בימים אלו מוצגת במוזיאון התערוכה "אוכל", שבוחנת את השפעת העיצוב על מערכת היחסים המורכבת שבין האדם למזון, דרך נרטיבים מרכזיים וביניהם: פיתוי, חשקים וצרכים, משיכה ודחייה. במסגרת התערוכה נערך בחודש יולי 2023 הכנס "אוכל כדימוי, דימוי כאוכל", שעסק במקומו של האוכל בתרבות שלנו וניסה להתחקות אחר האופן בו אנו צורכים אותו, הטקסים והמסורות סביבו ובחן מה מקומם של המעצבים בדיון זה. ההתבוננות באוכל נעשתה דרך שלוש נקודות מבט: אוכל כמשאב – אוכל כחומר גלם ממשי וסימבולי והאופן בו אנחנו צורכים אותו; אוכל כדימוי – מה בין הדימויים שאנחנו יוצרים (אימג' מייקינג) לדימוי העצמי שלנו; אוכל כסיפור – מה הם הסיפורים שאנחנו מספרים על אוכל ואיזה סיפור הוא מספר עלינו.
בכנס השתתפו הדוברים הבאים:
מושב ראשון: אוכל כמשאב
מבין כל המשאבים הטבעיים שהאדם צריך לנהל כדי להתקיים על פני כדור הארץ, מזון הוא המשמעותי והרגיש ביותר. כל שינוי במערכת האקולוגית שאנו חיים בה משפיע באופן ישיר על מה שמונח לנו על הצלחת, על טעמו, נראותו ומחירו. הבחירה במזון מסוים על פני אחר אינה רק עניין של טעם, אלא שאלה ערכית שאנו נדרשים אליה על בסיס יומי, במודע או שלא במודע. הדוברים במהלך חלק זה של הכנס היו המעצבים מריה פוחלסנג (הולנד), ניצן מיוסט וברברה גולקנר (אוסטריה).
מריה פוחלסנג (Marije Vogelzang)
מעצבת הולנדית המתמקדת בהרגלי אכילה, מסורות וטקסים סביב מזון. מראשוני המעצבים שהפגישו בין עיצוב לאוכל. פוחלסנג מתמקדת בחווית המשתמש של האוכל. עבודותיה הוצגו ופורסמו במוזיאונים ברחבי העולם, ובין השנים 2011-2004 היא פתחה שתי מסעדות אקספרימנטליות ברוטרדם ובאמסטרדם בשם Proef. בהרצאתה תיארה פוחלסנג את הסופרמרקט כמוזיאון עיצוב, את החקלאים כמעצבי האוכל הראשונים, ואת האוכל עצמו כגורם המעצב לא רק את גופנו ואת תפיסת עולמנו אלא גם את הערים ואת הפוליטיקה שלנו. אוכל הוא אחד ממנועי הכלכלה הגדולים בעולם, הוא אורב לנו בפנטזיות, והוא בעל היבט רוחני ייחודי, שנדמה שרבים לא מבחינים בו על אף העיסוק היומיומי בו. ככל הנראה בשל בנאליות האכילה ועשיית הצרכים אנו מתעלמים מערכו של האוכל, מעבר לטעמו. ההרצאה ביקשה לחשוף את הערך הזה ולראות איך הוא מגולם בכל ביס וביס.
ניצן מיוסט
מעצב ואמן בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל (2022). בעבודתו מבקש לקשור בין עולמות העיצוב והאמנות לעולמות הקיימות, לבחון את המונח ׳עיצוב אחראי׳ ולפתח דרכים חדשות ליצור מבלי להשפיע לרעה על הסביבה. בהרצאה עסק בתחום בזבוז המזון דרך פרויקט הגמר שיצר, "מכתבים לעופר", בו שלח מיוסט מכתב מדי יום למנכ״ל שופרסל בנוגע לממצאיו ממתחם הפחים בסניף הירושלמי של הרשת. במהלך הפרויקט תיעד מיוסט את נסיונותיו הפרפורמטיביים למשוך את תשומת ליבו של מנכ"ל שופרסל לנושא, שבסופו של דבר העלו פרי. הפרויקט מוצג במוזיאון העיצוב כחלק מהתערוכה "אוכל".
