"בשנים האחרונות אני מאוד מוטרדת ממשבר האקלים", אומרת טליא ינובר, אוצרת התערוכה "טעימה מן העתיד: מעבדה חושית אינטרקטיבית", המוצגת בימים אלו במוזיאון העיצוב חולון ובוחנת את השינויים שיעברו מקורות המזון שלנו בעשורים הקרובים, בעקבות המשבר. "לא העזתי להסתכל למשבר בעיניים מתוך תחושה חזקה של חרדה קיומית ושל חוסר יכולת להכיל אותו, עד שקראתי את הספר "פחות זה יותר" של ג'ייסון היקל. הספר מדבר על המשבר מתוך גישה מקיימת, ומציע דרך לייצר חיים של איזון יחד עם הטבע. מה שקראתי גרם לי להגיד 'רגע, יש משהו שאפשר לעשות לפני שהכל נגמר'. המעבר מתחושת חרדה קשה להבנה שיש לנו כלים לשנות את העתיד שלנו כל כך ריגש אותי, שהבנתי שאני חייבת למצוא דרך להכניס את זה לעשייה שלי. זו בשורה שחשוב לי להפיץ כמה שיותר. כאדריכלית, מנחה באקדמיה ואוצרת, אני רואה עיצוב ואומנות ככלי ליצירת שינוי תודעתי".
התערוכה "טעימה מן העתיד" שמוצגת במוזיאון עוסקת בשינויים התרבותיים והתזונתיים שיעשה האדם כדי לשרוד בעקבות משבר האקלים. הפרויקטים המוצגים בתערוכה בוחנים ממה תהיה מורכבת התזונה שלנו לאור משאבי הטבע המתכלים; אילו אלמנטים חדשים ולא נפוצים כיום יכנסו אליה, ומה ישפיע על חוויית האכילה עצמה.
"נקודת המבט העתידנית חשובה לי", אומרת ינובר. "בעיני יש חשיבות גדולה בלדמיין עתידים אפשריים, בין אם הם דיסטופיים או אוטופיים. זה אקט פוליטי. אם אנחנו לא נדמיין את העתיד, מישהו אחר ידמיין אותו עבורנו, יקבל החלטות עבורנו וייצר אותו עבורנו. חשוב לי מאוד להעביר את זה למבקרים בתערוכה, בין אם אלו ילדים או מבוגרים, קהל מעצבים או הקהל הרחב של המוזיאון. כל מה שאנחנו מציגים בתערוכה מבוסס על תהליכים שכבר קורים, לא ספקולציות. כיום נעשה קשה יותר לגדל חומרי גלם שאנחנו תופסים כמובן מאליו כמו קקאו, בגלל שינויים בטמפרטורה ובשטחי הגידול שלהם. גם הנגישות של בשר בקר משתנה משום שמשאבים כמו שטחי מרעה נעשים יותר ויותר מוגבלים. לאור הנתונים האלו ולאור הגידול באוכלוסייה מתקיים חיפוש אחר פתרונות תזונה חדשים, בעיקר חלבון, שיותר קל להנגיש. כבר עכשיו מוצאים דרכים חדשות להרחיב את השימוש בפתרונות קיימים כמו פטריות ואצות בשילוב עם כיוונים שבעבר יכלו להיתפס כטאבו, כמו אכילה של חרקים וחיידקים".
אחת העבודות הבולטות בחלל היא "הסעודה" של קולקטיב זמנתגובה שמערבת בינה מלאכותית, ומציגה דרכים אפשריות לשילוב מרכיבים חדשים, שיטות גידול חדשות וטכנולוגיות בישול מתקדמות בתזונה שלנו. המנות הספקולטיביות מוצגות כשהן "מוגשות" על צלחות, כשברקע נשמע קול ממוחשב המפרט ממה עשויה כל מנה. "חלק מרכזי בעבודה היא ההפתעה שבגילוי המרכיבים הכביכול מזעזעים מהן עשויות המנות. פתאום את מבינה שמנה יכולה להיות אסתטית מאוד למרות שהיא עשויה ממרכיבים שאנחנו לא רגילים אליהם, כמו חיפושיות, זבובים, תיקנים ועוד. המנות הורכבו בשיתוף עם מספר מנועי AI (בינה מלאכותית) שהגדירו את מרכיבי המנות, את הטכנולוגיות בהן ישתמשו, ניסחו את המתכונים וצלחתו אותם. הם עשו זאת באופן שיש בו חן אבל הוא גם קצת שבור. אחרי הכל, לא שף יצר את המתכון, אלא מנוע שמתכלל בתוכו מתכונים מרחבי הרשת. אנחנו אמנם חצי שנה לתוך המהפכה של הבינה המלאכותית, אבל עדיין נוכח איזשהו פער בתוצרים שלה".
איך את חווה את הכניסה של הבינה מלאכותית לחיים שלנו?
