לא כדאי להחמיץ את התערוכה "טקסטילירי" (אוצרת אילה רז), בגלריה פריסקופ בתל אביב שננעלת בסוף השבוע הקרוב, ולו רק בגלל כמה עבודות מרגשות במיוחד המעניקות פרשנות מיוחדת למושג לירי.
שירה שובל בעבודה "מכתב לסבתא" מציגה על שולחן "התכתבות" יוצאת דופן בין נכדה לסבתה, בין שברי המסרים הקטנים, המופנמים וכמעט נעלמים של הסבתא לרקמה המאחה, המדגישה ועונה בקולה של הנכדה. הפתקים הקטנים שירשה שובל על ניירות מזדמנים, מרשמים של תרופות וברכות חג הפכו תחת ידיה לא רק למלאכת מחשבת של דיאלוג בין-דורי אלא גם לפעולה של גלגול והחיאה.
משה רואס עוסק בהתפרקות וכיליון, באובדן וזיכרון. הפריטים שהוא מציג שהם "ספק בגדים" "ספק וילונות" או שיירים של זמן מעוררים תחושה של זיכרון חומק וכמעט נעלם.
עבודה שונה לגמרי היא עבודתה של יובל עציוני המרפאת חפצים ישנים שאותם אספה ברחוב. היא חוזרת לאחת הפעולות החשובות של יצירת טקסטיל – לצורך ליצור, לפתור, להתיר סבכים, לתקן ולרפא ומצטרפת לשורה של מעצבים עכשוויים העסוקים בפעולות של ריפוי והחייאת חפצים ישנים, שגם אם אינם הופכים בעקבות כך לפונקציונליים, הם נושאים הלאה את רעיון החמלה והאיחוי.
מציגים: פרי אפרתי טרייסטמן, רוני בן ארויה, מיקה בר, מרים ברוק-כהן, תמר ברניצקי, קטיה זורין, מימי זיו, איילת יונטף, עירית יציב, פוגי נעים, יובל עציוני, חוה פוליבודה, גבי צור-צ'יטיאט, משה רואס, איתמר שגיא, שירה שובל, רות שומרוני, לי שיין, איתמר שגיא
