אודות | צור קשר | עיתונות | ידידים | מגזין | ניוזלטר | ספריית החומרים | العربية | English  
מידע למבקר תערוכות אוספים לוח ארועים חינוך
גיליון #9
נובמבר-יוני 2014
כתבות
שמלות מתגלגלות
יפעת הולנדר אמר 21 נובמבר, 2013 /

דרך סיפורן של כמה נשים אמיצות ופורצות דרך בוחנת יפעת הולנדר אמר את תפקידם של האופניים ככלי לשחרור האישה.

במאמר זה אני מבקשת לבחון את תפקידם של האופניים ככלי לשחרור האישה בסוף המאה ה-19. דרך סקירת מגמות ותהליכים חברתיים בתקופה זו וסיפורי מסע של נשים יוצאות דופן נפרשת מורכבותם של חיי הנשים, האיסורים, המגבלות והקודים החברתיים עימם הן נאלצו להתמודד ועולה תפקידם של האופניים במהפך חברתי חשוב זה.

אנני כהן קופכובסקי - מוכרת שטחי פרסום על גופה

Bicycle and Womans Rights
אנני כהן קופכובסקי (בתמונה מימין) מבוסטון, אישה צעירה ואם לשלושה ילדים קטנים, משאירה מאחוריה את משפחתה ויוצאת לבדה למסע אופניים של 15 חודשים סביב העולם.

בתחילת דרכה היא לבושה כאישה ועם התקדמותה במסע היא עוברת ללבוש חליפת רכיבה גברית ומדוושת על אופני גבר. פרנסתה מבוססת בתקופה זו על פרסום תמונותיה בכפרים נידחים כאטרקציה ייחודית, שיתוף בחוויותיה מן המסע ומכירת שטחי פרסום ניידים על גבי גופה לחברה המשווקת מי שתייה - "Londonderry Lithia Springs Water". השנה היא 1894, ולמרות המאבק העולמי לשוויון זכויות אזרחיות לנשים מסעה של אישה לבדה בעולם הינו ארוע נדיר ביותר. בסיוע הכריזמה והכשרון שלה מיצבה עצמה אנני כמיתוס ואף שינתה את שמה כחלק ממיתוגה ל- Annie Londonderry. 


דורה ריינהרט - רוכבת עם גברים זרים

אישה נוספת, דורה ריינהרט מקולורדו, בעלת מוניטין של רוכבת אופניים דגולה ותארים של מדוושת ואלופה אמריקנית יחידה לדורה, פוצחת במסעות ארוכים ופורצי דרך כבר בשנת 1896. שיאיה חוצים גבולות והיא נתפסת כאישה נחושה וחזקה ששום דבר לא יעצור בעדה מלרכוב, גם אם פירוש הדבר רכיבה עם גברים זרים שאינם קרובי משפחתה, ביחידות, דבר שלא היה מקובל כלל בתקופה זו. הצורך בבגדי רכיבה נוחים דוחף אותה לאמץ סגנון לבוש חדש של חצאית מחולקת באזור הרגליים ובזכות הצהרותיה הפומביות בדבר הצורך בחלוקה זו לטובת פעולת הדיווש והרכיבה קיבלו "מכנסיים" אלה תמיכה בקרב נשים ואף נקרא פריט לבוש על שמה "Rinehart Skirt". דורה היתה לאחת הנשים הראשונות שעסקו גם בקידום מוצרים דרך הרכיבה ומותגים שונים קיבלו תוקף תחת אישורה.



התקופה היא סוף המאה ה-19, תקופה של גילוי, התחדשות ותחילתם של רעיונות חדשים. בתקופה זו מגיעים לשיאם שלושה צירים בהיסטוריה, השונים זה מזה במהותם - תנועת המודרניזם שניצני רעיונותיה מתחילים לנבוט ולהתחזק, תנועת הפמיניזם הצומחת ומתעצמת באירופה ובארצות הברית - ובמקביל לשניהם מתפתח מעמדם של האופניים ככלי תחבורה ופנאי. נקודות המפגש בין צירים אלה מייצרות מרחב מסקרן וייחודי לשגשוגו ולצמיחתו של עידן חדש במעמד האישה. 