"זה מורכב. ברור שזו מהפכה אמיתית וכולנו נפגוש את הטכנולוגיה הזאת בכל מיני צמתים. יש הרבה דברים שהיא מאפשרת לנו לעשות, אבל כבר עכשיו נוצרה סוג של רוויה ממנה – האימג'ים שהיא מייצרת מאוד מזוהים. מה שמעניין בשלב הזה הוא הריקוד של האדם והמכונה, שמדגים איך אנחנו יכולים לעבוד ביחד בתחומים רבים, בינהם בתחום העיצוב. בפרויקט הזה למשל, קולקטיב זמנתגובה לא רק יצרו אימג'ים אלא שאלו את ה-AI שאלות מעמיקות על המרכיבים והטכנולוגיות של עתיד התזונה האנושית, ובדקו סוגים שונים של ארוחות – ארוחות גורמה, ארוחות רחוב ועוד. הם עברו תהליך עם ה-AI כשותף נוסף, לא נתנו לכל תוצאה "לצאת החוצה" ולהיות מוצגת בחלל המוזיאון, אלא המשיכו "לשחק" איתן עד שהיו מרוצים מהן. טביעות האצבע שלהם מורגשות בעבודה, למרות שה-AI לקח חלק. הם יצרו עוגנים בעבודה עם המנועים כך שהאינטרציה עם ה-AI הפכה למשמעותית.
"מנקודת מבט עתידנית, זמנתגובה תקשרו את הקונספט גם דרך המנות וגם באמצעות כלי האוכל שמוצגים על שולחן, שפותחים צוהר לעתיד שאנחנו לא מכירים וממש קשה שלא לנסות לדמיין איך משתמשים בהם. זהו החלק היחיד שלא תוכנן ובוצע על ידי הבינה המלאכותית. העבודה כמכלול אמורה לגרום למבקר לחשוב מה יקרה אם נקפוץ בזמן ונשב לאכול יחד – איך תראה החוויה הזו ולמה העתיד שבחרו חברי הקולקטיב להציג נראה כמו שנראה?"
גם החלל של התערוכה מעוצב בצורה כזו שלא מציג את העתיד במובן הסטראוטיפי שלו.
"עוז בירי (מעצב התערוכה) ואני, לא רצינו לייצר חלל שהוא חללית קרירה ומתכתית או חלל שמדבר על העתיד כמו שהוא נתפס מאז הסבנטיז או הסיקסטיז, אלא לחמם אותו. מיה דבש, האוצרת הראשית של המוזיאון, הכווינה אותנו להתרחק משם. יצרנו עולם שהוא מין אינדיאנה ג'ונס במדבר עתידני. סטודיו גע שעיצבו את ריהוט העץ בתערוכה יצרו מבני עץ שניתנים לפירוק ולהרכבה, מתוך מחשבה שייתכן שאנחנו נודדים בעולם וצריכים להתמקם במקום אחר כל פעם בגלל תנאי האקלים המשתנים".
התערוכה באמת מעלה שאלות לגבי הדרך בה נחיה בעתיד הלא רחוק – מצד אחד הטכנולוגיה מתקדמת ומצד שני משבר האקלים שמשנה את חוקי המשחק. אולי האפשרויות שהטכנולוגיה מציעה יוכלו לסייע לנו להתמודד עם המשבר?
"ניסינו להציג מגוון נקודות מבט, שיתנו מקום גם למי שמאוד מתחבר לפיתוחים הטכנולוגיים וגם למי שאוהב לחזור אל העבר ומתחבר יותר לתנועת ההאטה. העתיד שלנו יכול להתקיים רק אם נדע לאזן בין הגישות האלו. לא רק טכנולוגיה תציל אותנו – זו מחשבה לא ריאליסטית באותה מידה כמו המחשבה שנוכל לעצור הכל ולחזור אל העבר, לדרכים בהן חיינו פעם. רק השילוב של שתי התפיסות האלו יכול באמת להוביל אותנו לשינויים משמעותיים וחיוביים".
"בעבודה "סינסתזיה", נקודת המוצא אינה טכנולוגית בכלל אלא בכלל מחקרית. גילינו שעל פי חוקרי מוח 80% מהטעם של מה שאנחנו אוכלים מבוסס בכלל על הריח של המזון. חוש הריח הוא בעל תפקיד מאד משמעותי גם בזיהוי של אוכל שהתקלקל וגם בהפעלת חיישנים שקשורים להורמונים, זכרונות ועוד. בפרוייקט ניסינו להבין איך המידע זה יכול לשפר את העתיד בו יהיה חוסר במרכיבים שיזינו אותנו. החיבור לחושים מתבטא גם במעבדת שימור הזרעים, פרויקט שנשען על חוויה קדומה וראשונית אל מול המזון שלנו ומביא אותנו לגעת באדמה".
