הרכבות מתחילות להתקיים רק כשהן יורדות מהפסים, וככל שמספרם של הנוסעים ההרוגים רב יותר, כך גוברת ממשותן, המטוסים זוכים לקיומם כאשר הם נחטפים, תכליתן היחידה של המכוניות היא להתנגש בעצים. אבל מה עם כל השאר? מה שקורה כל יום וחוזר על עצמו כל יום, הבנאלי, היום-יומי, המובן מאליו, הפשוט, הרגיל, שאינו יוצא דופן, רעש הרקע, השגרה כיצד לדווח עליהם, כיצד לחקור אותם, כיצד לתאר אותם?
גישות למה? ז'ורז' פרק, 1973. מצרפתית: לנה שילוני
ויליאם קובינג, חציבה, 2004
ויליאם קובינג, חציבה, 2004
התערוכה ״אוברדוז״ מעוררת סימני שאלה על מהות הדברים הפשוטים, אלה שאי אפשר להבחין בהם אבל גם לא לחיות בלעדיהם. החפצים השימושיים יישארו מובנים מאליהם כל עוד לא נעשה בהם שינוי. מכיוון שאנו מורגלים להתעלם מנוכחותם, באופן פרדוקסאלי אנו מאד רגישים לשינוים מזעריים בצורתם או בכושרם לתפקד. רבים מן היוצרים המציגים בתערוכה משנים ומרחיבים את הפונקציה המקורית של החפץ. נקודת המבט הביקורתית והפואטית הזו על המוכר מאפשרת לשהות במרחב ראשוני, ילדותי, משחקי ונטול דעות קדומות.
אוברדוז, גלריה תחתונה, צילום: אלעד שריג
הפריטים המוצגים בתערוכה הם פרשנות של כ־150 יוצרים לחפצי יומיום, מתוך אוסף האמנות והעיצוב של גלילה ברזילי־הולנדר. אוסף המונה כיום אלפי עבודות אמנות ועיצוב עכשווי מהארץ ומהעולם. כל עבודה נבחרה לאוסף מתוך תחושת בטן ומתוך חיבור רגשי. רבות מהיצירות מוצבות בביתה הפרטי, כשהיא חיה לצידן. עבודות בנושא ספרים, אוכל, נעליים, כיסאות, כסף ועוד. לנוכח הבית הזה שמאוכלס בחפצים ״אנושיים״ הפך גם המוזיאון למטאפורה של בית. כל גלריה מרמזת לסביבה ביתית מוכרת וכל הצבה משחזרת סצנה יומיומית. שינוי נקודת המבט מאפשר למצוא את הזר במוכר, את האינטימי בציבורי ואת המרומז שבמופרז.
התערוכה "אוברדוז״ מציגה שתי עבודות מקוריות חדשות, שנוצרו במיוחד עבורה:
בפתחה של התערוכה, הבנויה כבית מטאפורי על כל שטחי מוזיאון העיצוב חולון מוצגת העבודה רוח רפאים VII, עבודתו של המעצב השוודי (החי ופועל בברלין) מייקל ג'והנסון. עבודה זו הוקמה בשיתוף סטודנטים מהמחלקה לעיצוב תעשייתי , שנקר – הנדסה. עיצוב. אמנות., ומציגה קיר עצום ממדים, שמורכב מעשרות חפצים הנמצאים בבית של אחד: מכשירי חשמל, דלתות, מגירות, ארונות, מדפים, מקררים, תנורים, מסגרות.
מייקל ג'והנסון, רוח רפאים VII, צילום: אלעד שריג
עבודה מקורית נוספת שמוצגת בחלל גלריה מרגלית, היא בניין רכבת (2022) של המעצבים שאול כהן, אביחי מזרחי וניל ננר. העבודה מתייחסת לבית מנקודת מבט חברתית, ובוחנת את הפערים שבין המרחב הפנימי והאישי למרחב החיצוני והציבורי. חזית הבית המשותף מייצגת את הקונפליקט שבין הפנים לחוץ מכיוון שהיא כוללת שילוט עירוני, סורגים, תריסים וטיח אבל גם כביסה, עציצים וחפצים אישיים.
שאול כהן, אביחי מזרחי, ניל ננר, בניין רכבת, 2022, צילום: טל ניסים, באדיבות גלילה ברזילי-הולנדר
דגם הבניין שנוסע במעגלים ולעולם אינו מגיע ליעדו, מייצג את הקשיים הנוגעים לדיור בארץ ולמצב הירוד של מבני המגורים מבחינת תחזוקה ואסתטיקה. הדפסת תלת־ממד בקנה מידה היא כלי מרכזי בתכנון אדריכלי. בעבודה טכניקה זו מייצגת את הפער שבין האידיאל למבנים כפי שהם נראים במציאות.
אוברדוז, גלריה עליונה, צילום: אלעד שריג
התערוכה "אוברדוז" מלווה במדריך קולי, שניתן להאזין לו בטלפון הנייד האישי. מומלץ להביא אוזניות לביקור