שרן אלרן (Sharan Elran) הוא סטודנט (יליד ישראל) לתואר שני ב-Cranbrook Academy of Art שבמישיגן, ארה"ב. פרויקט הגמר שלו המוצג בימים אלה ב-Cranbrook Art Museum מתמודד עם שאלות של "ייצור המוני" בעידן הדיגיטלי מצד אחד ועם הסוגיה המורכבת של "מהדורות מוגבלות", מן הצד האחר. ואם לא די בכך, "יש כאן ניסיון למפות את העולם ולנסות לקבל תחושה של גודל האנושות והמגבלות של האנושיות", הוא אומר.
כיוון שנראה שהפרויקט הזה יושב על התפר של שאלות חשובות המעסיקות לאחרונה את עולם העיצוב ביקשנו ממנו לשלוח תיאור מפורט של העבודה שלו ולענות על כמה שאלות.
מה הרעיון?
הרעיון מאחורי הפרויקט הוא ליצור עבודת אמנות ייחודית לכל אדם בעולם. לשם כך, עיצבתי תבנית המורכבת מ-14 חלקים שונים שניתן לסדר אותם בסדר שונה לפני כל יציקה. המספר הכולל של החלופות האפשריות הוא 6,227,020,800, מספר המקביל פחות או יותר לאוכלוסיית כדור הארץ בהווה.
הפרויקט מתייחס לכמה שדות שיח עכשוויים ושואף לקחת בהם חלק: על פניו זה קונספט עיצובי שמתמודד באופן פרקטי עם השאלה של "mass customization" בעיצוב דיגיטלי וייצור בעזרת מחשב. בנוסף, זוהי התעסקות ביקורתית עם הסוגיה של "limited edition" ושל ייצור והפצה של אמנות ויחסי הכוח בתוך עולם האמנות. מעבר לכך זהו ניסיון למפות את העולם ולנסות לקבל תחושה של גודל האנושות והמגבלות של הפעילות האנושית.
איך עושים את זה?
התבנית מעוצבת בעזרת תוכנת תלת מימד, לאחר מכן מיוצר נגטיב במכונת חריטה נשלטת מחשב (CNC). תבנית הייצור הסופית נוצרת על ידי יציקת גבס לתוך הנגטיב, ואליה בהמשך נוצק הפורצלן. שלא כמו ביציקות קרמיות מסורתיות, כאן סידור חלקי התבנית משתנה לפני כל יציקה, על מנת לייצר צורה חד פעמית. כל חלק בתבנית מסומן על ידי אות או מספר, כך שלכל כד נוצר כחלק מהתהליך מספר זהות ייחודי. כאשר אני מייצר כד חדש, אני מקפיד לתעד את מספר הזהות הזה על מנת שלא לחזור על אותו צירוף בעתיד. בעל/ת הכד ומיקומו/ה הגיאוגרפי נשמרים בבסיס נתונים יחד עם מספר הזהות של הכד שלהם. עד כה תועדו כ-90 כדים, שנשלחו ליעדיהם הסופיים ברחבי צפון אמריקה, אירופה, ישראל, ואוסטרליה.
חישוב מספר החלופות
מספר הצירופים האפשרי של 14 חלקי התבנית שווה לעצרת של 13, החלק המסומן בספרה אפס משמש כסמן ממנו מתחיל המספר הסדרתי ולכן לא נכלל בחישוב. הרכבת כל צירוף מתחילה עם 13 אפשרויות בחירה, אחרי שנבחר חלק אחד נשארות 12 אפשרויות בחירה לחלק השני, אחר כך 11 אפשרויות וכן הלאה. מספר הצירופים אם כך שווה ל 13x12x11x10x9x8x7x6x5x4x3x2x1 שמסתכם ב-6,227,020,800. זהו המספר האפשרי הכי קרוב לאוכלוסיית העולם הנוכחית.
אינספור או מהדורה מוגבלת?
הפרויקט ממוקם באזור הביניים שבין ייצור המוני ובין הילת הייחודיות של יצירת האמנות, ולמעשה מנסה לאתגר את שניהם. בניגוד לניסיון השכיח בעולם האמנות להגביל הפצה של מוצר שבאופן טכני ניתן לשכפל אותו בלי הגבלה, לפרויקט הזה אין שום מגבלת הפצה מלאכותית. מצד שני, לתנאי הייצור אליהם אני מחויב ישנם המגבלות שלהם. אני מייצר את כל הכדים בעצמי, בסטודיו שלי, ולעולם לא במיקור חוץ (אם כי לעתים בעזרת אסיסטנטים). בסופו של דבר, המהדורה מוגבלת אך ורק על ידי הזמן שנותר לי על פני כדור הארץ והיכולת שלי ליצור.
כאשר מתבוננים בתערוכה בה הוצבו 27 כדים זה לצד זה, הדמיון ביניהם מעורר אסוציאציות של פס ייצור, ומזכיר דימויי פופ-ארט. אולם למעשה הדימוי התעשייתי הוא אשלייתי, מבט קרוב יותר מגלה את ההבדלים שהופכים כל כד לפריט יחיד מסוגו.
מניעים אישיים?
בשבילי לפרויקט הזה יש עוד משמעויות קצת פחות פומביות, בראש ובראשונה אני מרגיש שזה מממש את החזון שלי להיות מעצב שמייצר את העיצובים שלו ובכך מתנתק מהתלות בגורמי ייצור חיצוניים עם כל הבעייתיות שלהם. מצד שני הפרויקט הזה ממפה את החיים שלי, ואת סוף החיים שלי (אינשאללה בעוד הרבה שנים). יש משהו במגלומניות של הרעיון שממחיש לי עד כמה אני מוגבל, עד כמה היכולות שלי סופיות ויחד עם זאת נותן לי אופק של שנים לעבוד על אותו דבר ולהתבונן בשינויים שיחולו שישפיעו על המראה הסופי. האנשים שקונים את הכדים האלו מגדירים את מפת הקשרים שלי בעולם ואת המקומות הגיאוגרפיים שאני אהיה בהם וכן הלאה וככה הפרויקט ימפה את החיים שלי.