המעבדה לשימור זרעים פונה גם לילדים. איך מתווכים לילדים את משבר האקלים? מה המחשבות שלך על מעורבות של ילדים בעולם העתידני הזה?
"במעבדת הזרעים הזמנו ילדים ומבוגרים להיות חוקרים ולהסתכל מקרוב על הדברים הקטנים שמרכיבים את התזונה שלנו, למעשה את ההתחלה שלה – הזרעים. גם למחלקת חינוך של המוזיאון שהייתה מעורבת בתהליך העבודה היה חשוב להנכיח בעולם של הילדים את תהליך החקלאות, תהליך שמאפשר לנו לגדל בעצמנו חומרים שמזינים אותנו.
"ברמה האישית, במהלך הקורונה התחלתי לגדל פירות וירקות בגינת מרפסת שלי, מה שלא עשיתי לפני כן. בחיי היומיום רובנו מאוד מנותקים מהטבע, ונתקלים בפירות וירקות בעיקר בסופר. לכן היה לנו חשוב לקרב ילדים לשיח הזה. הפרויקט כולל ערכת הנבטה של זרעי מורשת, שהם זרעי האבקה פתוחה המכילים מטען גנטי יקר שיכול לשמש את האדם בעתיד. דרך הפעילות הילדים יכולים להבין את ערכם של הזרעים.
"המטרה היא להחזיר את הכוח לידיים של הילדים. בהסתכלות על העתיד, הם אלו שצריכים להתמודד עם ההשלכות של מה שקרה עד כה. הערכה נותנת להם כלים ראשוניים וגם מחברת אותם למצב הנוכחי בעולם. באמצעותה אנחנו מציגים להם נקודת מבט שהיא דווקא אופטימית. הערכה מעבירה את הכוח לידיים שלהם, דרך השימוש בזרעים, ומאפשרת להם "להציל" עוד חתיכה מהעתיד, ליצור עוד שטח קרקע קטן שהם יוכלו להנביט בו משהו שיוכל להזין אותם בסופו של דבר. כמו השם של התערוכה, 'טעימה מן העתיד', גם זו טעימה שנועדה כדי לגרום להם לפתח את חוש החקרנות בעצמם".
התערוכה פונה לילדים ממש בגובה העיניים.
"הרצון לדבר בגובה העיניים זו תפיסה שלא מכוונת רק כלפי ילדים, אלא גם כלפי מבקרים בעולמות המוזיאונים. מאוד חשוב לי לייצר עולמות שאנשים יכולים להכנס אליהם ולהיות חלק מהם. המטרה השלי היא לשתף את הקהל בשיח ולא לדבר מעל הראש שלו. המטרה היא לא להפריד אלא לחבר, לא ליצור הפרדה בין ילדים למבוגרים. ניתן להבין כל פרויקט ביותר מצורה אחת, וגם לא חייבים להבין אותו 'עד הסוף'. אפשר גם להבין אותו 'עד החצי' ויהיה לזה ערך ומשמעות. מהבחינה הזאת חשוב לי מאוד לעצב גם לילדים וגם לילדים שהם כבר מבוגרים.
"לא רצינו לייצר תערוכה שבה הפעילות שמכוונת לילדים מוסתרת מאחורי פרגוד. לנועה קרס (ראש תחום חינוך במוזיאון) ולי היה חשוב להציג את הפעילות כחלק מהתערוכה, באופן שרואה גם ילדים וגם מבוגרים כאנשים סקרנים, שרוצים לחקור וללמוד. הרבה פעמים מכוונים פרויקטים אינטראקטיביים רק לילדים, אבל אני חושבת שגם מבוגרים רוצים לשחק, ובפרויקטים כאלו יש משהו מאוד משחקי ומשתף. כולנו הופכים להיות יותר קשובים כשנותנים לנו אפשרות להיות מעורבים, לתת מעצמנו בתוך תערוכה. זה גם משהו שיכול לקרב לנושאים שהם יותר מורכבים, כמו המשבר האקולוגי".
מה היה חשוב לך להעביר לקהל? איזה חוויה רצית ליצור, מה היית רוצה שיזכרו?
"היה חשוב לי לדבר על השינוי התפיסתי שחווינו כבני אנוש מול הסביבה. בתקופות קדומות יותר בהיסטוריה האנושית תפסנו את עצמנו כחלק מהטבע ולא "מעל" הטבע ומנותקים ממנו. אני חושבת שברגע שבעולם המערבי נבין שאנחנו חלק מהטבע ושהוא לא אלמנט חיצוני שיש לכבוש ולהכריע, נוכל לייצר שינוי ולשרוד את המשבר האקולוגי".
ולסיום, איזה מנה היית אוכלת מהמנות שמוצגות בתערוכה?
"האמת שהכל מצולחת כל כך יפה שיש מצב שגם הייתי אוכלת מנות עם חרקים. אפילו את החרגולים הייתי מוכנה לנסות".