ברברה גולקנר (Barbara Gollackner)
מעצבת אוסטרית העוסקת בעיצוב טקסטיל ועיצוב תעשייתי היוצרת עבודות קונספטואליות המשלבות מגוון דיסציפלינות. בהרצאתה עסקה גולקנר בבזבוז מזון ובזיהום פלסטיק. בכל שנה באירופה נזרקים 90 מיליון טון של מזון ו-26 מיליון טון של כלי אוכל חד פעמיים. גולקנר חיברה בין שני ה"חומרים" הללו ויצרה את הפרויקט Wasteware, כלי אוכל אקספרימנטליים העשויים מפסולת מזון.
מושב שני: אוכל כדימוי
האוכל שלנו הוא הרבה יותר ממזון שנועד להשביע אותנו. הוא מתפקד גם כדימוי: אנחנו מצלמים אותו והוא הופך לזיכרון של רגע מיוחד שנותר בזכרוננו הרבה אחרי שהמנה התעכלה. בין אם מדובר בציורי מערות, קירות מוזיאון, שלטי חוצות או חשבון האינסטגרם הפרטי שלנו, תיעוד המנה שמונחת לנו על הצלחת מאפשר להנציח, כפרטים וכחברה רגעים קטנים-גדולים. יצירת הדימוי של האוכל מאפשרת לשתף אחרים ברגעי שיא או ציפייה, שבדומה למזון שלנו חולפים ומתכלים. הדוברים בחלק השני היו הצלם דן פרץ, והמעצבים גל ממליה ורוני לוית.
דן פרץ
אחד מצלמי האוכל המובילים בישראל. צילומי האוכל שלו הופיעו בעיתונות המקומית והבינלאומית, והוא לקח חלק בצילום של מעל 20 ספרי בישול שנוצרו בשיתוף פעולה עם שפים מפורסמים בישראל ובעולם. דן מתעד ב-10 השנים האחרונות את תרבות האוכל המקומית והמזרח תיכונית ומרצה על ההיסטוריה של תיעוד אוכל והתפתחות המדיום. בהרצאה ערך פרץ סקירה היסטורית של ייצוג אוכל בדימויים חזותיים, בחן את השינויים שחלו בתרבות הצריכה והציג את 'אבות המזון' של צילום האוכל כיום. השיח בהרצאה עסק בייצוג של אוכל כדימוי המשתנה תדיר ונע בין שדות שונים, ובדרך בה האוכל והייצוג שלו מגדירים את זהות האדם מבפנים כלפי חוץ, ומשייכים אותו לתרבות, דת ומקום.
גל ממליה
היוצר של בלוג הבישול "פתיתים", מעצב גרפי ואנימטור. בעשור האחרון חוקר את המטבח היפני בדגש על אוכל רחוב והבישול הביתי. בהרצאה הציג את האופן שבו אידיאלים של אסתטיקה יפנית משפיעים על עיצוב האוכל ותרבות האכילה ביפן: עקרונות העיצוב שנעוצים בבסיס התרבות היפנית כמו מינימליזם, חלל נגטיבי, עיצוב אנכי או אסימטריה, מכתיבים אלמנטים רבים – מבחירת הכלים וסידורם על השולחן, צילחות המנה בתוך הכלי, נימוסי שולחן ועד לאובססיית הרכבת קופסאות אוכל.
