ראיון עם קניה הארה, מעצב תערוכת SENSEWARE ואורח כבוד בכנס 'קפל בזמן', עם פתיחת התערוכה
זו לא הפעם הראשונה שלך כאן ובכל זאת, מה דעתך על מבנה המוזיאון?
הוא פנטסטי בעיניי. אהבתי בעיקר את הכניסה, את האופן בו אנשים מתכנסים בחשיכה ויוצאים אחר כך אל האור. הכניסה מרכזת אליה את כל האנרגיה כמו ליבה. המעבר מן האור הבוהק שבחוץ אל החשכה שבמעבר הפנימי ומשם אל האור המסונן והצללים הנהדרים שיוצרת השמש הישראלית בחצר כל אלה יוצרים חוויה מיוחדת במינה.
מה זה SENSEWARE?
המונח הזה מסמל בשבילי את כל מה שמעורר את החושים. אני משתמש במונח "ware" – 'כלי' כמו שאנחנו משתמשים בו כאשר אנחנו אומרים כלי עבודה – "hardware" או "software". המילה "senseware" משמעותה – כלי עבודה של החושים.
האם אפשר להגדיר את SENSEWARE כתערוכה יפנית?
התחושה של היפניות חשובה בעיני בתערוכה הזו כיוון שהיא תערוכה המציגה סיבים מלאכותיים הבאים מיפן אבל לא רציתי לעשות שימוש באייקונים יפניים טיפוסיים ולכן היא אינה יפנית במובן הזה. חשוב היה לי בתערוכה הזו להציג את הטכנולוגיה של העתיד ולא את מסורת העבר. עם זאת מאחורי כל המיצבים בתערוכה חבויים כמה עקרונות משותפים: זהירות, עדינות, פרטי פרטים ופשטות. כל אחד מהביטויים האלה מביע את השבריריות והארעיות המאפיינים את התרבות היפנית.
אתה מדבר על לעורר את החושים מצד אחד ומצד שני יוצר אובייקטים שנותנים תחושה שאסור לגעת בהם, זו לא סתירה?
אני מאמין שיופי שברירי החבוי בתוך חפצים גורם לצופה להסס, לחשוש שמא יהרוס אותם אם ייגע, כך שזה גורם לכולנו לנהוג בזהירות ועדינות גדולים יותר. כשניתנת לאדם הזדמנות כזו, כאשר חושיו נפתחים, הוא יכול להבין גם מסרים עדינים וסמויים, כאלה שנאמרים בלחישה.
אתה ידוע כמי שאוהב עיצוב לבן, התערוכה לבנה ברובה, הספר שלך לבן ופרק שלם בו מוקדש לצבע הלבן. האם זהו אחד העקרונות החשובים של עבודתך?
בתערוכה הזו יש לי הזדמנות להראות חומר כפי שהוא, חומר לא מעובד. צבעם של הסיבים המלאכותיים הוא לבן – למעשה הם חסרי צבע. לכן לא ראיתי סיבה לצבוע אותם.
הצבע הלבן הוא מיוחד – קל ללכלך אותו והוא נותן תחושה של שבריריות. הצופים בתערוכה עדים למתח המיוחד העולה מן השבירות והעדינות הזאת. לבן הוא גם נייטראלי והוא מאפשר לאנשים להקדיש תשומת לב רבה יותר למה שמתרחש סביבם.
שמתי לב אתמול כשעסקנו בהקמת התערוכה לצד הצוות השקט שלך שברגע שהסרנו את הניילון הכהה ונחשף השטיח הלבן מיד ירד גם עלינו שקט. כולנו התנהגנו קצת אחרת.
את לגמרי צודקת. בעיצוב שלי יש תפיסה של ריק, זו תפיסה מאוד יפנית. במאה ה-17 היפנים מצאו דרך אחרת ליצור דברים. המושג ריק נראה כאילו הוא מקביל למושג פשטות בתרבות המערבית אבל הוא ממש לא דומה לו.
פשטות כפי שהמערב תופס אותה היא מינימליזם, היא ניסיון למצוא פתרונות, ואילו ריק נועד לשאילת שאלות. שאלות על הכול. שאלות טובות מניבות תשובות שונות ומגוונות.
אך למעשה התשובה אינה חשובה. אני לא מנחית מסר על הצופים שלי אלא מציע כלי ריק.
דיברת בעבר על עולם המונע על ידי חושים שיתפוס את מקומו של עולם המונע על ידי טכנולוגיה, האם זה מה שקורה היום?
החושים האנושיים הופכים ליותר ויותר חשובים. ישנו ניסיון לחפש דרכים לפתוח את עצמנו לעולם. כי רק אם החושים שלנו פתוחים אנחנו יכולים להרגיש את העולם במלוא העושר שלו. עם זאת אנשים היום עדיין סגורים בפני העולם, הם קהים. כשאנחנו רואים אוכל שנראה לנו טעים הפה שלנו מזיל ריר, אני שואף לעולם שבו כל החושים שלנו מזילים ריר.
אתה מדבר על האבן כמדיום שעורר יצירה והגדיר את תקופת האבן ועל הנייר כסוג אחר של SENSEWARE האם לסיבים המלאכותיים לדעתך יש את העוצמה ליצור עידן חדש כזה?
לאבן יש כוח נהדר להפעיל את תקופת האבן – הכובד שלה והמרקם גורמים לזה. גם לנייר יש תכונה כזו, לובן הנייר והחלקלקות זירזו את המצאת הדפוס. יש כמובן סוגים רבים אחרים של SENSEWARE אבל אני בחרתי להתרכז באלה.
סיבים טבעיים למשל גרמו לאנשים ליצור אופנה. מה שרציתי להדגיש זו העובדה שסיבים מלאכותיים אינם חיקוי לסיבים טבעיים אלא סוג חדש של SENSEWARE. הם יכולים להניע עולם שלם של יצירה.
יצרני הסיבים המלאכותיים ביפן יודעים ליצור חומרים טובים, הם אינם יודעים איך להשתמש בהם. תפקידנו כמעצבים היה לשקף ולעשות ויזואליזציה של האפשרויות הגלומות בחומר.
האם אתה יכול לומר שהיום זה תפקידם של המעצבים?
בהחלט, תפקיד המעצב הוא למצוא אפשרויות חדשות. לאנשים בעולם היום אין די מרחב לדמיין ולחלום. לכן, למעצבים יש יכולת ליצור שינוי. אם המעצבים ייצרו פני שטח אחידים ובני אדם בעולם כולו יגעו באותם משטחים אחידים – העולם ישתנה.
זה מה שאני שואף לעשות – לא ליצור מוצרים חדשים אלא ליצור הכרה חדשה.
התערוכה Senseware סיבים מיפן הוצגה במוזיאון העיצוב בתאריכים: 04.09.2012-24.06.2012
