יצירתה של המעצבת ההולנדית איריס ואן הרפן תופסת מקום ייחודי בעולם האופנה העכשווי. בעוד מרבית תעשיית האופנה כיום עסוקה בייצור ביגוד לביש השואב השראה מן הטרנדים העכשוויים, ואן הרפן מקדמת אופנה על ידי התמודדות עם שאלות ונושאים מהותיים. נושאים כמו סיפור סיפורים, החיבור בין אופנה לטכנולוגיה, טכניקות ייצור לא קונבנציונליות וסוגיית הלבישות של פריט אופנה, בסופו של דבר מובילים לשאלה הבסיסית: מה זו אופנה?
למושג "אופנה" לכשעצמו כבר אין כל משמעות. הגענו לבסוף לשלב הפוסט-מודרניסטי בו הכול מכונה אופנה, משאנל ועד H&M. מצב זה הופך את עבודתה של ואן הרפן לחשובה אפילו יותר משום שהיצירות שלה לא רק מותחות את גבולות ההגדרה של המילה "אופנה", אלא גם מחזירות אותה למשמעותה המקורית, כלומר עיצוב ויצירת בגדים ברמה הגבוהה ביותר של יצירתיות ומיומנות.
במיטבה, אופנה מוגדרת כרעיונות שבאים לידי ביטוי בביגוד. ואן הרפן היא זן נדיר, מעצבת שהיא גם מספרת סיפורים שיכולה לעסוק באופנה ברמה מטאפיזית. טווח הרעיונות שמעסיקים אותה נע בין המוחשי למופשט, בין הקטן לגרנדיוזי.
בעיצוביה היא יכולה להתמודד עם שאלות קונספטואליות כמו: איך ליצור ייצוג של עשן תעשייתי, כפי שעשתה בקולקציה שלה משנת 2008 "עשן מזוקק", עבורה טוותה גאזה מטאלית ויצרה בגדים דמויי עננים שנראו כאילו הם מרחפים על המסלול.
היא יכולה גם לעסוק במושג סינסתזיה, מצב נוירולוגי נדיר בו חוש אנושי אחד מתבטא דרך חוש אחר. עם הנושא האזוטרי הזה היא התמודדה בקולקציה שלה משנת 2010 ששמה "סינסתזיה", על ידי כך שציפתה עור בנייר כסף ובכך שינתה את התפיסה של החומר המקורי על ידי הייצוג הוויזואלי שלו.
הרעיונות שעומדים מאחורי פריטי העיצוב של ואן הרפן לא היו מצליחים להתממש בצורה מוצלחת כל כך ללא עבודת הקראפט המאוד מוקפדת שלה. מעטים הם המעצבים העכשוויים המצליחים ליישם בעבודתם רמת מורכבות גבוהה כמו זו של ואן הרפן. היא מצליחה למזג טכניקות וטכנולוגיות מתקדמות, כמו הדפסה תלת-מימדית וחיתוך לייזר, עם עבודת יד מסורתית שלרוב מוצאים בהוט קוטור. החיבור הזה, בין החדש לישן הפך לאחד מנושאי הליבה בעבודותיה.
ההדפסה התלת-מימדית, תחום בו ואן הרפן שיתפה פעולה עם חברות בבלגיה ובישראל, הפכה עם השנים לסימן ההיכר שלה. היא מאפשרת לואן הרפן להתנסות בו זמנית הן בחומרים חדשים והן בשיטות בנייה חדשות. היא גם מאפשרת לה ליצור דגמים בעלי מורכבות חסרת תקדים, שטכניקות תפירה רגילות לעולם לא יוכלו להשיג. בנוסף, ואולי הפרט החשוב ביותר לתחום האופנה בכלל, היא מאפשרת לה ליצור שפה ויזואלית חדשה לגמרי, מאחר שאת הצורות החדשות והרדיקליות לא ניתן לייצר רק מבד, חוט ומחט.
אולם, מראית עין עלולה להטעות. אחת מיצירותיה המפורסמות ביותר של ואן הרפן היא "שמלת המים", אותה הציגה לראשונה בקולקציה "קריסטליזציה" בשנת 2010. השמלה שאותה שחזרה מאוחר יותר עבור פרויקט משותף עם דפני גינס והצלם ניק נייט לאתר Showstudio, נראית כמו פלא טכנולוגי: יריעה של אקריליק שקוף אותה עיצבה לרגע שקפא בזמן של מים ניתזים. עיצוב זה, באופן מפתיע, לא נעשה במדפסת תלת-מימדית, אלא על ידי ואן הרפן עצמה בעזרת ידיה, פלייר תעשייתי ומייבש שיער.
בנוסף להדפסה תלת-מימדית, גם חיתוך לייזר ותוספות בולטות הן טכניקות שחוזרות על עצמן בעיצוביה של ואן הרפן. לעומת טכניקות אלה, הג'קטים דמויי המחוך שעיצבה מעור, מחויטים בקפידה בעבודת יד ומאות רצועות פלסטיק מורכבות ידנית בסטודיו שלה כדי ליצור פריטי ביגוד. "אני מרגישה שאני חלק מהוט קוטור חדש," אמרה ואן הרפן בראיון ל-StyleZeitgeist Magazine. "העיצובים שלי מתחלקים לשתי קטגוריות. מצד אחד, יצירות בעבודת יד שמיוצרות באופן דומה מאוד לאופן שבו היו מייצרים הוט קוטור בעבר. מצד שני, את היצירות התלת-מימדיות שלי, אני מעצבת על מחשב. זהו תהליך מאוד מורכב שנמשך לפעמים ימים על גבי ימים. אנשים חושבים, 'אה, פשוט לוחצים על כפתור', אבל זה לא עובד כך. לפעמים אני יושבת יום שלם ליד המדפסת ורואה את היצירות יוצאות ממנה, מילימטר אחרי מילימטר. אז אולי ניתן לומר שאני משתמשת בטכניקות של הוט קוטור, אבל בעיקר באלה המודרניות".
