כיצד הפכו האובייקטים שסביבנו לשותפים פעילים בחיי היומיום, מהי מידת האינטימיות שלנו עם העולם החומרי שסביבנו?
01.03.2021 – 05.06.2021
שוו בנפשכם את אוסף המוזיאון כישות בעלת זרועות רבות המנסות לשווא להישלח מבעד לדלתות ולקירות ולהמוני החפצים שנבלעו לתוכו. הוא סגור לו בחלליו, ומטופל במסירות על ידי צוות המוזיאון שדואג שלא יהיה לו לח, יבש, או מואר מדי, ושלא יבואו בו פורעים ומזיקים. מרבית החפצים בעולם לא נוצרו במיוחד לאוספי מוזיאונים. הם נועדו לשימוש, לאינטראקציה זה עם זה ואיתנו בני האדם. בתחומי המוזיאון מעטים הם החפצים הזוכים לרגעי חסד של שימוש מחדש כאובייקטים בתצוגה. שם, ישטוף אותם לרגע אור התאורה המוזיאלית נטולת ה-uv ועין המבקר תביט בם. שם גם, בחטף אולי יגע בהם מבקר פוחז, יותיר עליהם את חותם ידיו. ומיד אחר כך הם ישובו אל המחשכים, אל חלל האוסף.
צילום: אלעד שריג
התערוכה קופסה שחורה הוותה הזדמנות עבור המוזיאון לחשוף את הקרביים שלו. הוצאת האוסף מהמחשכים והצגתו לקהל הרחב מאפשרת לדון בהיבט מעט נסתר של עולם העיצוב – טיב היחסים שמתקיימים בין החפצים לבני האדם. הקהל הוזמן לנסות ולהביט באופן חדש ומפוכח ביחסים החפציים-אנושיים. לנסות ולנטוש את האופן שבו אנו מגדירים מיהו חפץ ומיהו אדם, מיהו האחר ומיהו אני, ובמקום זאת לעסוק באופן פתוח בחילופי התפקידים ובריבוי נקודות המבט.
התערוכה חולקה לארבעה חלקים הפועלים יחד ובנפרד. הגלריה התחתונה עסקה במהותו של אוסף המוזיאון, בערכו, הרכבו ובהיררכיות שבין השוכנים בו. התערוכה "חוקר-מעצב-אוסף" (אוצרת: עדי המר יעקבי), שהוצגה במעבדת העיצוב, עוסקת ביחסים בין אוסף למעצב ובתהליך עבודה אספני-חקרני המתקיים בין המעצב לעיצוביו. בגלריה העליונה תוארה השתלשלות האירועים ומורכבות היחסים שבין אנשים לחפצים. ואילו התערוכה "הבור – חפצים שעלו מבטן האדמה" (אוצרים: ניל ננר ואביחי מזרחי), שבמסדרון ההיקפי עסקה בחיי החפצים לאחר שהאדם החליט להשליכם ולסיים לכאורה את מערכת היחסים עמם. כך, לאורך התערוכה כולה, התגלו תהליכי העיצוב והאיסוף כפעולות מתמשכות ורבות משתתפים הנוצרות מתוך דיאלוג בין האנושיים לאלו שאינם.