רוני לוית
אמנית תקשורת חזותית, מרצה לדאטה-ויזואליזישן באקדמיה לעיצוב בצלאל ומעצבת מוצר. לוית מתמחה בעיצוב מידע כמותי, ויצירת סיפוריות-מידע ויזואלית. פרסומים, מייצגים ומוצרי דאטה בעיצובה עוסקים בבחינה של גבולות האובייקטיביות-סובייקטיביות וניסיון למדוד מושגים הנמצאים מעבר לכימות. בהרצאתה דנה בשאלה מהו אופיו של אוכל כדימוי ב״עידן הדאטה״ במציאות בה הכל מהיר ומדיד. אנו חיים בעולם של שפע חומרי וטכנולוגי, בו היקף המידע שאנחנו צריכים לעבד גדול משנוכל להכיל ותשומת הלב שלנו הולכת ומתקצרת. בתנאים האלו בא לידי ביטוי כוחו של אוכל כדימוי רגשי המסייע לנו לקרוא ולהבין מידע במהירות ואף יכול לעורר בנו תחושת שייכות.
מושב שלישי: אוכל כסיפור
לאוכל שלנו יש זיכרון: הוא זוכר מאיפה הוא בא ומזכיר לנו מאיפה אנחנו באנו. באמצעות רשימת הקניות הוא זוכר מתכונים של יומיום או ארוחות חג טקסיות. הוא זוכר ומזכיר לנו את הגיאוגרפיה של המקום בו נוצר לראשונה ואת הדרך שעשה. הוא זוכר גם את האנשים שעברו באותו המקום ואת מה שעורר בהם חשק, פחד ואת השיחות שניהלו סביב השולחן. אוכל, כמו סיפור, הוא טקסט תרבותי שמלווה אותנו מראשית דרכנו, משתנה ומתעדכן ביחד איתנו. במושב השלישי של הכנס לקחו חלק המעצב מרטי גישה (ספרד), החוקר ד"ר אורי מאיר-צ'יזיק, והעיתונאית הילה אלפרט.
מרטי גישה (Martí Guixé)
מרטי גישה הוא מעצב תעשייתי בעל גישה ביקורתית וחשיבה ייחודית על עיצוב. מבטו הלא קונבנציונלי מעביר בצורה מבריקה ופשוטה רעיונות מסקרנים, ועבודותיו מאופיינות בחיפוש אחר מערכות מוצרים חדשות, חיבור בין עיצוב לעולם המזון ושימוש בפרפורמנס. בהרצאתו, שוחח על אוכל מנקודות מבט ספקולטיבית והציג את עבודותיו שמותחות את גבולות חוויית האכילה ואת הדרך בה אנו תופסים אוכל.
ד"ר אורי מאיר-צ'יזיק
חוקר ההיסטוריה והפוליטיקה של הרפואה והתזונה, יועץ לבריאות בקהילות שונות, מומחה לליקוט צמחי-בר למאכל ומחייה מסורות אוכל מקומיות. בהרצאתו עסק בשאלה כיצד כיצד ניתן לשנות את הרגלי התזונה שלנו באמצעות סיפור, והציג את הדרכים בהן תעשיית המזון מנסה להשפיע על הרגלי התזונה שלנו באמצעות דימויים וסיפורים הבאים לידי ביטוי על האריזה ולעיתים אפילו בשם המאכל.
הילה אלפרט
עיתונאית ויועצת למסעדות ולתעשיית האוכל, ואחת מהדמויות הבולטות בתחום הקולינריה בישראל. העיסוק שלה באוכל מתכתב עם התרבות ממנו הוא מגיע. בהרצאתה בחנה את האוכל כמספר, היסטוריון, מעצב תודעה, משווק וסמל סטטוס. אלפרט הציגה את האלמנטים האלו דרך החלק שלקח המטבח בעיצוב החברה המתהווה בארץ ישראל, והטביע הרגלי צריכה ותזונה שחלקם מלווים אותנו כבר מאה שנה. ההרצאה התמקדה בתעשיית החלב בארץ דרכה התעצבה דמותו החדשה של האיכר העברי.
הכנס התקיים בתמיכת:
