אודות | צור קשר | עיתונות | ידידים | מגזין | ניוזלטר | ספריית החומרים | العربية | English  
מידע למבקר תערוכות אוספים לוח ארועים חינוך
גיליון נוכחי
יולי 2017 - נובמבר 2017
בין רעיון לראיון
סתו אקסנפלד 22 יולי, 2017 /

ספרה החדש של בתיה דונר - אוצרת, חוקרת ועורכת - בין רעיון לצורה, מבקש לדון בהיסטוריוגרפיה של העיצוב הגרפי הישראלי, שדה שממעטים לדון בכך. הספר הוא מחקר מעמיק של תחום העיצוב הגרפי שמבקש להציג תמונה רבת רבדים שמשרטטת את הקשר שבין אנשים, זמנים, תחומים ותרבויות. בראיון לרגל פרסום הספר מספרת דונר איך דוחסים היסטוריה של מקצוע למאה וארבעים עמודים (כפולים); על אילו הנחות יסוד מוטעות אנחנו בוחרים להתבסס עד היום; ומה בוחרים ארכיונים לא לספר?

עיצוב גרפי הוא תחום מאוד רחב, מאיפה בכלל מתחילים?
אם אני מנסה לשחזר את התהליך, ההחלטה הראשונה שלי הייתה דווקא לא להתחיל מבצלאל אלא מאמצע שנות השלושים, מהשנים של ייסוד הגרפיקה בארץ כמקצוע. במחצית שנות ה-30 הוקמו גם המחלקה לגרפיקה בבצלאל החדש אך גם אגודת הציירים לגרפיקה שימושית בארץ ישראל. האגודה הייתה זו שפרסמה לראשונה הנחיות מאוד ברורות, וקבעה סטנדרטים מקצועיים לא רק עבור הגרפיקאים כי אם גם עבור מזמיני העבודה, בראש שניהם עמד רודי (דויטש) דיין. אבל ראיתי שזה כמו לקפוץ לבריכה באמצע ולהתחיל לשחות. וכן, הייתה חסרה לי איזה שהיא התחלה.

מקריאה בחומרים הבנתי גם שאף אחד לא כתב עדיין על שנות ה-20 בתל אביב בהקשר של עיצוב גרפי. זו תקופה שהתגלתה כשלב מאוד חשוב בעיני של השפעות של האוונגרד הרוסי. שלב קצר אמנם, אבל חשוב. אבל כדי להבין את מה שקרה בתל אביב חייבים להבין גם מה היה בבצלאל. כי מדובר בסוג של תגובה ובפרשנויות אידאולוגיות שונות.

זו לא הפעם הראשונה שאת כותבת על הנושא, בשנות השמונים כתבת את המאמר ״תולדות הגרפיקה השימושית״. גילית מידע חדש, משהו שלא הכרת קודם?
לגלות פריט כזה או אחר, זה פחות משמעותי בעיני, השאלה היא תמיד מי מחליט אלו פריטים לאסוף ומה נחשף לציבור. בעיריית תל אביב טוענים, למשל, ששמרו את כל הכרזות שעלו אי פעם על לוחות המודעות של העירייה, בלי לעשות כל סלקציה. בארכיונים ממוסדים לא תמצאי כמעט שום דבר של המפלגה הקומוניסטית, למרות שהם עשו כרזות וכרוזים אבל הארכיון שלהם נשרף. מה שנשמר בארכיון בדרך כלל ומה שנגיש לקהל הרחב אלה הם חומרים המייצגים את האמצע של המיינסטרים, השוליים חסרים. לא שהשמידו את זה. אני לא מייחסת כוונות זדון לאף אחד, אבל יכול להיות שגם לא טרחו לשמר את זה. עבודה ארכיונית מחייבת להחליט מלכתחילה מה מכניסים לארכיון והשוליים בזמן נתון בדרך כלל לא מעניינים.

בין רעיון לצורהכריכת הספר בין רעיון לצורה

בדומה לארכיונים, כל ספר שמבקש לתאר תהליך היסטורי, גם הספר הזה, בוחר, מסווג ובהכרח גם משמיט דברים ואף על פי כן, יש תחושה שהספר מאוד מאוזן: את מזכירה את המגמות שהיו בירושלים, בבצלאל, ומצד שני מתארת התפתחויות שונות לחלוטין בתל אביב. את מתארת את עטיפות אלבומי הניצחון שפורסמו לאחר מלחמת ששת הימים, אך גם את עטיפות הספרים שהביעו ביקורת על המלחמה והשלכותיה.
מישהו הזכיר לי, לפני מספר ימים את הספר שלושים וחמישה במאי של אריך קסטנר, בפרק הראשון אומר הסוס ״אנחנו צריכים להיכנס לתוך הארון הזה [...]״ היום, אף אחד לא היה כותב את זה, לא היה מתנסח ככה, היום היו כותבים את זה אחרת לגמרי. וזה בדיוק מה שניסיתי לעשות בספר. מצד אחד כן לנסות להבין את ההקשר של הזמן הרלוונטי. ומצד שני להסתכל על זה ברצף כרונולוגי, במבט יותר ״נקי״ נגיד.