Bicycle and Women Rights המודרניזם - ביטול הנורמות הישנות

המחצית השנייה של המאה ה-19 אופיינה כסופו של העידן הוויקטוריאני וכתקופה של גילוי וכמיהה להמצאות וטכנולוגיות חדשות. השינויים החברתיים שחלו בעקבות המהפכה התעשייתית היו קרקע פורה להפצתם של רעיונות תנועת המודרניזם, אשר הציעה בחינה מחודשת של כל היבטי הקיום: מסחר, אמנות, תרבות, פילוסופיה ועוד, במטרה לזהות את הנושאים המונעים את ההתקדמות ולהחליף אותם בדרכים חדשות וטובות יותר. עקרונות התנועה החלו מחלחלים לציבור הרחב, וניתנה לגיטימציה לביטול נורמות ישנות על מנת לתת מקום לרעיונות חדשים. 

האופניים נתפסו כתוצר הטכנולוגי המרגש והמשפיע ביותר של תקופה זו המגלם בתוכו רעיונות מודרניים של חדשנות טכנולוגית ועיצוב, וככאלו הם היוו פיתוח מסקרן לשיטה מהפכנית וחדשנית של תחבורה והפכו עד מהרה לביטוי המודרני של חירות, מהירות וניידות עצמאית. באמצעותם טיולים מקומיים וספונטניים הפכו למסעות הרפתקניים ומתוכננים היטב, רכיבה כעוד כישור חיים הפכה לפוטנציאל לקריירה ברכיבה מקצועית ומכלי של שירות הפכו האופניים לסמל סטטוס חברתי. האופניים השפיעו על סגנון החיים של מיליוני אנשים ברחבי העולם בסוף מאה זו וביניהם הרבה מאוד נשים.


פרסומת לאופני Déesse, פאריז

הפמיניזם - האופניים כ"מכונה לשחרור האישה"

האופניים העניקו לנשים את האפשרות להתנייד עצמאית ממקום למקום, ללא תלות בבני לוויה שונים, לצאת למסעות ולעבוד ולהתפרנס מחוץ לבית ובכך הורחבו מאוד גבולות עולמן ותחומי עיסוקן. העצמאות שבדיווש העניקה לנשים את האפשרות לגלות עולם, לחקור ולהתפתח. חידוש זה תרם להתפתחות מגמת ה"נשים החדשות" שתיארה את כל אותן נשים מודרניות שיצאו לעבוד מחוץ לבית, עסקו במקצועות שונים פרט לתפקידן כרעיות ואימהות, התענינו בנושאים חברתיים, פוליטיים וכד', והתייחסו לעצמן כשוות לגברים שסביבן. נשים אלו גם פעלו למען השגת זכויות שוות לנשים ולגברים. ככל שהאופניים הפכו לזמינים יותר, זולים יותר ובטוחים עלה מספר הנשים שראו בהם אמצעי לעצמאות אישית ובכך הפכו האופניים לסמל לפמיניזם ולנשיות החדשה וכונו "מכונת השחרור לאשה" בסוף המאה ה-19 בבריטניה ובארצות הברית. 

התפתחות אופני הנשים

בתקופה זו, ובמקביל להתפתחות רעיונות המודרניזם והפמיניזם, התפתח גם תחום האופניים עצמו. מאז שהומצאו "אופני דרייס" בשנת 1818, אשר הונעו באמצעות דחיפת רגלי הרוכב את הקרקע, נעשו נסיונות לפתח ולשפר את מבנה האופניים על ידי ממציאים ומהנדסים שונים. 

