'סי כהן בחולון והיום חי בבניין רכבת ברמת אביב הירוקה – אלו שתי דוגמאות לשכונות שונות מאוד אבל האדריכלות זהה לחלוטין. בנייני רכבת יש בכל עיר בארץ ולכן קל מאוד למי שצופה בעבודה להזדהות איתה מבלי להרגיש עלבון, אפילו מקווה שתעורר איזשהו רגש נוסטלגי יותר.

שאול כהן, אביחי מזרחי, ניל ננר, פרטים מתוך בניין רכבת, 2022, צילום: טל ניסים, באדיבות גלילה ברזילי-הולנדר