כל דיון על טכנולוגיה מוביל למדע ומשם למדע בדיוני. ומאחר שיצירותיה של ואן הרפן נראות רדיקליות וחדשות, מפתה לומר שהן עתידניות. אבל ואן הרפן דוחה תוויות כאלה. באירוע שנערך בברלין בשנה שעברה, היא אמרה שהיא מתרגשת בעיקר ממה שהטכנולוגיה כבר הצליחה להשיג, כאן ועכשיו. השימוש שעושה ואן הרפן בטכנולוגיות המתקדמות ביותר בעבודותיה תמיד יגרום לנו לחשוב שהן עתידניות. אבל ואן הרפן עצמה מתרגשת בעיקר משלל האפשרויות הקיימות. כך למשל, ההשראה לקולקציה האחרונה שלה, "תנועה מגנטית", נבעה בחלקה מביקור במאיץ החלקיקים LHC במרכז המחקר CERN בשווייץ, שהותיר עליה רושם עמוק.
העיסוק בטכנולוגיה הוא חלק מגישתה הרב-תחומית של ואן הרפן לעבודתה. אולם באותה מידה היא גם שואבת השראה מהטבע, מהאופן בו כוחות הטבע פועלים על העולם והאופן בו הטכנולוגיה רותמת אותם לצרכיה. את מקורות ההשראה האלה ניתן לראות בקולקציה "קריסטליזציה": התהליך בו מים הופכים לקרח יצר מצע ויזואלי עשיר עליו שעליו הצמיחה ואן הרפן שלל ייצוגים: בין אם אלה מים קפואים, גיאומטריה של גבישי קרח או שכבות של אבן גיר.
ואן הרפן מגלה עניין רב גם באדריכלות. עניין זה ניכר באופי הפיסולי של הדגמים שלה. הצגת פריטי לבוש במרחבים תלת מימדיים, תורמת לרוב לחוויית ההתבוננות בהם. לגבי ואן הרפן אופן הצגה כזה הוא חיוני ובסיסי. זו הסיבה שהרבתה לשתף פעולה עם פיליפ ביזלי, מרצה ואדריכל קנדי שמכנה את עצמו "חלוץ האדריכלות המגיבה" (responsive architecture). ואן הרפן וביזלי פיתחו יחד חומרים כמו בד רשת שמגיב לחשמל ויריעות פלסטיק שקופות בהם השתמשה המעצבת בשמלות שעיצבה.
את הרוח השיתופית הזו מיישמת ואן הרפן גם בתחומים אחרים כמו אמנות, מוזיקה ואפילו בלט. הדיון בשאלה "האם אופנה היא אמנות?" שנוי במחלוקת, אך עבודתה של ואן הרפן בהחלט בוחנת את הגבולות בין התחומים ומשתפת פעולה עם אמנים המתייחסים אליה כשווה בין שווים. עבודתו של האמן קריס קוקסי, שפסליו וציוריו הפנטסמגוריים והמפורטים ביותר הותירו על ואן הרפן רושם עמוק, היתה השראה לקולקציה שעיצבה ב-2011 – "אסקפיזם". בקולקציה זו היא פיתחה דגמים מורכבים דמויי תחרה באמצעות הדפסה תלת-מימדית ושמלות אפלות ומאיימות מיריעות אקריליק שחורות ושקופות.
עבור הקולקציה האחרונה שלה שיתפה ואן הרפן פעולה עם האמן ההולנדי יולן ואן דר ויל, שנודע בשל עבודתו עם שדות מגנטיים. ואם לא די בכך, במסגרת שיתוף הפעולה שלה עם דום פריניון פיתחה ואן הרפן פסל אותו בנה ואן דר ויל.
בעברה שאפה ואן הרפן להיות בלרינה. נטיית לב זו נמצאת בבסיס מערכת היחסים הארוכה שלה עם הכוריאוגרף בנג'מין מילפיד. עבור ההפקה שלו ל"ניו יורק סיטי בלט" היא יצרה תלבושות שמתייחסות לשאלות של תנועה, מתח ואנטומיה. לאחרונה, יצירותיה של ואן הרפן הנראות כאילו הן לקוחות מעולמות אחרים משכו את תשומת לבה של הזמרת האיסלנדית ביורק, שלבשה אותן במהלך הופעותיה החיות ובקליפים המצולמים שלה.
נושאים אזוטריים, הדפסה תלת-מימדית, חומרים לא קונבנציונליים, קונסטרוקציות מורכבות. למה יש לנו צורך בפנטזיות ובחלומות לא מציאותיים כאלה? משום שהם מותחים את גבולות האופנה על ידי יצירתיות ומשום שבאופן בלתי נמנע עבודה חדשנית זו תהפוך בעתיד לנגישה יותר. אנחנו חוגגים את האוונגרד בכל תחום יצירתי, בין אם זה תחום האמנות, הספרות, או המוזיקה ומכירים ביכולתו להניע את התרבות שלנו קדימה. בתערוכה זו אנו חוגגים לא רק את עבודתה של איריס ואן הרפן, את הקוטור החדש, אלא גם את האוונגרד של עולם האופנה.
התערוכה קוטור חדש, איריס ואן הרפן הוצגה במוזיאון העיצוב חולון בתאריכים: 21.11.2014 – 06.03.2015
