אודות | צור קשר | עיתונות | ידידים | מגזין | ניוזלטר | ספריית החומרים | العربية | English  
מידע למבקר תערוכות אוספים לוח ארועים חינוך
גליון #16
דצמבר 2016 - יוני 2017
נטול מניירות
עדי המר 21 מאי, 2017 /

ישנן אינספור דרכים להתייחס לתערוכה מצבי קיצון, המוצגת בימים אלה במוזיאון ארץ ישראל: דרך הגישות השונות של המעצבים והאמנים, דרך שאלות על אוצרות לתערוכה כזו או דרך החומר והטכנולוגיה - הנושא המרכזי שקיבץ סביבו מגוון כה גדול של יוצרים בחומר. אך נדמה שכל דיון שיסיט את תשומת הלב מהעבודות המצוינות שהוצגו בה, על המגוון שלהן והעומק התוכני הנלווה, יחטא להן.

כמה פשוט ככה מוצלח - לפעמים לא צריך תמה מורכבת, שאלות מרכזיות מתוחכמות או חיפוש אחר הנושא החם שטרם נידון על מנת לאצור תערוכה המקבצת אליה מנעד כה גדול של מעצבים, אמנים ויוצרים שונים. יש שיאמרו שזה אפילו קל מידי, אך "מצבי קיצון" ממחישה שדרך החומר הפשוט לכאורה - ניתן לדון גם בנושאים פוליטיים, חברתיים או כלכליים. הביקור סיפק משחק שקשה היה להמנע ממנו: "נחש האם זו עבודה של מעצב או אמן, ואם מעצב - האם מעצב תעשייתי או מעצב טקסטיל?" השאלה המתבקשת הציפה תהיות לגבי עומק שכבת המחקר של כל סוג של מעצב או אמן והאופן בו מעצבים או אמנים מתחומים שונים בוחרים להתמודד אם האתגר. האם מעצב תעשייתי נשאר בגבולות המחקר החומרי ורק לאמן יש את היכולת להגיב על נושאים פוליטיים וחברתיים? אם לשפוט על פי התערוכה, כנראה שלא.  

נייר הוא תירוץ טוב לאחד יוצרים מתחומים שונים. הוא מעל לכל ספק פשוט תירוץ מוצלח, על אף ואולי דווקא בזכות היומיומיות שבו. הפרויקט של לוקה אור לדוגמה, הוא דוגמה מצוינת ל'תירוץ הנייר'. אור, מעצב תעשייתי וראש המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי חולון, סיפר סיפור המתבסס על הקשבה לרעשים לבנים שנלקחו מסיטואציות יומיומיות במרחב האורבני. אור בחן את היכולת האקוסטית של הנייר ועל כן הזיקה לחומר אינה מינורית אך הביטוי החזותי שלה לא נוכח מאוד במקרה זה. עבודה זו בולטת בתערוכה בגישתה לחומר משום שהיא עושה שימוש בתכונותיו הטבעיות כמו שהן.


לוקה אור

בעבודה של ערן ארליך, הנייר הוא מצע, שדה נוח ונגיש, דווקא למחקר מעניין סביב מושג. פעולה סימבולית של השחתת החומר, תוך כדי הסתרת המילה HATE וחשיפתה מחדש באמצעות השחתה עוד יותר קשה - גירוד ופציעה בסכין, שמטרתה היא לדון במושג המדעי Self Assembly - המתאר התארגנות פנימית ספונטנית של מרכיבים במערך, ללא הכוונה חיצונית.


ערן ארליך

מעטות היו העבודות שלא סיפקו את החשק העז לגעת, או לכל הפחות להתקרב ככל שניתן בניסיון להבין את הפלא. רובן הובילו להתעמקות מתמשכת בפרטים הקטנים, מכל כיוון אפשרי. אחת מהן היתה נדידת המונרך 2, של רותם ריטוב. במסווה של מאות פרפרים או שאר פרוקי רגליים הציבה ריטוב אל מול הצופה ייצוגים של מיטב הארטילריה ששימשה במלחמות ישראל לאורך השנים. פעולות של היפוך, שכפול ועיוות של צורת הכלי המוכרת, יחד עם קשת מרהיבה של צבענים, הרחיקו את הכלים ההרסניים מהמראה המוכר ויצרו תעתוע מטריד למדי. העיסוק בכלי המלחמה הישראלים והצבתם כחרקים בדומה למחקר ביולוגי או קיר במוזיאון טבע, על מנת לשוות להם מראה תמים ובכך להטעות, אינה חדשה. ועם זאת, במקרה של ריטוב העוצמה היא גם בכמות הגדולה של הכלים שמופו ובעיבוד הנייר המורכב שהוסיף את המוטיב המשמעותי של הצבע העז ושל השונות של כל 'חרק' משכנו הססגוני גם כן.