שלל ההמצאות הרבות התמודדו עם בעיות היגוי, שילדה, איזון וחומרים והביאו לשינויים במבנה ובצורת האופניים שנועדו לשפרם. הם תרמו לשכלולים רבים: מאופני דחיפה ללא גלגלים, דרך המצאת גל ארכובה שאפשרה מעבר לגלגלי עץ, ומעבר ל"אופני הפני ורבע", שכונו גם "אופניים רגילים", והיו בעלי גלגל עץ קדמי ענקי וגלגל אחורי קטן (בשל מיקומו של הכסא על מבנה זה היה לאופניים מרכז כובד בעייתי והם היו מסוכנים לרכיבה). אך עדיין נותרו בעיות רבות. עם התפתחות מערכות ההנעה של האופניים, הצליחו מעצבים לשנות את המבנה הנפוץ של גלגל קדמי גדול ולהשוות בין גודלם של שני הגלגלים. שינוי זה הביא לשיפור יציבותם של האופניים והרחבת תפוצת השימוש בהם על ידי כל. בשנת 1896 חל שיפור מבני משמעותי ביותר - שינוי בשילדה שכלל את הנמכת המוט האמצעי על מנת לפנות מקום לחצאית או שמלה, ומעבר לצמיגים גמישים ששיפרו את חווית הרכיבה בדרכי נסיעה משובשות, בירידות ובעליות. אופניים אלו כונו אופני נשים - "women's bike" - והפופולריות שלהם גאתה. 

Bicycle and Women Rights
מכנסי ה"בלומרס", ס.1850

לבוש "הגיוני" לנשים

עם התפתחותה של תרבות רכיבת הפנאי על האופניים נולד צורך חדש , הצורך בתנועה חופשית ולא מוגבלת. הבגדים המגבילים של התקופה כללו מחוכים, חצאיות ארוכות, כבדות, רב שכבתיות הנלבשות מעל תחתוניות או חישוק, וחולצות עם שרוולים ארוכים ועם צווארונים גבוהים, היוו עכבות לחופש התנועה וסמלו את חיי הנשים עד שנת 1890. בגדים כאלה היו מנוגדים לניסיונות אפילו קטנים של תרגיל או מאמץ. שיגעון הרכיבה העניק כמעט לכל אישה את המנדט לעריכת שינוי בסגנון לבושה בתקופה בה רוב הנשים לא התמרדו נגד תכתיבי האופנה והעלה בפני מגוון רחב של נשים את סוגיית מורכבות היחסים שלהן עם הבגדים שלהן. לרכיבה על האופניים נדרשה גיזרה יותר מעשית של ביגוד, ותנועה שתמכה ב"לבוש הגיוני" לנשים הביאה לשינויים באופנה אשר עוררו תדהמה באותה עת. שינויים אלו הכעיסו מאוד את מי שראו בכך דבר התנהגות שאינה יאה לאישה, המערערת על המוסכמות המקובלות שאישה צריכה להיות שקטה, צנועה ואימהית. 

ה"בלומרס" מעוררים בוז ולעג

הצורך במציאת לבוש שיאפשר רכיבה נוחה הביא למציאת כמה פתרונות לבוש יצירתיים. פתרון אחד היה השחלת שרוך בחלק התחתון של החצאית או השמלה וכיווצם בעת הצורך על מנת להוריד את נפנוף הבד בעת הרכיבה. פתרון נוסף היה חלוקת החצאית במרכזה בסגנון דורה ריינהרט, והשאיר את מראה הבד הארוך והעבה של התקופה הויקטוריאנית. היו גם נשים אשר אימצו את סגנון הלבוש הגברי ורכבו בעודן לבושות בחליפות גבריות נוחות אך בשל תגובות הסביבה הנסערות היו אלו מיעוט. פתרון אחר העלה לגדוּלה את ה"בלוּמרס" מעין שילוב בין חצאית למכנסיים שנקראו על שם אמיליה ג'נקס בלומר אשר העזה ללבוש בפומבי מכנסיים נשיות עוד בשנות ה-50 של המאה. המכנסיים של בלומר היו למעשה מעין תחתונים ארוכים עם גומי בקצה התחתון, שהסתיימו באזור הקרסול. מכנסיים אלה, שימשו גם את הסופראז'יסטיות הראשונות שלחמו לשוויון זכויות לנשים בסוף המאה ה-19 וזכו בתמורה לבוז ולעג מצד החברה: הם אמנם איפשרו רכיבה - אבל נתפסו כהתרסה ופריקת כל עול. 