זה מורגש מאוד בספר.
אני שמחה, כי עשיתי את זה, למעשה, בלי לתת על זה את הדעת, אלא בדיעבד. בעבודה שלי ככלל ובספר הזה בפרט אני מבקשת לראות דברים בצורה רחבה, לאתר תהליכים, השפעות ולזהות תופעות.

איזה תופעות גילית?
חלק מהדברים נוגעים לזיהוי קהלי היעד, אחרים נוגעים דווקא למקורות ההשראה. לדוגמה, בשנים שקדמו להקמת המדינה למרות שאחוז האנשים שהתגוררו בהתיישבות העובדת והקיבוצים לא היה גבוה הייתה להם חזקה על השלטון. ואם מסתכלים על מודעות פרסום למוצרי צריכה באותן השנים, קהל היעד שלהן הוא באופן מובהק האוכלוסייה הבורגנית שחיה בערים ולא בהתיישבות העובדת, שחסרה משאבים לרכישת מוצרים שאינם חיוניים לקיום יומיומי. תובנה נוספת, שאני מאוד גאה בה נוגעת לבאוהאוס שמקובל לראות בו סגנון עיצובי שהשפיע משמעותית על הגרפיקה הארץ ישראלית ככלל ועל כרזות בפרט. למעט שלוש דוגמאות, שאותן אני מביאה בספר, העיצוב הגרפי המקומי לא הושפע מהבאוהאוס, אין באוהאוס עברי. טקסטים שקראתי על התקופה המקבילה באירופה טוענים שהקהל הבורגני כלל לא התעניין בבאוהאוס, זה דחה אותו. הם לא הבינו את זה, ולא רצו את זה. בסגנון האר נובו, להבדיל, היה משהו יותר נגיש, הקהל  יכול היה להבין את זה בקלות. וניתן לזהות את זה גם כאן. הטענה שהיה כאן באוהאוס בהקשר הגרפי עדיין דורשת הוכחה.

אם מדברים, על הקשרים תרבותיים, הרי הטענות להשפעה סגנונית של הבאוהאוס מצטרפות למהלך תרבותי כולל יותר שניסו לעשות כאן. השיח שביקש להשתייך לאירופה ולא ללבנט.
בהקשר זה מעניין לראות את המיתוג האחרון שעשה סטודיו רלבנט לתערוכת הבוגרים של בצלאל. בעל מאפיינים לבנטיניים לעילא ולעילא יש כאן חיבור למשהו שהיה כאן בעבר ומעניין גם העיתוי. למה דווקא עכשיו? אני לא בטוחה שאני יודעת להסביר את זה. זה קשור אולי בהיבטים דמוגרפיים ובתמורות בשיח התרבות בישראל, במגמות בינלאומיות של חזרה לתקופות אחרות, להיבטים היסטוריים מסוימים ובתופעת הגלוקליזציה.

מיתוג תערוכת הבוגרים של בצלאל 2017
מיתוג תערוכת הבוגרים של בצלאל, סטודיו רלבנט, צילום מסך.

בחלק האחרון של הספר את מזכירה עבודות ומעצבים ממש מהשנים האחרונות...
כתיבת הפרק האחרון הייתה אתגר, שכן נדרשתי לנסות לזהות מגמות בעודן באיבן. העיצוב כולו ותחום התקשורת החזותית מתפתח ומתרחב ובאמת קשה מאוד לזהות מגמות ולו הייתי יכולה, הייתי משכתבת אותו שוב ושוב ושוב. זה מזכיר לי שהרבה גבות הורמו כאשר אצרתי תערוכה שמתעדת תגובות לרצח רבין רק שנה לאחר שנרצח, אבל זה בהחלט חלק מהעניין - להציג נושא ממגוון נקודות בזמן ומשורה של נקודות מבט.