רותם ריטוב | צילום: הדר סייפן

מבין העבודות הקיצוניות והמבריקות בלטה מועדון בילדרברג של לילך מדר. עבודה זעירת מימדים, בעלת כוח רב, במסגרתה עשתה מדר שימוש בבולים ישראלים בלבד על מנת לדון בסוגיות פוליטיות. בדומה לעבודה של ריטוב, גם מדר מהתלת בצופה כשהיא מציגה בפניו חיות חביבות וצמחים ארצישראליים כשבעצם עבודת הקולאז' או הפופ אפ מגלמת נושאים נוקבים וביקורת ברורה במסווה של הומור ושעשוע. גילויים מסוג זה, כמו פענוח של חידה, מסבים תחושה נעימה משהו והופכים את הביקור בתערוכה לחוויה שהיא הרבה מעבר לבחינת הגבולות בין עיצוב לאמנות. כי מזה קצת עייפנו.


לילך מדר

לצד העבודות המוצלחות אי אפשר היה שלא לשים לב לכמה החלטות תמוהות כמו מיצב אור קולי המופעל באמצעות מטבע או עבודה איזוטרית שהיא עוד מחווה, אחת מיני רבות מידי, למרסל דושאן. נדמה שבעבודות אלו, שתפקידן נראה כמו ניסיון לקבל פרשנויות גם ממדיומים פחות צפויים, התירוץ הלך מעט רחוק מידי עד שלא נותר מהנייר דבר.

ומלבד השורה התחתונה המתבקשת של "רוצו לראות", אנו ממליצים להקדיש פרק זמן ממושך יחסית, של לפחות שעתיים, על מנת לסייר בתערוכה באופן מקיף ולמצות בצורה המיטבית ביותר את החוויה מלאת רגעי ההשתהות וההשתאות. מדובר בתערוכה שעל אף ההיקף שלה, מותירה ללא ספק חשק לעוד.

תערוכות
עיצוב-אמנות
דעה
מבט רציני במשקפיים
תומס מלדונדו
אנו עדים כיום לתפיסה רווחת לפיה הטכנולוגיה היא גורם חיצוני, המשפיע מבחוץ "על העולם בו אנו חיים". לפי תפיסה זו, הטכנולוגיה מגיעה אלינו ממרחקים, ומפלסת את דרכה מבלי שנשים לב, אל תוך החברה בה אנו חיים. אך הטכנולוגיה אינה כוח פראי ובלתי מרוסן המשתולל מעבר לגבולות החברה ולשליטתה. היא עצמה חלק מהחברה, והיא מעוצבת באופן משמעותי על ידי דינמיקות חברתיות, כלכליות, ותרבותיות. כלומר, הגורם שמשנה את העולם, לטוב או לרע, אינו הטכנולוגיה, אלא החברה עצמה.
להמשך »
רואים סאונד בעיניים – סיור בתערוכות הבוגרים מנקודת שמיעה
צוות המוזיאון
יצאנו לבחון כיצד הסאונד בא לידי ביטוי בפרויקטים של בוגרי בתי הספר לעיצוב 2017
להמשך »
ספרים
ספר עיון לא שגרתי
עדי המר
ספרי עיצוב ובמיוחד כאלה שנוגעים במרחב הציבורי ובסוגיות פוליטיות וחברתיות הקשורות לעניין אינם נפוצים. שלושה מומחים, כל אחד בתחומו, חברו יחד כדי לנסות ולהוציא אל הפועל "ספר עיון לא שגרתי" לדבריהם, בו הם מסקרים מחקר בן כמה שנים בגידור ותיחום בישראל ומנסים לעורר שיח ודיון סביב הנושא. הספר טרם ראה אור, ומחכה למימון. בינתיים, אני מביאים בפניכם הצצה קטנה אליו, בתקווה שיראה אור בקרוב.
להמשך »
© כל הזכויות שמורות למוזיאון העיצוב חולון, 2010   |   ניוזלטר   |   יצירת קשר   |   תנאי שימוש   |   הקמת האתר: סייברסרב   |   עיצוב: ™wuwa   |   צילומים: יעל פינקוס