Bicycle and Women Rights
ד"ר אליזבת' בלקוול

פעילות גופנית טובה לנשים?

המאבק הפמינסיטי העלה למודעות גם את הדאגה לבריאות האישה ולהפצת הרעיון כי שליטה בגוף תביא לשליטה בגורל. לאור זאת הרופאה הראשונה באיגוד הרופאים האנגלי, ד"ר אליזבת' בלקוול, שהייתה גם פעילה בארגונים לקידום מעמד וזכויות הנשים, טענה כי העיסוק של נשים בפעילות גופנית תורם לגוף חסון וזקוף, אקטיבי ואנרגטי. עוד גרסה כי הפעילות הגופנית תגרום לשיפור בריאותן של הנשים, לעידון גופן ולחינניות תנועותיהן. המטרה היא חיזוק הגוף הנשי, כדי שיהיה בריא, מטופח ויפה יותר ויוכל לעמוד בתפקיד של ייצור המין האנושי. מגמה זו התחזקה לנוכח ריבוי דעות הגורסות כי פעילות גופנית בכלל והרכיבה בפרט מזיקות לנשים: מבקרים ושמרנים גייסו טיעונים שונים על מנת לנסות ולהרתיע נשים מלעסוק בפעולת הדיווש, ולמרות שהרכיבה הייתה פעילות חדשה, היו רופאים שמרנים רבים שהזדרזו להזהיר נשים מהספורט הזה אשר נראה להם כמסוכן לבריאותן. שבירותו ופגיעותו של גוף האישה ועדינותה היוו טיעון מרכזי. דובר על הצורך בבדיקות רפואיות לפני הרכיבה והאופן בו יש לרכוב, לאכול ולשתות, וכן על הסכנות למבנה השלד ולשרירים. טענות "רפואיות" פחות מבוססות הזהירו מכך שהמתח והריכוז של האישה המנסה ללמוד לרכב ולהימנע מתאונה יביאו ליצירת "פרצוף אופנים" - מבע קבוע של חרדה, מתח ולחץ. עוד טענו כי נשים יפתחו גוף של שרירנים, יסבלו מכאבי ראש, דיכאון, חוסר תיאבון וכד'. סברה אחרת היתה כי מוות פתאומי בזמן רכיבה בעלייה, התמוטטות עצבים, ואי שליטה על שלפוחית השתן יהיו חלק מהסיכונים לנשים שיסכימו לפעילות החתרנית הזאת.

האופניים כמקור לגירוי מיני

נושא אחר שהטריד את המתנגדים היה העובדה שפעולת הרכיבה יכולה גם להוות מקור לגירוי מיני לנשים. נהוג היה לחשוב שפישוק אוכף בשילוב עם התנועה הנדרשת כדי לדווש ולהניע את האופניים יוביל לעוררות מינית. עקב כך החלו להופיע אוכפים עם מעט או ללא ריפוד על מנת למזער את החיכוך עם המושב. גם הכידון התיישר וזווית הטייתו שונתה על מנת להפחית את הסיכון לגירוי מיני נשי על ידי הקטנת הזווית שבה תיאלץ האישה לרכוב. טיעון אחר בו דנו היה כי הרכיבה על דרכי העפר שאינן סלולות וטלטולי הדרך הרבים יביאו גם הם להעצמת הגירוי הנשי ובעקבות כך שופצו דרכים רבות והותאמו לרכיבה ראויה על אופניים. עוד נטען כי השפשוף המתמיד בכיסא האופניים יגרום לפגיעה קשה במוסר, למחלות מין שונות ולנזק ליכולתה של האישה להביא ילדים לעולם. 