למה בחרת לקרוא לספר בין רעיון לצורה?
בשם הזה אני מבחינה למעשה בין שתי פעולות: בין המשגה של רעיון ובין תרגום של רעיון. בתחומים כמו מוזיקה, אמנות פלסטית, ספרות, קולנוע ואפילו מחול, מתבצעת המשגה באופן ישיר, כלומר היוצרים הופכים הבנה פנימית וסמויה למשהו גלוי וחזותי באמצעות הכלים הספציפיים של אותו התחום. בעיצוב גרפי זה לא כך. בעיצוב גרפי מקבלים בריף, יש לך דרישה לקדם ולשווק רעיון, מוצר או כל דבר שהוא והפעולה שנדרשת מהמעצב היא פעולה של תרגום משפה אחת לאחרת. בספר אני מזהה שני שלבים במהלך ההיסטוריה של התחום שבהם פעולת התרגום הזו באה לידי ביטוי ממשי בהמצאה של שפה חדשה.

זה מבלבל כי מדברים בדרך כלל על שפה חזותית, למה את בדיוק מתכוונת כשאת אומרת ״שפה״?
בשפה הכוונה לצירוף המתקיים בין צורות ומשמעויות, ולא לאלמנטים חזותיים בודדים. אני מדברת על מהות כללית ועל המשמעות של המהות הזו. לדוגמה, המפה שישראל מפרסמת והמפה שהפלשתינים מפרסמים, זו בדיוק אותה מפה, אבל המשמעויות  המיוחסות לכל אחת מהן שונות לחלוטין. זו לא אותה שפה.

גם בבצלאל וגם אחרי 1948, לאחר קום המדינה, לא יצרו סגנון אלא המציאו שפה. יצרו אבני יסוד לתקשורת עם קהלי יעד ספציפיים. פתאום יש מהות אחרת שצריך לייצג אותה ולנסח לה כלי ביטוי. כלומר, השילוב שעשו בבצלאל של האר נובו עם ייצוגים של נופים מקראיים ושל בדואים  - זו הכלאה שיצרו אנשי בצלאל, ליתר דיוק, ליליאן. אלה סימנים שהיו קיימים בחלקם באוריינטליזם האירופאי, נגיד. אבל שם הם הופיעו בהקשר אחר לגמרי, וכאן זאת הייתה שפה חדשה. גם עם קום המדינה, אימצו הגרפיקאים חלק מהאלמנטים שהיו קיימים קודם בשפה החזותית הציונית, אבל הם  יצרו משהו חדש, ומהר מאוד הם עזבו את הפאתוס ההרואי של טרום מדינה ופנו אל ייצוג הישות הלאומית וההוויה המקומית בכלים שהציע להם המודרניזם האירופי שלאחר מלחמת העולם השנייה. התמהיל החדש הזה שיצרו הגרפיקאים, זו בעיני שפה חדשה.

 הספר עיצוב גרפי בישראל בין רעיון לצורה ניתן לקריאה בפורמט דיגיטלי באתר שנקר.

 

ספרי עיצוב
עיצוב גרפי
ראיון
צייר לי כיסא
מיה פרנקל טנא
התערוכה "צייר לי כיסא", שמוצגת בימים אלה בגלריית החווה בחולון בוחנת את השפעתו של סגנון האר נובו על תפיסות העיצוב העכשוויות משתי נקודות מבט - עבר והווה. את הפרספקטיבה ההיסטורית מספק אוסף מי-דן הכולל פריטים מקוריים בסגנון האר נובו ממגוון דיסציפלינות ותחומי החיים. את הפן העכשווי מייצגים עיצוביהם של תשעה מעצבים, משדות שונים, המתכתבים עם מוטיבים מרכזיים בסגנון.
להמשך »
ביד הלשון
סתו אקסנפלד
מה ניתן ללמוד מהקשר בין מילה לאיור שמייצג אותה בנוגע למעמדה של העברית בציבוריות הישראלית? סתו אקסנפלד מבקשת להצביע ולהרחיב על ההבדלים בסגנונות האיור שבין מילוני ועד הלשון בשנות ה-30 ובין סדרת הכרזות לציון יום העברית מודל 2017
להמשך »
"לראות" עם האזניים "לשמוע" עם העיניים
ד"ר עידו מגן
בעלי מוגבלויות כמו עיוורים וחירשים משתמשים לא פעם בחושים האחרים שלהם כדי לפצות על החסך החושי. כיום מתחילים להבין איך הם עושים את זה
להמשך »
© כל הזכויות שמורות למוזיאון העיצוב חולון, 2010   |   ניוזלטר   |   יצירת קשר   |   תנאי שימוש   |   הקמת האתר: סייברסרב   |   עיצוב: ™wuwa   |   צילומים: יעל פינקוס