Bicycle and Women Rights
נשים על אופניים בארצות הברית, סוף המאה ה-19

תחרויות - מקור פרנסה לנשים

למרות כל אלו ולמזלן של הנשים, רופאים מתקדמים יותר ראו את הפונטציאל הגלום ברכיבה על אופניים ואת האפשרות להתעמלות בריאה באוויר הצח ועודדו את השימוש בהם, במהרה נשים רבות גילו כשרון רב גם לרכיבה תחרותית הדורשת מאמץ וסיבולת גבוהים. ענף ספורטיבי של רכיבת נשים החל להתפתח באירופה וארצות הברית ונשים השתתפו בתחרויות אתלטיקה שונות שנפרשו לעיתים על פני ימים רבים. בשנים אלה לא היה נדיר שנשים התחרו גם נגד גברים. סיקור עיתונאי נרחב ליווה תחרויות אלה והן משכו צופים רבים, אפילו יותר מאשר לתחרויות הגברים. ההזדמנות לצפות בגוף הנשי בתוך זירת רכיבה, בנשים רוכבות במהירות ובכלל - ברכיבה נשית ממרחק קרוב - היתה מסקרנת ותחרויות אלו היוו מקור פרנסה מכובד עבור הנשים שעשו מהן קריירה. בין הנשים הרוכבות המפורסמות של התקופה היו לואיס ארמיינדו, אשר היתה אחת מהנשים המתחרות הראשונות והתחרתה באופני "פני ורבע" בעלי הגלגל הקדמי הגדול. היא נחשבה למתחרה יוצאת דופן ומיוחדת במינה ומולה התחרו גם גברים וגם נשים. כמוה גם פרנקי נלסון התחרתה על אופני פני לצד אופני בטיחות רגילים. גם היא, כמו לואיס, התחרתה מול נשים וגברים ונחשבה לרוכבת לוהטת באותה התקופה.

סיכום

ניתן לומר כי לאופניים היה תפקיד משמעותי בשינוי התפיסה העצמית של נשים בסוף המאה ה-19 ובקידום השינוי החברתי על ידי קריאת תיגר על הלוך הרוח המסורתי, האמונות והערכים. האופניים הציעו הזדמנויות ייחודיות לנשים מעבר למגבלות גיאוגרפיות, כלכליות וחברתיות. נשים החלו לראות עצמן שוות זכויות לגברים ועם העצמאות שהעניק להם כלי תחבורה זה הן גם העזו לדרוש שינוי בהתייחסות אליהן, אל דרך לבושן והתנהגותן. ללא ספק עם צמיחתו של תחום רכיבת האופניים כבילוי, פנאי וספורט לנשים התחיל המאבק הרשמי על זכויות האישה.

*המאמר נכתב במסגרת קורס אוצרות בתואר השני בבצלאל, שיתוף פעולה בין מוזיאון העיצוב חולון לאקדמיה לעיצוב ואמנות בצלאל.

כתבות
עיקרון והתמדה
ליאורה רוזין
העבודה "פרחים המיובשים" בתערוכה "רון ארד: ברוורס" מעוררת שאלות על הרס ויופי, תפקוד ורעיון.
להמשך »
כתבות
לטוות זהב מקש
מירב רהט
אם אתם שייכים לאנשים שמתפעמים למול הפוטנציאל הטמון באובייקטים שונים הנזרקים לרחוב מידי יום, התערוכה "מכרה זהב" שנפתחה בגלריה פרדיגמה בתל אביב תשמח את ליבכם.
להמשך »
ראיונות
שובר את התבנית
שירה שובל | ספריית החומרים
ראיון עם המעצב ניקולא לה מונייה אשר תחת ידיו בטון הופך לבד ובד הופך לבטון. בביקור קצר בארץ הוא מספר כיצד שאריות בטון שזורקים הפועלים מדי יום לפח מתעצבות מעצמן ויוצרות עבודות אמנות יחידות במינן. ראיון עם מעצב השובר תבניות לא רק מטאפוריות.
להמשך »
© כל הזכויות שמורות למוזיאון העיצוב חולון, 2010   |   ניוזלטר   |   יצירת קשר   |   תנאי שימוש   |   הקמת האתר: סייברסרב   |   עיצוב: ™wuwa   |   צילומים: יעל פינקוס